נקודת המפנה של אירופה: השקעה באוטונומיה אסטרטגית
קריאת ההשכמה הגיאופוליטית שחוותה אירופה מצד ממשל טראמפ, עשויה להוביל להוצאות ציבוריות לטווח הארוך. אם זה יקרה ייווצרו הזדמנויות חדשות בשווקים הפיננסיים של אירופה
בזמן שהממשל החדש בארה"ב משרטט מחדש את הסדר הגלובלי, תוך שהוא דוחק את אירופה לשוליים, נוצרת באירופה מערבולת תגובות שעשויה להיות לה השלכות מרחיקות לכת. זה נראה כמו מאמץ של הרגע האחרון עבור כלכלות אירופה, שברור לכל שהן במגננה. אני חושב שהשבר הטרנס-אטלנטי הנוכחי מעלה שאלה מהותית: האם אירופה יכולה לסמוך ביטחונית על הנשיא טראמפ ונאט"ו? הזמן יגיד.
בינתיים, זה שהממשל האמריקאי כבר לא חולק את אותם ערכים כמו הדמוקרטיות באירופה לא יכול להיות ברור יותר. זה שארה"ב עשויה להפוך ליריבה כלכלית ולא לבת ברית, כבר מציאות אפשרית. המדיניות של "אמריקה תחילה" כבר מתורגמת בבירות אירופה לבחירות אסטרטגיות קשות ולנכונות לפחות לחשוב על אוטונומיה כלכלית, צבאית ודיפלומטית גדולה יותר מחוץ לצילה של ארה"ב. כעת יש סיכוי ממשי שהנשיא טראמפ, יחד עם הנשיא פוטין, יגרמו לתוצאה שאף אחד מהם לא רוצה לכאורה. הם עשויים לאחד את העולם המערבי, ללא ארה"ב, וכך ליצור זרז למה שהם ככל הנראה מנסים למתן: אירופה מאוחדת בברית עם מדינות מערביות אחרות כמו קנדה ואוסטרליה. מפת העולם משורטטת מחדש.
ברמת הסחר, ממשל טראמפ מפרק הסכם לא כתוב של העשורים האחרונים: אמריקאים קונים סחורות אירופיות, בתמורה האירופים קונים שירותים אמריקאים ומשקיעים בנכסים פיננסיים בארה"ב (ממשל טראמפ מתעלם מכך שלארה"ב יש עודף סחר עם אירופה בשירותים). לכן, השקעות זרות משרתות את ארה"ב במימון התקציב והגירעונות המסחריים שלה, תוך הפחתת עלויות ההלוואות של הצרכנים וביסוס חוזקו של הדולר האמריקאי.
בהקשר זה הביצועים החיוביים של השווקים האירופיים בעת האחרונה, לאחר שלוש שנים של תזרימים גלובליים וביצועים נמוכים, הם יוצאי דופן. בתחילת השנה הנוכחית, הערכות השווי האירופיות היו בשיא של הערכות חסר, בהשוואה לשוקי המניות העולמיים ובארה"ב. מאז, התעריפים בארה"ב התממשו בקצב איטי מהצפוי, והבנקים הקמעונאיים בארה"ב ובאירופה ממשיכים לספק תוצאות חזקות, למרות הרוחות הנגדיות של ההקלה המוניטרית של הבנק המרכזי האירופי.
אנו צופים שה-ECB ייקח את הורדת הריבית שלו ל-1.25% עד סוף השנה, שזה יותר ממה שהשווקים מתמחרים כעת. בתרחיש כזה, אגרות חוב גרמניות ארוכות טווח ואשראי תאגידי אירופי באיכות גבוהה נראים עדיפים על פני אג"ח של משרד האוצר האמריקאי. יחד עם זאת, סביבה זו עלולה להפריע לרווחי הבנקים האירופיים, אשר תרמו לביצועי השוק האירופי החזק לאחרונה.
האם אירופה יכולה להמשיך להפגין ביצועים טובים? בטווח הקרוב, אנו מאמינים שחלק ניכר מהשיפור מגולם כעת במחירים, והשוק מתמודד עם רוח נגדית חזקה. בטווח של שלושה עד שישה חודשים, אנו מעדיפים סקטורים מחזוריים, כמו מכוניות יוקרה, מוצרי צריכה אישיים, או מוליכים למחצה, על פני הגנות לתיקי מניות גלובליים. אנו מאמינים שמשקיעים צריכים להתמקד בגיוון תיקים ולנצל הזדמנויות במגזרי הגנה, תשתיות ואנרגיה מתחדשת.
לטווח ארוך יותר, מאמצים אירופיים מתואמים להשקיע בתשתיות, בצבאות ובטכנולוגיה של היבשת יכולים להרחיב את אפשרויות הבחירה של משקיעים גלובליים. ואסור לנו לזלזל ביכולתה של אירופה לפעול תחת לחץ. למרות האתגרים של האזור, יש פתרונות, וכעת מדיניות ארה"ב מספקת את המוטיבציה לשקול שינוי אמיתי. יתרה מכך, לאירופה יש את האמצעים לגייס חובות חדשים וליישם יוזמות אסטרטגיות, כפי שהוכיחה בזמן מגפת הקורונה.
אירופה עומדת בנקודת מפנה פוטנציאלית, ולמרות שהם עלולים להיות מרתיעים, האתגרים מציעים הזדמנות ליבשת לעמוד על עצמאותה האסטרטגית ולהבטיח את עתידה. השקעות, יחד עם ממשלות ליבה יציבות יותר מבחינה פוליטית, יכולות לעזור להפוך אותה לפוטנציאל מושך יותר עבור משקיעים בינלאומיים.
הרתעה זולה יותר ממלחמה, וכפי שאירופה מכירה, אולי באיחור, השקעה היא תנאי מוקדם לחוסן כלכלי ואוטונומיה בטווח הארוך.
מייקל סטרובק הוא מנהל ההשקעות הראשי של לומברד אודייר
