העלות של סבב לחימה נוסף מול איראן מתחילה ב־10 מיליארד שקל, לפחות
העלות הצבאית של מבצע "עם כלביא" היתה כ־20 מיליארד שקל, אך בכירים במערכת הביטחון מזהירים: סבב נוסף עלול להגיע גם לעשרות מיליארדים, תלוי באורך ואופי המערכה. מעבר לעלות הביטחונית, רכיב משמעותי הוא הנזק האזרחי, הן מהפגיעות והן משיתוק הפעילות במשק. וכל זאת על רקע שחיקה בקרן הפיצויים
התנועה הערה של כלי מלחמה אמריקאיים לקרבת איראן מעוררת את השאלה כמה יעלה למשק הישראלי סבב ב' מול משטר האייתולות. למרות שמדובר בשאלה תקציבית גרידא, היא קשורה מאוד לתרחישים השונים שלפיהם הסבב הזה יתרחש. לא משום שקשה לחשב עלויות צבאיות, אלא משום שקשה לדעת איך תיראה המלחמה עצמה: מי יפתח, מי יצטרף, כמה זמן היא תימשך, והאם ישראל תהיה שחקן תוקף – או בעיקר יעד להגנה, בדומה למה שהתרחש במלחמת המפרץ הראשונה בממשלת שמיר–בוש. כלומר, מעבר לקושי הקבוע ערב מלחמה לקבוע את אורכה של המלחמה, הפעם מצטרף קושי נוסף: לקבוע את אופיה ואת מידת מעורבותה של ישראל בה.
אסור לשכוח כי לסבב הראשון – מבצע "עם כלביא" – כבר נקבע תג מחיר: כ־20 מיליארד שקל עלויות צבאיות ישירות במשך 12 ימי מלחמה, כאשר כמחצית מהסכום יועדה לחימושים הגנתיים והתקפיים. המספר הזה קריטי, שכן הוא משמש כנקודת ייחוס לבאות. לצורך חישוב אומדן ראשוני מאוד לסבב ב', במקרה שהוא אכן יתרחש, פנה כלכליסט לשני יועצים כלכליים לרמטכ"ל: רו"ח ראם עמינח (2011–2014) וד"ר ששון חדד (2014–2017). בנוסף השתתף גורם בכיר נוסף במערכת הביטחון, שמכיר היטב את המספרים של "עם כלביא", אך ביקש להישאר בעילום שם.
"לחשב עלויות זה קל. הבעיה האמיתית היא לא העלות – אלא לנסות לנחש איך תיראה המלחמה", אומר עמינח, לשעבר החשב הכללי במשרד הביטחון. "אם תגיד לי שזה נראה כמו הסיבוב הקודם – זה יעלה כמו הסיבוב הקודם. השאלה היא לא המחיר, אלא לאן זה הולך". גם עמינח וגם חדד מסכימים על נקודת מוצא אחת: אין תג מחיר אחד למלחמה מול איראן, אלא "מניפת תרחישים רחבה מאוד" עם שונות קיצונית – בין עלות של מיליארדים בודדים לבין עשרות מיליארדים. "השונות פה ענקית", מדגיש עמינח, שבמהלך "עם כלביא" הצליח לאמוד במדויק יחסית את עלויות המלחמה בזמן אמת בשיחות עם כלכליסט במהלך המבצע. "זה נע בין מצב שבו אתה בכלל לא תוקף – ואולי אפילו לא משתלב – לבין מצב שבו אתה במלחמה שיכולה להימשך חודשים". הוא אף מעלה תרחיש שבו ישראל מתבקשת על ידי ארה"ב שלא לתקוף גם אם היא מותקפת, בדומה למה שהתרחש במלחמת המפרץ הראשונה, וזאת כדי שהנשיא טראמפ יוכל ליצור ברית ערבית עם מדינות כמו סעודיה.
הגורם הביטחוני השלישי ששוחח עם כלכליסט לא הסכים עם חלק מהתרחישים של אותה מניפה. לדבריו, אם תהיה מתקפה אמריקאית על איראן, ישראל תהיה חלק ממנה – ואם איראן תתקוף, ישראל לא תשב בידיים שלובות, אלא "תנצל את ההזדמנות" ותתקוף בחזרה. כלומר, לפי אותו בכיר, כמעט שלא קיים תרחיש של סבב ב' "זול" יותר מ"עם כלביא" – אלא אם כן הוא יהיה קצר משמעותית מהסיבוב הראשון.
מהשיחות עם המומחים עולה כי המשתנה המרכזי הוא ארה"ב. ההנחה הרווחת במערכת הביטחון היא שישראל לא תצא למהלך התקפי רחב ויזום מול איראן ללא "יריית הפתיחה" של האמריקאים. זהו הבדל מהותי לעומת הסבב הראשון, שבו ישראל היא שיזמה והנחיתה מכה ראשונה שאפשרה ניהול מלחמה "נוחה" יותר. תרחיש כזה, כבר לא יקרה.
התרחיש הזול ביותר, יחסית, הוא כזה שבו ישראל אינה תוקפת כלל. אך גם אז, מדגיש עמינח, העלויות רחוקות מאפס. "גם אם ישראל לא תוקפת, זה לא אומר שאין עלויות", הוא אומר. "הגנה אווירית עולה מיליארדים – חץ, שרביט קסמים, כוננות, גיחות הגנתיות". לפי הערכותיו, בתרחיש כזה העלות הצבאית לבדה עשויה להגיע ל־7–10 מיליארד שקלים.
התרחיש הסביר יותר, לפי כלל המומחים, הוא סבב לחימה קצר יחסית – בדומה למערכה בת 12 הימים בסיבוב הקודם – שבו ישראל גם תוקפת. העלות הרשמית אז הוערכה בכ־20–22 מיליארד שקלים, אך חדד סבור כי בסופו של דבר הסכום יהיה מעט נמוך יותר – מתחת ל־20 מיליארד שקל. "יכול להיות שהאומדנים זזו קצת למטה, אבל סדר הגודל נשאר", אומר חדד. עמינח סבור דווקא שהעלות האמיתית הייתה גבוהה יותר. "ה־20 מיליארד שדיברו עליהם לא כללו הרבה מאוד דברים", הוא אומר, ומצביע על עלויות מחשוב, לוגיסטיקה ועוד – שלא נכללו. בתרחיש כזה ההערכות נעות בין 15 ל־25 מיליארד שקלים, תלוי במשך הלחימה, בעוצמת הירי לעורף, וגם במהירות השגת שליטה אווירית. "שליטה אווירית מלאה הייתה הישג מטורף", מדגיש עמינח, "בלעדיה אתה לא יכול לפעול בחופשיות", הוא מסביר, ורומז כי בלי החופשיות הזו העלות עלולה להיות גבוהה יותר.
התרחיש המדאיג ביותר הוא זה שבו המערכה אינה מסתיימת במהירות. אם ארה"ב תתקשה להשיג הכרעה, אם איראן תבחר למשוך זמן, או אם ישראל תתבקש להצטרף למהלך מתמשך – העלויות מזנקות. "מלחמה יכולה להימשך הרבה יותר ממה שאנחנו מדמיינים", אומר עמינח, שמזכיר כי "במזרח התיכון הכול יכול לקרות", ומתבדח בדוגמה של מלחמת איראן–עיראק: "הם יצאו למתקפה שנמשכה שמונה שנים בסוף". "אם הייתי צריך להמר", הוא אומר, "הייתי שם תג מחיר סביב 25 מיליארד שקלים ומעלה – רק בצד הצבאי כמובן".
הבכיר השלישי ששוחח עם כלכליסט מזכיר כי העלויות הן פונקציה של מכפלה של שלושה משתנים: זמן, חימושים ומילואים. דווקא המרכיב האחרון אינו צפוי להיות משמעותי. "כל עוד לא חורגים באופן משמעותי מ־40 אלף מילואימניקים ליום – אין בעיה. זה מה שתוקצב לשנת 2026". לגבי החימושים הוא סבור ש"מה שהיה הוא מה שיהיה", אך הנעלם הגדול נותר אורך המערכה. דבריו של חדד מחזקים את עמדת עמינח: לאיראן אין מחסור בטילים או בכוח אדם. "טילים לא חסר להם. השאלה היא זמן, קווי ייצור ודלק. כוח אדם זה לא הבעיה שלהם". לדבריו, הפגיעה תהיה מכוונת: "ברור שהם יכוונו לנקודות הכי רגישות. זה מה שראינו כבר בסיבוב הקודם – וזה מה שנראה שוב".
מעבר לעלויות הביטחוניות, כמעט בכל תרחיש יש רכיב משמעותי שקשה לתמחר: הנזק האזרחי. פגיעות בנפש, פצועים, דיור, תשתיות ואף פינוי אוכלוסייה (השכרת דיור חלופי), שיקום מבנים ופגיעה במוסדות מחקר – כל אלה אינם נכללים באומדנים הצבאיים. "נזקים אזרחיים הם לא מספרים פשוטים", מזכיר עמינח. "לך תחשב כמה עולה שיקום בניין באמצע עיר, טיפול בילדים – זה עולם שלם".
השאלה המרכזית בהקשר הזה נוגעת ליכולת המדינה לממן את הנזק האזרחי, וכאן נכנסת לתמונה קרן הפיצויים. זו הקרן שממנה מפוצה העורף: נזקים לרכוש, פינוי תושבים, שיקום מבנים ופגיעות ישירות מהלחימה. לפי נתונים שהגיעו לידי כלכליסט, יתרת קרן הפיצויים עמדה ב־31 בדצמבר 2024 על כ־7.2 מיליארד שקל. במהלך 2025 נרשמה צבירה נטו חיובית של כ־3.4 מיליארד שקל, בעיקר הודות להכנסות ממס רכישה – כך שהיתרה התיאורטית בתחילת 2026 עומדת על כ־10.6 מיליארד שקל. עד כה לא פורסם נתון רשמי לגבי היקף ההוצאה מקרן הפיצויים בגין מבצע "עם כלביא", ולא ברור אם כלל ההתחייבויות כבר מומשו בפועל. לפי הערכת גורם כלכלי המעורה בפרטי הקרן, ההוצאה בגין המבצע נעה ככל הנראה סביב 4 מיליארד שקל, עם מרווח טעות של כמיליארד שקלים לכל כיוון. אם אכן כך, ובהנחה שיש כיום כ־11 מיליארד שקלים בקרן, מדובר במצב סביר למדי. הסכום מספק כרית נאה לסבב לחימה נוסף – אך אינו בלתי מוגבל. במקרה של פגיעה רחבה ומתמשכת בעורף, בפרט בתרחיש של מערכה ארוכה או ירי נרחב למרכזי אוכלוסייה, הקרן עלולה להישחק.
הניסיון מסבבים קודמים מלמד שהפגיעה אינה נעצרת בתקציב הביטחון. גם מערכה קצרה החזירה את המשק הישראלי חודשים אחורה: פגיעה בתוצר, בצריכה הפרטית, בהשקעות ובאמון. סבב נוסף, בוודאי אם יהיה מורכב או ארוך יותר, עלול להעמיק את השחיקה בצמיחה ולעצור את ההתאוששות שכבר נמצאת בעיצומה. עם זאת, חשוב לזכור כי למשק הישראלי יכולת מרשימה להתאושש מאירועים כאלה: מה שהישראלי לא משקיע ולא צורך בשבועות של מלחמה, הוא יודע לפצות עליו מיד לאחר מכן . גם ב־2025 התקבלה תמונה דומה, כפי שעולה בבירור מניתוח המדד החודשי לפעילות המשק של בנק ישראל (לשעבר "המדד המשולב") המשקף בזמן אמת תמונת מאקרו־כלכלית של המשק על בסיס שילוב של נתונים חודשיים: ייצור ותעשייה, סחר חוץ (יצוא ויבוא), צריכה (כרטיסי אשראי, פדיון ברשתות השיווק ובענפי השירותים), תעסוקה (מספר משרות שכיר ושעות עבודה), נתוני מסים ומדדים פיננסיים.
המדד עלה ברציפות במהלך השנה שחלפה עד יוני – אז התרחש המבצע, שכלל הפסקה כמעט מוחלטת של המשק, ונרשמה ירידה חדה. מיד לאחר מכן, ביולי–אוגוסט, ניכרה עלייה מתונה, שהתחדדה בספטמבר–אוקטובר, ולאחר מכן חזרה המגמה המקורית. בסוף 2025 המדד המשיך לעלות והגיע לרמה גבוהה מזו שבתחילת השנה. בניגוד ל־2025, הסבב הנוכחי תופס את המשק בתנופה של צמיחה מהירה, שצפויה להגיע בסוף השנה ליותר מ־5% (לעומת צמיחה של 2.8% בלבד בשנה שחלפה). אלו חדשות טובות, שכן תנאי הפתיחה – בכל משבר, לרבות מלחמות – הם נתון משמעותי לתנאי היציאה ממנו.
