דווקא אופנה מהירה יכולה להיות ירוקה
במשך שנים, תעשיית האופנה ידעה לעטוף את עצמה בסטייל ולספר סיפור של יצירתיות, השראה וחדשנות. אבל מאחורי המסלול הנוצץ מסתתרת אמת מטרידה: מדובר באחת מהתעשיות המזהמות והבזבזניות ביותר בעולם.
לפי ההערכות, תעשיית האופנה אחראית לכ-10% מהפליטות הגלובליות של גזי חממה, ל-20% מזיהום המים התעשייתי, ולמעלה מ־90 מיליון טון של פסולת טקסטיל מדי שנה. המספרים האלה לא משאירים מקום לאשליות: הדרך שבה בגדים מתוכננים, מיוצרים ונמכרים כבר אינה מתאימה לעולם שצריך להתמודד עם שינוי אקלים, דלדול משאבים ואי־ודאות לוגיסטית.
וכאן, באופן פרדוקסלי, טמונה גם התקווה. דווקא המאפיינים שהפכו את האופנה המהירה לבעיה – הקצב הגבוה, התגובה המיידית לטרנדים, המעבר מקולקציות עונתיות לשבועיות – יכולים להפוך גם לחלק מהפתרון.
מהפכת הייצור לפי דרישה
המודל הוותיק שבו יצרנים מייצרים אלפי פריטים מראש ומקווים שהם יימכרו – מתגלה כלא רלוונטי. הוא מבזבז חומרים, זמן, וכסף; דורש הימור מתמשך על טעמי הקהל; ומוביל לכך שמותגים משליכים מדי שנה כמויות עצומות של מלאי לא ממומש. כל טעות בתחזית שווה הר של בגדים מיותרים.
במקום זה, מתחזקת בשנים האחרונות גישה שונה: ייצור לפי דרישה (on-demand). קודם כל נמכר – ורק אחר כך מיוצר. זו גישה שמסתמכת על טכנולוגיות דיגיטליות מתקדמות, שמאפשרות הדפסה איכותית, מהירה, מדויקת, וללא שימוש במים או כימיקלים מזיקים. התוצאה: פחות פסולת, פחות שינוע, פחות זיהום – והרבה יותר התאמה לרצון הצרכן.
שינוע מזהם – וייצור מקומי כאלטרנטיבה
מעבר לכך, חשוב להבין את התרומה של שינוע עולמי למצב האקלים. לפי מחקרים של Transport & Environment והארגון הימי הבינלאומי (IMO), תעשיית השיט העולמית, שמבוססת בין היתר על הובלת בגדים מסין ומדינות ייצור אחרות, פולטת כ־1,000 מיליון טון של CO₂ בשנה – כ־3% מהפליטות הגלובליות. אם לא יינקטו צעדים משמעותיים, המספר הזה עשוי לזנק ב־50% עד 2050, ולייצג עד 10% מהפליטות אם מגזרים אחרים יצליחו להתייעל.
מדובר בתעשייה שמבוססת על אחד מסוגי הדלקים המלוכלכים בעולם – מה שמחמיר את הזיהום האווירי ואת הפגיעה באקלים. זה מצב שמחייב שינוי מהותי באופן שבו אנו מייצרים, קונים ומשנעים מוצרי אופנה.
ייצור קרוב לנקודת הצריכה – מודל המכונה nearshore – הוא לא רק מהיר יותר, אלא גם נקי יותר. הוא מפחית את התלות בשילוח ימי, מקטין את טביעת הרגל הפחמנית, מחזק תעשיות מקומיות, ומאפשר תגובה בזמן אמת לצרכים משתנים.
הצרכן משתנה – וגם המותגים חייבים
הצרכנים לא נשארים מאחור. דור שלם של קונים שואל שאלות חדשות: איפה הבגד יוצר? כמה מים הוא צרך? מה ההשפעה שלו על הסביבה? בעידן שבו אנשים בוחרים מוצרים לפי ערכים ולא רק לפי מחיר, מותגים שלא יתאימו את עצמם – יאבדו רלוונטיות. דווקא לכן, אג'יליות אינה רק כלי לשרוד את עידן האי־ודאות – אלא מנוף לצמיחה חכמה, למיתוג ערכי, וליצירת יתרון תחרותי.
יום כדור הארץ, שיחול ב־22 באפריל, מזמין אותנו לחשוב מחדש על השאלות הגדולות: לא רק איך לצמצם נזק – אלא איך לבנות מודלים חדשים. לא רק מיתוג ירוק – אלא תשתיות ירוקות. לא רק לעצב בגדים – אלא לעצב מחדש את כל שרשרת האספקה.
מהפכת האופנה האג'ילית כבר כאן. היא לא רק אפשרית – היא חיונית. העתיד של התחום לא ייקבע לפי מי שמייצר הכי הרבה, אלא לפי מי שמייצר הכי מדויק. ובעידן כזה, גם תעשיית האופנה – אולי דווקא היא – יכולה להפוך מחלק מהבעיה, לחלק מהפתרון.
דני גזית הוא סמנכ"ל המוצרים של חברת קורנית דיגיטל
