פרשנות
מאי ציות לבג"ץ ועד חוק לימוד תורה: הממשלה מוציאה כרטיס אדום לדמוקרטיה
ריצת האמוק לחוקי ההפיכה המשטרית ולסירוס שלטון החוק לפני פיזור הכנסת הגיעה לשיאה עם החלטת ממשלה לא לציית לבג"ץ – החלטה שמעמידה אותה מעל החוק. בעברית פשוטה קוראים לזה המרדה, הפרת אמונים, פגיעה ישירה בסמל משטר
1. ככה לא בונים חוקה
כמו החתולים של שלמה ארצי, הממשלה מחשבת את קיצה לאחור. וחישובים אלה כוללים חוקי הפיכה משטרית על סטרואידים, שמקוצצים רק כי לא ניתן לסיימם במועד, במלוא היקפם המקורי. אלא שכאן מגיע ראשו היצירתי והקודח של יו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן, שכאילו נסוג בו קצת מחוק פיצול היועץ המשפטי המלא, אבל הנסיגה הזו – מתווה היועץ הבלתי מפוצל – גרועה אפילו מהמתווה המקורי של הפיצול. בלתי מפוצל, אבל שפוט וכנוע של הממשלה.
אבל לפני כן, כמה הערות על חוקי ההפיכה המתהווים. חלקם מוסיפים פרקים לחוקה הישראלית כמו חוק יסוד: לימוד תורה; וחלקם משנים מהיסוד את מבנה המשטר, כמו קרקוף שומר הסף המשמעותי ביותר, היועץ המשפטי לממשלה. ואת החוקים התשתיתיים האלה, שנועדו לעצב מחדש חברה ומדינה, מעבירים בסוג של שליפות, חאפ־לאפ, בנוסחים שמשתנים מדי יום בגחמות פוליטיות שצצות בסחר מכר מעל השולחן ולפעמים מתחתיו. ככה לא בונים חומה, התריעו פעם; ככה לא בונים חוקה, צריך להתריע היום.
ולהשלמת הביזאר הזה: החקיקה הזו היא חלק ממו"מ של נתניהו והחרדים, שקונה את תמיכת החרדים בחוקי ההפיכה תמורת סל מנעמים שכולל הימנעות ממעצר עריקים חרדים, הרחבת הפרדת הגברים מנשים באקדמיה וסבסודים עוקפים כתחליף לסנקציות שהשית בג"ץ. הכל במסגרת סל פיצוי על הכישלון באספקת חוק השתמטות. אם לא ניתן להשתמט דרך הדלת הראשית, גם החלון הוא אופציה. הכי חשוב זה לשמור על הקואליציה, על הגוש. "ממלכתי תמורת סוס", זעק ריצ'רד השלישי במחזה השייקספירי. ממלכתיות תמורת גוש, מספק נתניהו את הגרסה העכשווית.
אין ספק שחוק יסוד: לימוד תורה הוא היהלום שבכתר הקוצים הזה. לכך בדיוק התכוון ישעיהו ליבוביץ בביטוי "הפרוסטיטוציה של הקונסטיטוציה", כשהזהיר מפני כריכת הדת והמדינה. אמנם אין לחוק היסוד הזה משמעויות אופרטיביות מיידיות אבל עוד יהיו לו, כשהשלכותיו יפורשו בידי השופטים שממשלת ההפיכה תמנה. ביחד עם חוק הלאום הוא ממשיך ומגבש את העליונות היהודית, את הבסת המדינה הדמוקרטית בידי זו היהודית. המשרתים בצבא, פצועי הגוף והנפש, הגיעו לכנסת וזעקו לשוויון, לחוק יסוד שיכיר גם בהם. בינתיים, מי שמכיר בהם אלה צווי שמונה. אתם רוצים חוק? קחו חוק להארכת השירות הסדיר.
הקח־תן הזה בין נתניהו לחרדים, בין חוקי ההפיכה לחוקי ההשתמטות, הוא מכה כפולה לדמוקרטיה הישראלית — משני צדי המו"מ החקיקתי. שני צדי המשוואה משקפים נסיגה מדאיגה בדמוקרטיה. ורק בגלל שאנו בעיצומו של האירוע, אנו מתקשים להבין את מלוא ההזיה שמנהלת אותו, שמנהלת אותנו.
2. החוק לחיסול היועמ"ש
חוק פיצול היועמ"ש עבר כיווץ מעניין. לא עוד פיצול ליועץ לצד תובע פלילי כללי כשתי דמויות שוות מעמד, אלא חזרה למתכונת של שפיץ אחד לפירמידה והוא היועץ המשפטי. האם רוטמן חזר בו והתרכך? ממש לא.
רעיון הפיצול קנה לו אחיזה מהטעם של ניגוד העניינים שבתפקוד היועץ; מהטעם שאת ההחלטות הפליליות עדיף שיקבל תובע נפרד מהיועץ שיושב עם השרים בישיבות הממשלה. ועכשיו חזרנו למתווה הקודם. חזרנו מפיצול לחיסול. דווקא במתווה הפיצול, התקבל הרושם שיחוזק מעמדו של התובע הכללי כעצמאי ונפרד. ועכשיו, הוא חוזר לחסות תחת כנפי היועץ, אבל יועץ שעמדותיו לא מחייבות יותר – יועץ ולא פרשן מוסמך, יועץ ולא הסמכות העליונה ליישום החוק ברשות המבצעת. כמו החתול המסורס שפעם היה אימת החתולות והיום הוא יועץ בלבד.
התובע הכללי, כמו פרקליט המדינה היום, שואב את סמכויות ההעמדה לדין מהיועץ המשפטי לממשלה, במיוחד בעבירות שלטוניות כמו שחיתות, חופש ביטוי, עבירות כלכליות מורכבות ועוד. לפי החוק החדש, עמדת היועץ כבר לא מחייבת. נניח שיאסור על ראש הממשלה לקבל מתנות מתכלות, נניח שיאסור עליו לפעול בניגוד אינטרסים, נניח שיאסור להתעלל בעצירים. הממשלה תוכל לדחות את חוות הדעת והתובע יהיה מנוע מלהעמיד לדין על התנהגויות אלה. התוצאה ברורה: אין תובע נפרד, יש יועץ מוחלש שחולש על תובע בניוטרל, כאשר הממשלה הופכת לאוכפת עצמית של הדין הציבורי והפלילי.
ואיך ייבחר היועץ? לכאורה ועדת האיתור תמשיך לפעול במתכונתה הנוכחית. מאז הקמתה, בחרו הוועדות את מועמדיה המועדפים של הממשלה. כך נבחרו מזוז, וינשטיין, מנדלבליט ובהרב מיארה. כולם יועצים סבירים, וחלקם יותר מכך. מבנה הוועדה ושיטת הבחירה איפשרו לממשלה לטרפד מועמד שלא לרוחה, אבל גם לא איפשרו לה לבחור מועמד לא ראוי בעליל. כדי להתגבר על המכשול הזה הכין רוטמן סעיף מיוחד בחוק, סעיף 18, שמאפשר לממשלה לשנות את הליך בחירת היועץ. כך יתאפשר ביטול מנגנון הבחירה והפיטורים שנלקח מדוח ועדת שמגר, המנגנון ש"הציל" את בהרב מיארה מפיטורים. וכך ייסגר המעגל: הממשלה תבחר את היועץ, תוכל לפטר אותו ובהדרגה תחסלו כמקור להעמדה לדין של שרים וראש ממשלה.
3. יותר ממשבר חוקתי
הביטוי "משבר חוקתי" הוא דל מכדי להכיל את חומרת המשבר, גם אם מקלים בו ראש ופוטרים אותו כ"פוליטי", כ"לא מעשי". מועצת הרשות השנייה לא צריכה את הממשלה כדי להתכנס ולקבל החלטות. ועדיין החומרה היא בעצם התקדים - לראשונה מרימה הממשלה יד, בהחלטת ממשלה רשמית, על העליון. זה כבר לא הציוצים האוטומטיים של קרעי ולוין בכל פעם שפסק דין כלשהו לא מניח את דעתם; זה גם לא החלטת יו"ר הכנסת שלא למלא צו בג"ץ לכינוס מליאה. זו החלטת ממשלה שמעמידה עצמה מעל החוק, שנוטלת לעצמה את שלטון החוק, שמכריזה על עצמה כפרשנית מוסמכת שלו. בעברית פשוטה קוראים לזה המרדה, פגיעה ישירה בסמל משטר, הפרת אמונים שחמורה שבעתיים מלאשר את עסקת בזק־יס.
