פרשנות
המלחמה בשלטון החוק: נחון, נמסמס, נפטר – או שנפצל את תפקיד היועמ"שית
מכיוון ששלוש הדרכים שנשקלו עד כה למילוט נתניהו ממשפטו מביאות לפרישתו או ייתקעו בבג"ץ, נשקל הפיצול של תפקיד היועמ"שית – וגם מעליו מרחפת עננת ניגוד העניינים של ראש הממשלה
הצעת החוק של ח"כ שמחה רוטמן, שלא מסתפקת בפיצול לשניים של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אושרה היום בקריאה טרומית בכנסת. רוטמן מציע פיצול לשלושה – יועץ משפטי, תובע פלילי ומייצג המדינה בערכאות.
כל ריבוי, במיוחד שלושה, מבטיח כאוס של מחלוקות וחוסר אחידות בצמרת אכיפת החוק, כאוס משתק ומחליש שישרת את הפוליטיקאים, את המושחתים, ובמיוחד את אלה שהם גם וגם.
על כן השיגור הקואליציוני נטענו שתי הצעות נוספות שהסתפקו בפיצול לשניים, והתמקדו בהפרדת הייעוץ מהתביעה הפלילית. לפי הצעה אחת – שעברה קריאה טרומית – תועבר הסמכות לפרקליט המדינה, שהחלטותיו חייבות באישור ועדת בכירים חדשה. לפי ההצעה השנייה, תועבר הסמכות לטיפול פלילי בנבחרי ציבור לתובע כללי חדש, שיעמוד בראש מערכת תביעה נפרדת. לצד הפיצול, עלו לאחרונה שלוש דרכים נוספות למלט את נתניהו ממשפטו.
הדרך הראשונה: חנינה
נשיא ארה"ב השיק את הקמפיין בפנייה לנשיא יצחק הרצוג. לאחר מכן חתמו שרי ממשלה על מכתב לנשיא. הבעיה היא שחנינה חייבת לעבור דרך הודאת נתניהו בעבירות שביצע, ובעבירות האלה דבק קלון שיהפוך את מסלול החנינה למסלול יציאה של נתניהו מהחיים הפוליטיים.
הדרך השנייה: מסמוס
מדובר במסמוס המשפט בידי פוליטיקאים, מן הסתם שפוטים של נתניהו. לפי הצעת חוק אחת, יוסמכו שרי הביטחון והמשפטים לצמצם את ימי הדיונים. לפי הצעה אחרת, תצויד ועדת הכנסת בסמכות מקבילה לזו של היועצת – למחוק ולבטל כתב אישום. שתי ההצעות לוקות בפגם חוקתי מהותי. הן מבטלות למעשה את עקרון הפרדת הרשויות ומכניסות פוליטיקאים לתוך ניהול המשפט הפלילי. וזו כבר הבניית שחיתות גלויה לתוך התהליך: פוליטיקאים שתלויים בראש הממשלה יופקדו על גורלו המשפטי.
הדרך השלישית: פיטורים
פיטורים בידי הממשלה. ההליך תלוי ועומד בבג"ץ וסיכוייו קלושים. בגלל שהממשלה רמסה את ההליך התקין כשעקפה את ועדת גרוניס באמצעות ועדת שיקלי, ובגלל שלא ניתן לתקנו, כי אין יותר ועדה לאחר שפקעה כהונת גרוניס. בינתיים, הממשלה לא מכירה בבהרב־מיארה ומטפחת במקביל יועץ אלטרנטיבי, מזכיר הממשלה יוסי פוקס.
בתוך המבול הזה של מסלולים ורעיונות, הפיצול הוא הלגיטימי שבהם. אפשר לטעון נגדו שהוא נועד למטרות פרסונליות, שעליו לחול רק מבחירת היועץ הבא, שנכון היה לקדם אותו לאחר דיון מעמיק במסגרת הצעת חוק ממשלתית ולא בהצעות חוק פרטיות שנשלפות רק כדי להציל את הבוס מצרותיו. שהוא חלק ממארג גדול יותר של קמפיין חילוץ פסול. היועצת בהרב־מיארה סירבה להצעת השופטים לסגת מאישום השוחד או ללכת לגישור – אז נחליף אותה באחר, שיקבל את ההצעה ואולי יגדיל וייסוג מכל האישומים.
למה נזנח הרעיון הזה בעבר? כי הפוליטיקאים חששו שתובע נפרד יחמיר איתם יותר מאשר היועץ, כפי שהוכח בתיקי האלפים כשפרקליט המדינה שי ניצן רצה להגיש שלושה תיקי שוחד ואילו היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט הסתפק באחד בלבד.
נתניהו מכהן מכוח פסיקת בג"ץ שהכשירה את כהונתו בכפוף להסדר ניגוד עניינים שירחיקו מהשפעה על משפטו. אלא שכל מסלולי המילוט שנמנו לעיל הם ביוזמתו ועל דעתו. דרך נוספת נבלמה בבג"ץ – הניסיון ליטול מהיועצת את נשק הנבצרות התפקודית כתגובה להפרת ניגוד העניינים. הכלי הזה עדיין נתון בידיה. וזו עוד סיבה שראוי לפטרה, לפצלה ולהחלישה.
