מחזיקים בקושי
"המדינה לא מדברת איתנו"
רינה מור יוסף, בעלת מסעדת חביבה בקריית שמונה: "לא מדברים איתנו. ואם כן אז מספרים רק שקרים"
מסעדת חביבה בבעלות רינה מור יוסף נפתחה בסוף דצמבר 2019 במרכז העיר קריית שמונה וכיום היא עומדת סגורה בגלל המצב בצפון. "זה היה שלושה חודשים לפני תחילת הקורונה. הקמתי אותו בעשר אצבעות עם הרבה עזרה מחברים שלא לקחו תשלום או חיכו זמן רב שנשלם", אומרת מור יוסף. חביבה מתמחה באוכל ביתי מבושל ופשוט, יש בה 40 מקומות ישיבה לאחר שמור יוסף הגדילה אותה עם שטח סמוך שהתפנה.
"עבדנו מהפתיחה די טוב. זה לא מקום גדול אז יחסית לגודל הוא עבד טוב. הקהל בעיקר מקומי והעבודה בשעות הצהריים מ־11 עד 16. שחזרנו לעבוד אחרי הקורונה, העסק התפתח עוד ועוד. כל מה שהרווחתי הושקע בהרחבת המסעדה. לפני 7 באוקטובר כבר שקלתי לעבור למקום גדול יותר. אפילו היה משקיע שהיינו אמורים להפגש איתו אחרי סוכות, אבל הכל השתנה כשפרצה המלחמה".
מור יוסף מתארת מצב נפשי קשה על רקע המצב הביטחוני. "אני גדלתי בקריית שמונה ואני עם פוסט טראומה קשה והתקפי חרדה במשך שנים על רקע המצב הביטחוני. עד המלחמה בעזה היתה לי איכות חיים מקסימלית בעקבות טיפולים ממושכים, אבל ב־7 באוקטובר הכל התהפך".
רינה מור יוסף
סוג העסק:
בעלת מסעדת חביבה
מיקום:
קריית שמונה
מסעדת חביבה היתה סגורה למשך שנה וחצי עם פרוץ המלחמה בעזה. "במרץ 2025 עשיתי ניסיון להפעיל, כשהיתה אפשרות לחזור לקריית שמונה כי היתה הפסקת אש עם לבנון, אבל הוא נכשל כי לא מצאתי עובדים. הצעירים ברובם לא חזרו לקריה, ולא היו הרבה אנשים בעיר. עבדתי שלושה שבועות שהיו סבירים", היא מתארת. "אחר כך עשיתי עוד ניסיון קטן ביוני 2025 שלא צלח, ובסוף ספטמבר אחרי החגים ב־2025 פתחתי שוב ועבדנו עד שפרצה 'שאגת הארי' ושוב המסעדה נסגרה".
היא מודה ש"אני לא מרוויחה הרים של כסף, אלא לקיום שלי בסך הכל ואני לא יכולה לספוג עוד משכורת כדי לשמור על עובד כשאין לי הכנסה. אם המדינה היתה אומרת שהיא תשתתף בשכר שלו, הייתי סופגת חלק מהעלות כדי לא לפגוע בעובד. אבל לא אומרים כלום, המדינה לא מדברת איתנו. גם אם הם מדברים, מה שיוצא להם מהפה זה רק שקרים".
לדבריה, גם העירייה לא באה לקראתה. "אני משלמת לעירייה ארנונה רגילה, בלי הנחות. העירייה אומרת לי ללכת לתבוע פיצויים ולבקש את זה בחזרה מהמדינה. אבל בשביל זה צריך לקחת עורך דין ולשלם לו".
איך מסתדרים בינתיים?
"בתקופת חרבות ברזל דחיתי תשלומי הלוואות. לא הלכתי למלון בפינוי אלא שכרתי דירה זולה, עם הלוואה מאחותי. ככה מתגלגלים. לא תיארתי לעצמי עד כמה קשה להיות עצמאי בישראל. מי ידע שתהיה מלחמה והנפש שלי תתרסק".
