ניתוח
משבר ההתפלה: המים זורמים, אבל המחיר מוסתר מעיני הציבור
כבר יותר משבועיים שחמישה מתקני התפלה פועלים חלקית בגלל מתקפת האצות, אך הציבור כמעט שאינו מרגיש במחסור; רשות המים אינה חושפת נתונים מרכזיים על מקורות המים והשלכות המשבר; גורם ממשלתי: "היה צריך לבקש מהציבור לצמצם צריכה, זה לא נעשה, כנראה משיקול פוליטי"
בשבועיים האחרונים מתפארים במשרד האנרגיה וברשות המים בכך שמשק המים מתנהל תחת לחצים בלתי הגיוניים ובמשבר מתמשך שמטלטל את המערכת, “מבלי שאף אחד מרגיש את זה בברזים”. אלא שמאחורי אספקת המים שנמשכת כסדרה מסתתרות לא מעט שאלות, שרשות המים אינה מספקת עליהן תשובות.
ב־27 באוגוסט הודממו לפתע חמישה מתקני התפלה לחופי הים התיכון. מתקפת אצות אימתנית שיבשה את פעילותם, וממשיכה לשבש אותה עד עתה. כבר יותר משבועיים שמתקני ההתפלה פועלים באופן חלקי בלבד. תחילה הורו הרשויות לחקלאים בדרום הארץ לייבש את השדות, אך חזרו בהן בחלוף יממה לאחר ביקורת עזה. כעת, באורח פלא, איש אינו מרגיש במחסור.
אלא שלא ברור לציבור כיצד בדיוק מצליחה המדינה לגשר על המחסור שנוצר. לפני כשבוע העביר כלכליסט לרשות המים רשימה ארוכה של שאלות בנוגע להתמודדות עם המשבר למשרד האנרגיה – שהפנה אותן לרשות המים – אך רשות המים הגיבה באופן חלקי, ולא על כל השאלות. גם לאחר הזעם הציבורי על ניסוי סודי ועמום שבוצע עם חברה מסחרית כדי לקטול את האצות, ברשות לא מצאו לנכון לספק תמונה מלאה של המתרחש.
אחד הצעדים שננקטו בעקבות המשבר היה השמשת בארות קידוח שנסגרו, ובהן בארות מזוהמות. רשות המים לא מסרה אילו בארות הושמשו ולא השיבה לשאלה האם השימוש בהן עלול להשפיע על מי השתייה. בהחלט יכול להיות שמדובר במים תקינים לחלוטין, אך לציבור לא נמסר מהיכן מגיעים כעת המים לברזים. והשר אלי כהן? הוא מנצח בעצמו על המענה לשאלות התקשורת, והסתפק בשתי מסיבות עיתונאים שבהן אנשי המקצוע מוסכו על ידו ובקושי נשמעו.
המחיר של השאיבה
מקור נוסף שמסייע כעת למשק המים הוא הכנרת. לפי דוחות של המכון לחקר הכנרת, ירידת המפלס מתחת לקו האדום ושינויי מפלס חריפים פוגעים במערכות האקולוגיות ומסכנים את איכות המים. אלא שרשות המים לא מסרה כמה מים נשאבים כעת מהכנרת וכמה תורמת השאיבה, בס”מ לשבוע, לירידת המפלס. גם לא התקבלה תשובה לגבי ההשלכות האפשריות על התיירות והנופשים ועד כמה השאיבה מדללת את מימיה לאחר שנת בצורת קשה.
בנוגע לסכנת ההמלחה השיבה הרשות: “זו לא הפעם הראשונה שבה מפלס מי הכנרת יורד מתחת לקו האדום. בעבר ירידה זו לא גרמה נזק חריג לאגם. התיאוריה שלפיה ירידת מפלס הכנרת עלולה לגרום לפריצת תמלחות ולהמלחת האגם התבררה כשגויה”. אלא שהנתונים על היקף השאיבה והשלכותיה לא נמסרו לציבור.
תמונה דומה מסתמנת בנוגע למי התהום. לפי דו"חות של רשות המים עצמה, ירידת מפלסים במי התהום, במיוחד באקוויפר החוף, מסכנת את איכות המים. כלכליסט ביקש לדעת כמה מים נשאבים כעת מאקוויפר החוף וכמה תורמת השאיבה לירידת המפלס בחלקו הדרומי והצפוני. ברשות השיבו כי “על מנת להבטיח שלא תהיה פגיעה באיכות המים, הקידוחים נמצאים בעיקר באזור הצפוני שם מפלסי מי התהום גבוהים יחסית”. נתונים על היקף השאיבה ועל השינוי במפלס לא נמסרו.
ויש גם שאלה כלכלית. במסיבת עיתונאים שקיים לפני שבוע ציין השר כהן כי הנזק שעלול להיגרם לממברנות של מתקני ההתפלה נאמד בכמה מיליוני שקלים, ובעלות שולית למשק המים. אלא שהחלפת פילטרים וממברנות היא חלק משמעותי מהוצאות התחזוקה של מתקני ההתפלה, לצד אנרגיה וכימיקלים, ועלותה מוערכת בכ־11% מהוצאות המתקנים כיום. המדינה כבר הודיעה שתשפה את המפעילים, אך רשות המים לא השיבה האם החלפת הממברנות עשויה להשפיע על תעריף המים.
גם מידת ההיערכות של מתקני ההתפלה לאירוע כזה נותרה לא ברורה. רשות המים לא השיבה האם למתקנים יש מערכות “קדם־טיפול” לתרחישים של זיהום ים, מהן המערכות, לכמה זמן או לאיזו כמות מים הן אמורות להספיק והאם הופעלו במשבר הנוכחי.
למרות המחסור באספקה ממתקני ההתפלה, אין גם קריאה משמעותית לציבור לצמצם את צריכת המים ובכך להפחית את הצורך בשאיבה מוגברת של מי התהום והכנרת. בתשובה לשאלתנו הסתפקה הרשות באמירה כי “רשות המים מבקשת מהציבור שימוש מושכל בצריכת מים”. אלא שהבקשה הרפה הזו אינה מלווה בקמפיין לצמצום הצריכה. הרשויות מתפארות בכך שהמים ממשיכים לזרום בברזים, אך אינן מספקות לציבור תמונה מלאה של המחיר הנדרש כדי לאפשר זאת. “היה צריך להודיע לציבור בשקיפות על מחסור במים ולבקש צמצום צריכה”, אמר לכלכליסט גורם באחד ממשרדי הממשלה. “זה לא נעשה כנראה משיקולים פוליטיים”.
חוסר המידע אינו מוגבל להתמודדות המיידית עם המשבר. תוכנית האב למשק המים של רשות המים מונחת על שולחן הממשלה כבר יותר משנה, ללא אישור. לא התקבלו תשובות לשאלות מדוע היא אינה מאושרת ומה המשמעות של העיכוב למשק המים. כך גם לגבי העובדה שלא הוכנה תוכנית לשיקום האקוויפר, הנדרש היום כדי למלא את מקומם של מתקני ההתפלה יותר מתמיד.
ישראל מסתמכת באופן כמעט מלא על התפלה עבור מי שתייה, אולם מקורות המים הטבעיים מוזנחים – וכעת הציבור משלם את המחיר. שאלות קשות אינן מתיישבות עם הריפוד הרך שעליו הניחו השר והרשות את המשבר, שהיקפיו והשלכותיו נסתרים מהציבור.
הניסוי שלא פורסם
שאלות כלכליסט ושאלות של כלי תקשורת נוספים לא נענו ברצינות. התשובות הדלות שכן התקבלו משקפות בעיקר זלזול בציבור ובזכותו לקבל תמונה מלאה של השלכות המשבר. הדבר בלט במיוחד סביב הניסוי שאושר בחופזה ובמסגרתו הושלכו לים כימיקלים בכמות גדולה. ברשות המים לא טרחו לעדכן את הציבור על הניסוי, וגם במשרד להגנת הסביבה נמנעו מכך.
1 צפייה בגלריה
מימין מנכ"ל רשות המים יחזקאל ליפשיץ ושר האנרגיה אלי כהן
(צילומים: איתי דודי רשות המים, אלכס קולומויסקי)
אף על פי שהניסוי של בלו גרין לחיסול האצה באמצעות כימיקלים לא עבד, החברה הגישה ב־4 בספטמבר בקשה נוספת לקבלת היתר הטלה לים בכמויות גדולות יותר. לא ברור מדוע, אך הבקשה נמשכה יומיים לאחר מכן. לעת עתה אומרים במשרד להגנת הסביבה כי “על פי בדיקה ראשונית, עד כה לא עלה שינוי באיכות המים שניתן לייחס לפעולת הטיפול”. ואולם שום מידע רשמי בנוגע לניסוי ולתוצאותיו המלאות לא פורסם לציבור.
המשבר הנוכחי משאיר על השולחן שאלות רחבות הרבה יותר. לא ברור מהן השלכותיו על מקורות המים הטבעיים ומדוע אלה הוזנחו במשך שנים, כך שעשרות מהם עומדים מזוהמים בדלק ובכימיקלים, ללא שימוש וללא שיקום. ומנגד, אם משק המים מצליח לתפקד באופן מלא כאשר מתקני ההתפלה פועלים כעת בכמחצית התפוקה לכל היותר בהשוואה לשגרה – עולה השאלה האם ישראל מתפילה יותר מדי מים בשגרה.
שינויי האקלים מזמנים אתגרים גדולים לפתחו של משק המים, גם בישראל, שחשבה כנראה שהיא חסינה מפניהם בזכות מתקני ההתפלה האימתניים שלה. גם אלה התבררו כפגיעים לאיתני הטבע: אירוע אצות בודד עלול לשתקם או לגבות מחיר יקר על המשך הפעלתם. ככל שמי הים התיכון יתחממו בשל שינויי האקלים, אירועי פריחת אצות יהפכו תדירים. לישראל אין תוכנית לכך, וגם לא לבעיות אקלים אחרות שעשויות להחריף כל בעיה קיימת במשק המים. האם ברשות המים ישפרו את ההיערכות? מי יודע. שם בצמרת לא חשים צורך לענות.
