פרשנות
"כל כלב ביג'י יומו": שחקן החיזוק למיליציה של בן גביר
מינוי סנ"צ אודי רונן לרמ"ד ההסתות של המשטרה נועד לסמן כ"בוגד" כל מי שמעז לבקר את השלטון, ולחבוט עוד יותר בערכים של חופש הביטוי
האם פוסט או ציוץ כמו "נתניהו ובן גביר הם סכנה למדינה" או "הממשלה בוגדת באמון האזרחים" יועברו לטיפולו של רמ"ד ההסתות החדש סנ"צ אודי רונן? התשובה פחות חשובה, חשובה השאלה. חשוב הסיכוי שזה יקרה. השר הממונה על המשטרה, שהקים מיליציית חופש ביטוי, הודיע ש"סנ"צ רונן לא רודף מפגינים ולא 'צד' גורמים פוליטיים, אלא פועל נגד מסיתים ותומכי טרור". לא ברור עד כמה באמת מבדיל בן גביר בין "מפגינים" ל"מסיתים". בדרכו לצמרת הוא שכנע, בעיקר את בג"ץ, שהוא כבר לא בעד להרוג ערבים אלא מחבלים בלבד. הוא למד את נקודות התורפה של הדמוקרטיה הישראלית, ועכשיו הוא משתמש בהן כדי לחסלה. ואין התחלה טובה יותר מיצירת איום ממשי על חופש הביטוי, שממילא משתרך בתחתית סולם החירויות של בייס הקואליציה, ונחשב לערך שמאלני ליברלי, במיוחד אצל אלה שמסמנים כבוגדים כל מי שמעזים לבקר את הממשלה והצבא.
רועי ינובסקי מהתאגיד פרסם ווטסאפים ששלח רונן לקציני משטרה: "תעבירו לי כל שם שצץ, פשוט תעבירו, אולי נמצא דרך מעניינת להפיל אותו גם אם לדעתכם הם 'רק' עברייני רכוש, נשק, אלימות, ולא טרור. תעיפו אליי בשגרה שלכם כל מה שמוכר, כל מה שקופץ. לכולם צריך להגיע בכל הכלים, ננסה בכמה כיוונים. כל כלב ביג'י יומו".
האם זה הסגנון שמצופה מאחראי על אכיפה בתחום רגיש של חופש הביטוי? ועדיין, עזבו את הבריונות והזילות, את הרדיפה הזדונית, את "רוח המפקד" - האם כך משנה המשטרה מדיניות רבת שנים של טיפול בעבירות חופש ביטוי? האם קדם לכך דיון רציני או שבן גביר החליט פשוט להעביר אליו את הטיפול ב"מסיתים ותומכי טרור".
המשנים ליועמ"שית, גיל לימון ושרון אפק, ביקשו הבהרות. "הטיפול בעבירות ביטוי, על סוגיהן השונים, מעורר רגישות מיוחדת", כתבו. "נדרשות ערובות משמעותיות על מנת להבטיח כי פעולות בעלות פוטנציאל פגיעה גבוה בחופש הביטוי ובחופש הפרט יתקבלו אך ורק במקרים המצדיקים זאת תוך יצירת חיץ מוחלט מכל שיקול חיצוני זר או אישי, השפעה או לחץ פוליטי". והמסקנה שלהם: "השתלשלות העניינים מעוררת חשש למעורבות פוליטית בשינוי הארגוני".
תרביצו חופשי
עבירות חופש ביטוי מטופלות, לצערו של בן גביר, אצל ראש אח"מ בועז בלט, מאיי היושרה המקצועיים שנותרו במשטרה, שמסרב לשתף פעולה עם רונן ובן גביר. השניים להוטים לתפקיד הזה, שגם אם לא יניב אלפי אישומים בהסתה ותמיכה בטרור — יאפשר להם להציק, לעכב, לחקור כל מי שלא בא להם טוב. קואליציית נתניהו בגרעינה היא פשיזם הלכתי שרואה בכל ביקורת הסתה ותמיכה בטרור. העברת הטיפול לידיים של בן גביר היא סכנת מוחשית ומיידית לחופש הביטוי, ועוד לקראת הבחירות, התקופה הרגישה ביותר למאבק על צביונה וזהותה של מדינת ישראל.
הגיבוי האוטומטי של בן גביר לרונן מצטרף לגיבוי שנתן לקצינים כגון מנשה מנצור ומאיר סוויסה. מנצור עיכב אדם שביקש בדרך לא אלימה להגן על מפגינה מבוגרת מפני הפעיל המטריד רועי סטאר; סוויסה השליך רימון הלם אל תוך קבוצה של מפגינים. גם במקרים האלה התייצב בן גביר לצד הפגיעה באזרחים. והגיבוי הזה משדר לקציני המשטרה חופש לנקוט באלימות נגד מי שמוחה נגד השלטון.
וזה מוביל לסיפור הגדול באמת — הפיכת המשטרה למיליציה פרטית של השר. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, התנגדה לדחיית הדיון בבג"ץ בעתירה לפיטורי בן גביר מהממשלה. את הדחייה ביקש נתניהו בנימוק שגם הוא וגם בן גביר עסוקים כרגע במלחמה. אלא שהמלחמה היא רב־זירתית - להפיל גם את המשטר באיראן וגם את המשטר הדמוקרטי בישראל. בן גביר הוא אחד מאדריכלי המתקפה על הדמוקרטיה הישראלית, וההשתלטות על המשטרה היא אחד ממפתחות ההצלחה. ניצב בלט ושופט המחוזי דוד גדעוני הם שניים ממאחזי ההתנגדות הבולטים. גדעוני כפה על השר לקדם את רינת סבן לדרגת סנ"צ. בן גביר מסרב לקדם קצינה נוספת, את רותי האוסליך, לדרגת נצ"מ בגלל עמדות שהשמיעה בכנסת, שם הוא רוצה לשמוע את העמדות של אודי רונן. היועמ"שית התייצבה מאחורי האוסליך וקבעה שהתנגדות השר פוליטית ונגועה בשיקולים זרים.
אסור להגיד את כל האמת
סיפורי רונן, מנצור, סבן, האוסליך, סוויסה ואחרים מבססים את התנגדות היועמ"שית לדחיית הדיון. "נוכח הפגיעה הקשה והשיטתית בעבודת המשטרה הנמשכת בימים אלה, ובכלל זאת בתחומים רגישים ביותר של אכיפה, חקירות ומינויים, ישנה חיוניות בקיום הביקורת השיפוטית בהקדם האפשרי", כתבה לבג"ץ נציגתה בדיון. על כך ספגה היועמ"שית ביקורת גם מחלק מתומכיה שדוגלים ב"שקט, יורים". הביקורת הזו אינה מפנימה את חומרת הסכנה שנשקפת מנפילת המבצר של המשטרה.
ועדיין, מהו כלי ההבקעה בבג"ץ? מהי העילה שעשויה להרחיב את עילות פיטורי שר שאפילו אין נגדו כתב אישום? העילה הקלסית היא פגיעה בזכויות אדם. הפיכת המשטרה למיליציה פוליטית של בן גביר והשלטון מסכנת את זכויות האדם הבסיסיות של אזרחי המדינה ומצדיקה התערבות מרחיקת לכת של שופטי בג"ץ. והסכנה הזו ניכרת במשטרת חופש הביטוי החדשה, באלימות כלפי מפגינים מצד אחד בלבד, בהתנכלות כלפי קצינים שלא מתיישרים עם השר. כמו שחופש הביטוי אינו מדורג גבוה בסולם ערכי הקואליציה, כך גם זכויות האדם, וזאת עוד לפני שנעמיק במתרחש בשטחים.
אם בג"ץ לא יורה על פיטורי בן גביר, הציפייה היא לפחות שינתק אותו מהניהול השוטף של המשטרה. במקרה כזה הכדור יועבר למפכ"ל דני לוי, שיצטרך להחליט אם הוא מציית לבג"ץ או לשר. כמובן שאסור יהיה להגיד בבג"ץ את כל האמת על השר הזה — עבריין סדרתי, נציג סיעה קיצונית גזענית משיחית, מלבה סדרתי של מדנים ואיבה בין חלקי אוכלוסייה. מנגד, אפשר יהיה להציג לשופטים ראיות להשתלטות הנמשכת שלו על המשטרה, גם בימי הדחייה שקיבל מבג"ץ. המלחמה להפלת המשטר באיראן קונה לנתניהו ובן גביר ארכה במלחמתם להפלת המשטר הדמוקרטי בישראל.
