נוהל "גילוי מרצון" היה אמור להגדיל את הכנסות המדינה - אבל נכשל בגלל שהוא לא מאפשר אנונימיות
בין השנים 2005-2019 הפעילה רשות המסים את נוהל "גילוי מרצון", אפיק מוסדר על דיווח הכנסות שהועלמו מרשויות המס, שאיפשר לציבור לשלם את המס שלא שולם בעבר - ללא הליך פלילי, ללא עונש ובמקרים מסויימים תוך הענקת הקלות (הפחתת סכומי ריבית, קנסות, פריסת תשלומים נוחה וכד').
כך, מי שהחזיק ברשותו כסף ונכסים שלא שולמו עליהם מיסים, יכול היה להגיע מיוזמתו לרשות המיסים, לשלם את הסכום הנדרש ולהסיר את המחדל (ואת החשש להיות מוגדר כ"עבריין מס"). בחלק ניכר מהשנים בהן פעל, הנוהל איפשר פנייה אנונימיות מצד הנישומים לרשות המיסים, דבר שהפך את הנוהל לאטרקטיבי והוביל לפניות רבות לרשויות.
באוגוסט האחרון, בצעד מבורך שהוא אולי פתרון אפשרי להגדלת קופת המדינה אחרי תקופה ארוכה של לחימה כואבת ומתמשכת שעלויותיה גבוהות מאוד, חודש נוהל "גילוי מרצון" (בתוקף עד 31.08.2026). המהלך התקבל בשמחה, תוך תחושה שכולם יצאו נשכרים: המדינה תוכל להכניס מיליארדי שקלים ולחסוך כסף ומאמצים רבים המושקעים בהליכי האכיפה ובמציאת "עברייני המס" שאינם מדווחים ובהבאתם לדין; וגם הנישומים, שחלק ניכר מהם הם אנשים נורמטיביים שפשוט אינם מודעים לכך שהם מבצעים עבירה, ישלמו אמנם את חובם למדינה כחוק - אבל יוכלו מעתה "לישון בשקט" ולהסיר מעליהם את החשש מהעמדתם לדין והפיכתם ל"עבריינים", לפתוח דף חדש ולהתנהל בחוקיות ובשקיפות ללא הליך פלילי, העמדה למשפט או תשלום קנסות.
התקוות הגדולות נשארו על הנייר. מאז שחודש, מעט מדי אזרחים בוחרים לנצל את ההליך; וגם מנהל רשות המיסים, שי אהרונוביץ', ציין בדברים שנשא לאחרונה בוועידה שיזם איגוד החברות הציבוריות כי "אין עד כה התנפלות של בקשות לגילוי מרצון". הסיבה המרכזית לכך, לדעתי, היא שהנוהל הנוכחי אינו מאפשר "אנונימיות" כבעבר - דבר שפוגע דרמטית ביעילות ההליך.
נישומים רבים חוששים מהשלכות של חשיפת מחדלים בכלל, והעלמות מס בפרט. במצב הקיים כרגע, כל אזרח שמבקש להשתמש בהליך "גילוי מרצון" חייב לחשוף כבר בעת הגשת הבקשה את מלוא פרטיו המזהים. דבר זה הופך את הנוהל ללא רלוונטי מבחינת נישומים פוטנציאליים רבים. הליך אנונימי, במסגרתו הנישום יכול לנהל מו"מ על שיעורי המס, חבות המס, גובה הקנס (אם בכלל) ולהעריך את עמדת רשות המיסים בעניינו בטרם החליט האם הוא מוכן לחשוף את פרטיו המזהים, יעודד נישומים להעדיף להסדיר את ענייניהם מיוזמתם, במקום להמתין לגילוי יזום מצד רשות המיסים.
סוגיית השמירה על אנונימיות חשובה במיוחד למחזיקי המטבעות הקריפטוגרפיים, וזה גם מאפיין מרכזי של הפעילות במטבעות הללו. המטבעות מוחזקים בארנקים דיגיטליים כאשר בעל הארנק הוא הגורם היחיד המחזיק בגישה אליהם ויכול לבצע עסקאות, מבלי שזהותו נחשפת. אזרחים רבים המעורבים במסחר במטבעות הקריפטוגרפים אינם מודעים לחובותיהם לדווח ולשלם מס על הכנסותיהם מפעילות זו, וכך הופכים ל"עברייני מס", והמדינה מתקשה לאתר אותם. אגב, מנהל רשות המיסים ציין באותה הועידה כי "את הנוהל הנוכחי כיוונו לכל הנושאים כמו בעבר, אבל גם כיוונו אותו מאוד לנושא הקריפטו". אבל אם הנוהל לא יהפוך לאנונימי, מחזיקי הקריפטו ימעטו לפנות למסלול "גילוי מרצון".
שר האוצר - אפשר וצריך לתקן, לפני שיהיה מאוחר מדי. להערכתי, אם הנוהל ימשיך במתווה הנוכחי, הדברים לא צפויים להשתנות גם עד אוגוסט 2026 - באופן שלא יועיל תקציבית באפן משמעותי למדינה ולא ישיג באמת את המטרה. אין צורך "להמציא את הגלגל", רק לחזור למתווה אנונימי שהוכח בעבר כמוצלח. זה אולי לא הפתרון האידיאלי עבור כולם, וכמובן שאין לתת פרס לאזרח שביצע עבירת מס או נמנע מלדווח על פעילותו כחוק, אבל המציאות הכלכלית הקיימת מחייבת חשיבה אחרת.
עו"ד אלי דורון הוא שותף במשרד עוה"ד דורון, טיקוצקי ושות'
