המבחן גדול, המקרה קל: בג"ץ יצטרך להכריע בין איסמן לקולה
היום יידרשו שופטי בג"ץ להכריע באחד הדיונים החשובים שהיו לדמוקרטיה הישראלית, מי יחקור את פרשת הפצ"רית ונגזרותיה. האם זה יהיה פרקליט המדינה עמית איסמן או המינוי האישי של יריב לוין – נציב תלונות השופטים, השופט בדימוס אשר קולה
היום יידרשו שלושת שופטי בג"ץ יעל וילנר, אלכס שטיין וגילה כנפי־שטייניץ לאחד המבחנים המכריעים ביותר בהגנה על הדמוקרטיה הישראלית, על שלטון החוק ועל עקרון הפרדת הרשויות. הם יידרשו להכריע בשאלה מי יפקח על חקירת פרשת הפצ"רית ונגזרותיה – פרקליט המדינה עמית איסמן או נציב תלונות השופטים, השופט בדימוס אשר קולה.
השמות פחות חשובים, חשוב מה הם מייצגים ומי המוסדות והרשויות שמאחוריהם. פרקליט המדינה שייך למנגנון אכיפת החוק במדינת ישראל, המערכת היחידה שמוסמכת לנהל חקירות פליליות ולהעמיד לדין. הנציב קולה הוא מינוי אישי של שר המשפטים יריב לוין. אם שופטי בג"ץ יפסקו שיש להוציא את החקירה מידי מערכת האכיפה ולהעבירה לידי השר ונציגו הם יגזרו כליה על שלטון החוק והפרדת הרשויות ויכריזו על ניצחון גדול של ההפיכה המשטרית.
בתגובת לוין לבג"ץ שהוגשה אתמול מודגשת שוב ושוב החומרה חסרת התקדים של האירוע. מבחינתו, נמצאה סוף סוף הסימטריה לגודל האסון של ה־7 באוקטובר. "משבר אמון חסר תקדים במערכות אכיפת החוק בישראל", כותב ב"כ השר לוין עוה"ד ציון אמיר וינון סרטל, "פרשה חמורה שאמורה הייתה להרעיד את 'אמות הסיפים'. במצב דברים זה, לא נותרה בפני שר המשפטים הברירה". והוא נחלץ להציל את אמון הציבור במערכת המשפט.
מדובר באחת מצמתיה המכריעות של ההפיכה, של תוכנית האב של שר המשפטים לרסק את מערכת המשפט, בדגש על מערכת אכיפת החוק. היועצת המשפטית לממשלה, שנואת נפשו ונפשה של הממשלה, כבר פוטרה בהליך עקום שנבחן כעת בבג"ץ. פרשת הפצ"רית סללה נתיב הסתערות חדש שמפיק ללוין ונתניהו כמה דיווידנדים. ראשית, הם מצאו מוטיב שילווה את קמפיין הבחירות: הגנה על חיילי צה"ל מפני התעללות הפצ"רית וחדשות 12. מדובר בנציגים מובהקים של שנואי נפשה של הממשלה, המשפט והתקשורת, שלשיטתם לא רק שופכים את דמם של חיילינו, אלא גם את דמו של ראש הממשלה.
המטרה, כמו תמיד, היא היועמ"שית
שנית, הפרשה מספקת עוד הזדמנות להטיל רפש ביועצת המשפטית לממשלה. לא חשוב העובדות, לא חשוב שחוות הדעת שכתבה היועצת המשפטית של משרד המשפטים יעל קוטיק לוקה מקצועית וכנראה גם אישית – העיקר שאפשר להדביק לבהרב־מיארה מעורבות פסולה. המבחן של שופטי בג"ץ גדול, אבל המקרה עצמו קל. התנהלות שר המשפטים באירוע רצופה כשלים משפטיים. ראשית, בהכרזתו ללא סמכות על מניעות היועצת; שנית, במינוי נציב התלונות קולה, שמנוע לפי חוק מלעסוק בעיסוק נוסף; שלישית, לא ברור אם קולה הוא בכלל "עובד מדינה" במשמעות חוק נציבות שירות המדינה, שעליו נסמך לוין לצורך העברת הסמכות. קולה מכנה עצמו "עובד ציבור"; ורביעית, וזה העיקר, הפקעת סמכות חקירתית מהמערכת המוסמכת ונטילתה לידיו ולידי מקורבו. גם אם היועצת עצמה מנועה מלטפל, האין בכל הפרקליטות גורם שכשיר למשימה? עצם המהלך מעיד על הבוז והשטנה שרוחש השר למערכת שהוא מופקד עליה.
לוין מסביר באמצעות אמיר וסרטל, שקולה לא מנוע מלחקור את הפרשה כי נציבים יכולים ליטול על עצמה משימה נקודתית, חד־פעמית. גם העובדה שבנו של קולה משמש צנזור צבאי ראשי לא אמורה למנוע ממנו את המשימה. ובדבר אחד הוא מסכים עם הצד השני – בשותפות להערכת חשיבות האירוע: "לא ניתן להפריז בחשיבותה של ההכרעה המונחת לפתחו של בית המשפט. הפקדת ליווי החקירה בידי כב' השופט בדימוס קולה הינה בבחינת קרש הצלה לא רק לאפשרות של חשיפת האמת, אלא גם להשבת אמון הציבור במערכות אכיפת החוק כולן".
שלושת שופטי ההרכב היום מקוטלגים כשמרנים. המהלך של הוצאת חקירה פלילית רגישה מהפרקליטות והעברתה לגורם חיצוני היא ההיפך הגמור משמרנות. שופט שמרן, גם אם לא יפסול קטיגורית את קולה בוודאי ישאל: האם בכל רחבי הפרקליטות לא נמצא אפילו אחד שכשיר בעיני כבוד השר למשימה?
