פרשנות
שטיין הזכיר לממשלה: יש גבולות גם בתקופת בחירות
הקפאת הכספים הקואליציוניים מדגימה כלל פשוט: ממשלת מעבר אינה רשאית לבזוז את קופת הציבור ערב בחירות. ובליכוד, ביקורת שיפוטית בלמה את רה"מ
1. החלטת שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין להקפיא את העברות הכספים המפוקפקות לחרדים ולמתנחלים ולהותיר על כנה את "העברת החירום האזרחית", מבטאת את האיזון בין המותר לאסור בתקופת בחירות. מצד אחד, אין הגבלה על השלטון להמשיך ולתפקד כרגיל, ומצד שני, עליו להימנע מניצול לרעה של משאבי המדינה בתקופת הממשלה היוצאת כדי שלא לקבוע עובדות ומסמרות לממשלה הבאה, בעיקר בתחומי מינויים ותקציבים.
תקופת ההמתנה עד לפריימריז של הליכוד וכנראה גם אחריהן צפויה להיות מאתגרת למדינה ולדמוקרטיה. תקופה זו תבחן את גבולות האיפוק של השרים והח"כים ברמיסת ערכי דמוקרטיה, מינהל תקין, גניבת מינויים ופיטורים, ביזת אוצר המדינה ועוד. לא בגבולות איפוק מדובר כאן אלא בגבולות ההפוכים של ה"איט'ס נוט דאן".
אחרי מופע האימים של שר הביטחון ישראל כ"ץ בערוץ 14 וסרטון "החיוך החינני", קיבלנו מופע אימים נוסף של יו"ר ועדת הכספים חנוך מילביצקי. מילביצקי, שחולק כאן את קרדיט ה"איט'ס נוט דאן" עם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, כינס את ועדת הכספים כדי להעביר מאות מיליוני שקלים, כספים קואליציוניים, לחרדים ולמתנחלים פחות מ־90 יום לפני הבחירות. כספים שהוטמנו בתוך העברות לגיטימיות לכאורה. כינוס הדיון ללא הסכמת האופוזיציה התאפשר באמצעות הפעלת סמכות נדירה של היו"ר אוחנה להורות על דיון כזה בלי דיווח, נימוקים והצגת חוות דעת משפטית.
ח"כים מהאופוזיציה עתרו לבג"ץ באמצעות עו"ד יפעת סולל בבקשה דחופה לקבלת צו מניעה נגד כינוס ועדת הכספים ולחלופין צו ביניים שימנע את העברת הכספים. עד כמה יתערב בג"ץ? תלוי בשאלה עד כמה ירחיק לכת בהחלת דיני הריסון לפני בחירות על ממשלה שכבר הוכיחה את נכונותה לרמוס כל מסורת דמוקרטית ומשפטית. בינתיים החלטת השופט (השמרן!) שטיין היא בכיוון החיובי. הוא נתן צו ארעי המעכב את ההעברות התקציביות, למעט אלה שעניינן הוצאות חירום אזרחיות. ובעברית פשוטה - מה שחייבים - חייבים, ומה שלא - לא.
עיקר ההגבלות על השלטון בתקופה שלפני בחירות מצויות בכללי המשפט המינהלי, בפסיקות בג"ץ, בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה. כל המקורות הנורמטיביים שהממשלה הנוכחית ושריה נהנים לרמוס בכל הזדמנות. לגבי הממשלה, קבע בית המשפט העליון שסמכויות ממשלה בתקופת בחירות זהות לסמכויותיה של ממשלה רגילה. ועם זאת, עליה לפעול בריסון ואיפוק ורק בכפוף לצורך חיוני בעשייה. ככל שמתקרבים לתקופת הבחירות מצטמצם מתחם הסבירות של פעולות החורגות מהנדרש ההכרחי. מעניין מה יקרה אם נתניהו יכריז על מלחמה ממש לפני הבחירות.
לגבי הכנסת - בפגרת בחירות נהוג להקים "ועדת הסכמות", שבה חברים נציגי קואליציה ואופוזיציה, והיא מאשרת באופן פרטני כל ישיבת ועדה. המנגנון נועד בעיקר להשלים חקיקה חיונית המוסכמת על רוב חלקי הבית שכבר היתה בהליכי חקיקה. הרעיון הוא למנוע מהכנסת וועדותיה לבצע תעמולה פוליטית. לדברי היועץ המשפטי לשעבר של הכנסת אייל ינון, מדובר ב"מניעת הפיכתם של דיוני הכנסת לזירה לתעמולת בחירות, והרצון להימנע מ'חקיקת בחירות' ומניצול הכלים הפרלמנטריים לצורך קידום אינטרסים פוליטיים צרים או לצורך שימור כוחן של המפלגות בכנסת היוצאת".
ניתן אפילו להחמיר ולמסגר את העברת הכספים הפסולה (שאינה חירום אזרחי) לחרדים ולמתנחלים כ"שוחד בחירות" – מתן טובת הנאה כדי להשפיע על אופן ההצבעה של בעלי הברית הפוליטיים של הממשלה.
2. בית הדין הפנימי של הליכוד ביטל השבוע החלטה של מרכז הליכוד לשנות את כללי הבחירה וסיכוייה בפריימריז. המרכז אימץ ואישר הצעה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר מרכז הליכוד השר חיים כץ שתאפשר לשרים וח"כים מכהנים להתמודד במחוזות על המקום ברשימה לכנסת. המחוזות הם הבמות שעליהן מפציעות הפנים החדשות. נתניהו וכץ ביקשו להפקיע אותם כפיצוי למכהנים, כתמורה לסיפוק רצונו העז של נתניהו בשיריונים שמפחיתים את סיכוייהם להיבחר. כץ, השותף לקומבינה, פגש את נתניהו מהאינטרס שלו – להבטיח את בחירתן של חברות הכנסת קטי שטרית ואתי עטייה, שתיים שעם ישראל יתקשה להכיל את היעדרן מהכנסת.
הסיפור הפוליטי מעניין, אבל לצידו חשוב גם הלקח המשפטי. הנה, הדיינים־השופטים של הליכוד מבטלים החלטה של הנבחרים! ויתרה מכך – של ראש הממשלה! נבחר הציבור מספר אחת. תנסו לדמיין ולהעביר את הסיטואציה הזו למגרש הבג"צי – בית המשפט העליון מבטל חוק או החלטה של הכנסת או הממשלה (מרכז הליכוד בדוגמה שלנו) ושל ראש הממשלה. איזה מטר של גידופים והסתה לאי־ציות היינו שומעים מהפוליטיקאים. אקטיביזם, פלישה לא חוקית, גזלת משילות, פגיעה ברצון העם וכל הג'ז הזה.
וזה בדיוק מה שקרה בבית הליכודי פנימה שחתך החוצה חצי מהקומבינה. נתניהו קיבל את השיריונים שלו, אבל השרים והח"כים המכהנים לא יפוצו באפשרות להיבחר במחוזות. אם הליכוד יקבל, כצפוי בסקרים, 23 מנדטים, שישה מהם משורייני נתניהו בנוסף לנתניהו עצמו. כלומר רק 16 ייבחרו בפריימריז וזה אומר שכמחצית מהמכהנים כיום הולכים הביתה. ואם הם היו רצים במחוזות? גם אז הם היו הולכים הביתה כי נציג המחוז הגבוה ביותר – שפלה, ירושלים ויו"ש – נמצא במקום ה־27 בלבד ברשימה. ועכשיו תישארו כולכם בנשימה עצורה – האם קתי שטרית ואתי עטייה בפנים או בחוץ?
