איך נקלעו מלון וחניון בירושלים למלחמת רוסיה-אוקראינה
חברת חשמל אוקראינית פועלת בכל העולם למימוש נכסים בבעלות רוסית עד שתגיע ל־207 מיליון דולר, כפי שנקבע בפסק בוררות של בית הדין בהאג. זאת לאחר שרוסיה הלאימה לה נכסים בחצי האי קרים. בירושלים החברה איתרה את מלון סרגיי פאלאס ואת חניון המעלות, והגישה לביהמ”ש המחוזי בקשה להוציא להם צו עיקול. המחוזי הורה למדינה להמציא תביעה לרוסיה, אך בינתיים משרד החוץ והיועמ”שית חוששים מכשלים בירוקרטיים שעלולים “לפגוע ביחסיה של ישראל עם מדינות זרות”
ההשלכות הכלכליות של הסכסוך ארוך השנים בין רוסיה לאוקראינה — שהסלים בשלוש השנים האחרונות למלחמה עקובה מדם שקצרה כבר למעלה ממיליון פצועים והרוגים, ולפי האו"ם, גם כ־3.3 מיליון עקורים — הגיעו לאחרונה לביהמ"ש המחוזי בירושלים, והן מאיימות, כך לטענת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה ומשרד החוץ, לגרום "נזק ליחסים הדיפלומטיים של ישראל עם מדינות זרות".
בישראל כל כך לחוצים מהאירוע — בקשה של חברת חשמל אוקראינית שנכסיה הולאמו על ידי רוסיה להטלת צווי עיקול על נכסים בבעלות ממשלת רוסיה בירושלים — עד שבמשרד המשפטים פנו לעליון וקיבלו צו עיכוב ביצוע עד שתיקבע הפרוצדורה. על פניו מדובר בדיון בהתנהלות טכנית בעיקרה, המצאת התביעה והבקשה לעיקולים לממשלת רוסיה, אבל כזאת שמשמעותה, לפי חוות דעתה של היועמ"שית, עלולה לסכן "אינטרסים חשובים של יחסי החוץ של ישראל, לרבות שמירה על כללי המשפט הבינלאומיים".
קצת רקע. זרעי המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שהיא עוד נדבך בשורת סכסוכים ארוכי שנים בין שתי המדינות מאז נפילת ברית המועצות, נטמנו לפני למעלה מעשור עם פלישת רוסיה לחצי האי קרים שהיה בשליטת אוקראינה. בפברואר 2014, בעקבות סכסוך פנימי בין האופוזיציה הפרו־מערבית לשלטון הפרו־רוסי באוקראינה לגבי הצטרפות לאיחוד האירופי, פרצו מהומות ברחבי המדינה שהובילו לסדרת אירועי יברומאידאן (על שם כיכר מאידאן בקייב), שגבו את חייהם של 125 בני אדם במהלך קרבות רחוב בין מפגינים למשטרה.
המהומות הובילו להפלת הממשל הפרו־רוסי, לבריחתו של הנשיא ויקטור ינוקביץ', ולימים היו הזרז למלחמת אזרחים. רוסיה, שלה היו בסיסים צבאיים בחצי האי קרים בעקבות הסכמים היסטוריים עם אוקראינה, פתחה במצבע צבאי לסיפוחו, בטענה שרוב התושבים (כ־60%) הם רוסים, ולכן עליה להגן עליהם.
אחת מהשלכות הפלישה לחצי האי קרים, שבדיעבד זירזה את המאבק המזוין בין המדינות, היתה כלכלית. עד 2015 חברה אוקראינית בשם PJSC DTEK Krymenergo היתה ספקית ומפיצת החשמל המרכזית בחצי האי קרים. לאחר סיפוח חצי האי קרים לשטח רוסיה, הפקיעה רוסיה את נכסיה של PJSC והעבירה אותם לבעלותה וללא פיצוי. אלא שבין ממשלת אוקראינה לבין רוסיה היה הסכם מסחרי במהותו, שנגע לפעילות הכלכלית באזור, ולפיו בכל סכסוך מסחרי הצדדים יפנו לבית הדין של האיחוד בהאג, הולנד.
בינואר 2023 הסתיימה הבוררות בהאג בזכיית חברת החשמל האוקראינית בפיצוי של 207 מיליון דולר. השלב הבא, מבחינת החברה האוקראינית, היה לאכוף את פסק הדין, כלומר להיפרע מנכסים של רוסיה ברחבי העולם. לשם כך היא פנתה לכמה מדינות, ובהן בריטניה וארה"ב, וביקשה מבתי המשפט שם להורות על אכיפת פסק הדין, כך שיתאפשר לעקל ולמכור נכסים של רוסיה לטובת מימוש פסק הדין. בבריטניה הבקשה התקבלה, ובארה"ב הבקשה עדיין מתבררת, כשברקע רוסיה הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות לבית המשפט לערעורים בהאג.
האוקראינים המשיכו לתור אחרי נכסים רוסיים בעולם, ופנו מזרחה עד לישראל. מהמחוזי בירושלים הם ביקשו, על יסוד פסק הבוררות, להטיל צווי עיקול זמניים על נכסים בירושלים שנמצאים בבעלות רוסיה.
על פי הבקשה, שהוגשה בשם החברה באמצעות עו"ד זוהר לנדה ממשרד ברנע, ג'פה, לנדה ושות', מדובר בשני נכסים. האחד הוא מלון בוטיק בשם סרגיי פאלאס ברחוב הלני המלכה, כמה מאות מטרים מהעיר העתיקה, שנבנה בסוף המאה ה־19 כדי לשרת עולי רגל צאריסטיים, ונפתח מחדש ב־2017 לאחר שיפוץ. השני הוא חניון המעלות בצומת קינג ג'ורג'־המעלות, שעמד מוזנח ועזוב במשך שנים, עד שלפני כשנתיים שופץ ונפתח מחדש.
בהחלטות שניתנו על ידי המחוזי אומנם סירב בית המשפט להטיל עיקולים במעמד צד אחד, אך הורה למדינה "לבצע מסירה כנדרש למשרד החוץ של הפדרציה הרוסית ללא דיחוי". במשרד המשפטים הזדעקו, וטענו כי ההחלטה והמועדים לתגובה הם בניגוד לחוק חסינות מדינות זרות, ובניגוד לדין הבינלאומי בנושא המצאת תביעות למדינה זרה.
בביהמ"ש לא התרגשו, והורו למשרד החוץ להמציא את המסמכים לשגרירות הרוסית. במאי שלחה שגרירות ישראל במוסקבה אל משרד החוץ הרוסי עותקים של הבקשות וההחלטות, באמצעות דואר דיפלומטי.
הרוסים לא אהבו את ההחלטה. הם הודיעו באיגרת דיפלומטית נגדית שהמצאת המסמכים לא נעשתה בדרך המקובלת לפי הדין הבינלאומי ואמנת האג, בדבר מסירת מסמכים משפטיים בעניינים אזרחיים ומסחריים, וחלקם כלל לא תורגמו כפי שנדרש. בנוסף טענו שסד הזמנים שנקבע לתגובה על ידי בית המשפט קצר מהמקובל, 60 יום מרגע שהמסמכים הומצאו במלואם כדין. ובקיצור, הרוסים טענו שבדרך שהדברים התנהלו הם לא צד להליך, ושום החלטה של בית משפט ישראלי לא תחייב אותם.
במשרד החוץ הריחו פוטנציאל נפיצות דיפלומטית של האירוע, והם רתמו את היועמ"שית שהתייצבה להליך. בהרב־מיארה אימצה בחוות דעת שלה את טענות הרוסים, שלפיהן המסמכים לא הומצאו כדין בהתאם לחוק חסינות מדינות זרות ובהתאם לדין הבין־לאומי.
אבל בבית המשפט המחוזי שוב לא התרגשו. בשתי החלטות של השופטים אילן סלע ופנינה נויבירט, הם דחו את העמדה, וקבעו שאם ממשלת רוסיה מעוניינת להשיג השגות על ההליך, היא מוזמנת לפנות ישירות לביהמ"ש, ולא באמצעות איגרת דיפלומטית. עוד הם הוסיפו שככל שהרוסים לא יעמדו בסד הזמנים לתגובה לעניין העיקולים שהקציב בית המשפט, סוף אוגוסט, תתקבל החלטה על בסיס החומרים שהוגשו לתיק ביהמ"ש.
או אז היועמ"שית כבר ממש נלחצה. בבקשת רשות ערעור שהגישה לביהמ"ש העליון, שבה היא ביקשה לבטל את החלטות המחוזי, בין היתר בטענה שיישום החלטותיו עשוי לפגוע ביחסים הדיפלומטיים של ישראל, היא כבר העלתה הילוך.
"בבסיס בקשת רשות הערעור עומדים אינטרסים חשובים של יחסי החוץ של ישראל, לרבות שמירה על הוראות הדין וכללי המשפט הבינלאומי, הנוהג וההסכמים בכל הנוגע להמצאה למדינה זרה", נכתב בהודעת הערעור. "מדובר במניעת נזק ליחסים הדיפלומטיים של מדינת ישראל עם מדינות זרות; מניעת צעדים הדדיים נגד ישראל שעלולים לפגוע ביכולתה להתגונן בפני הליכים משפטיים במדינות זרות, לרבות צווי עיקול וסעדים זמניים שיתבקשו נגדה".
בבקשה לעיכוב ההליך במחוזי עד הכרעה בעמדתה הוסיפה היועמ"שית: "ככל שלא יינתן הסעד הזמני ויעוכב המשך ההליך, עלול להיווצר מצב שבו תינתן החלטה במעמד צד אחד בבקשה שעניינה, בין היתר, הטלת עיקולים על נכסי מקרקעין של מדינה זרה בישראל, וזאת בלי שהמסמכים שפותחים את ההליך הומצאו לה כדין". כאמור, בשלב זה עיכב העליון (השופטת רות רונן) את ההליך עד הכרעה בבקשה.
וזווית מעניינית נוספת יש לסיפור: האפשרות בפועל להטיל עיקולים. על פי חוק החסינות למדינות זרות, הן חסינות מפני הליכי הוצאה לפועל. "לנכסיה של מדינה זרה תהא חסינות מפני הליכי הוצאה לפועל של פסק דין או של החלטה אחרת של בית משפט בישראל", נכתב בחוק. אלא שהחוק גם מסייג וכותב כי חסינות דיפלומטית מהליכים כאלה לא תינתן, למשל, לנכס מסחרי או לנכס מקרקעין בישראל.
האם, ככל שההליך יגיע לידי הכרעה בנושא, ולא ייחסם בצינורות הדיפלומטיים, בית המלון והחניון בירושלים נופלים בגדר הסייג לחסינות מפני הליכי הוצאה לפועל? יהיה מעניין לראות מה יקבע בית המשפט.
