בין סיוע לקטנים להזנחה של הגדולים – כך מתכננת המדינה לסייע לעסקים
שוב מתעורר המאבק על מודל הסיוע שתגיש המדינה לעובדים ולעסקים במשבר. משרד האוצר מנסה לאזן בין שמרנות תקציבית לבין מניעת קריסה, והתוצאה היא פיזור עלויות – שלא תמיד נוח לכולם. העיקרון: הגדולים כבר יסתדרו לבד
מאז מגיפת הקורונה התרגלנו לדברים רבים, התרגלנו ללימודים ופגישות מרחוק, התרגלנו לזה שיש גוף שנקרא “פיקוד העורף”, שמחליט האם מותר לנו לצאת ואיך מותר לנו להתכנס, התרגלנו גם לכך שיש “מתוה פיצויים” של משרד האוצר, שתמיד המעסיקים רוצים להרחיב אותו. למרבה הצער, התרגלנו גם לכך שאנחנו מבולבלים, גם העסקים הקטנים, גם העובדים עם ילדים, גם העובדים ללא ילדים. כלכליסט מנסה לעשות סדר בהצעות החוק, בהסכמות, בויכוחים, ובלוחות הזמנים.
עובד שמתחילת המלחמה לא מגיע לעבודה כי לא צריכים אותו או לא רוצים אותו, האם יקבל שכר על הימים שנעדר?
נקודת המוצא היא שאין חובה חוקית לשלם לעובד שבפועל לא עבד, ולכן, העובד לא יקבל שכר ויצטרך לנצל את ימי החופשה שלו. אבל למדינה ברור שבלתי אפשרי להטיל הכל על העובד, במיוחד אם מדובר בעסק שסגור לכל תקופת הלחימה. ולכן הממשלה פועלת בכמה דרכים. שלב הראשון הוא ניסיון לטפל במקרי הקיצון: עובדים שבגלל המלחמה שהחלה ב־28 בפברואר לא עובדים יותר מ־14 יום ברצף. במקרים כאלו, העסק יוכל להוציא את העובד לחל"ת, ובדרך כלל הוא יהיה זכאי לתשלומי אבטלה מביטוח לאומי.
במגזר הציבורי הוחלט שלא להוציא את העובדים הללו, שלא עבדו בכלל מתחילת המלחמה, לחל"ת, מכיוון שבכל מקרה, המדינה היא זו שתשלם את שכרם כעובדי חל"ת. השכר שיקבל עובד מגזר ציבורי שלא עבד במלחמה “שלא באשמתו”, יהיה 100% בשבועיים הראשונים ו־80% בשבוע השלישי.
מה עם עובדים שנעדרו פחות מ־14 יום ברצף?
מדובר במקרה נפוץ מאוד. חמשת הימים הראשונים של המלחמה אופיינו בסגירה מאסיבית של המשק. במקרה כזה אין אפשרות להוציא את העובד לחל"ת. ולכן העובד תלוי ברצונו הטוב של המעסיק. המעסיק מצידו יכול להגיד לעובד כי הימים שהיה בבית הם על חשבון ימי החופשה שלו. מצב זה איננו אידיאלי מבחינת אף אחד, ולכן האוצר בונה את התמריץ הבא: אם המעסיק ישלם את השכר לעובדיו כרגיל ולא יכריח את העובד לקחת ימי חופש, הוא יוכל לקבל החזר על 75% מעלויות השכר שלו (ואם מחזור העסק מתחת ל־300 אלף שקל בשנה, אפילו 100% מהוצאות השכר), והחזר כלשהו על ההוצאות הקבועות שלו – הוצאות שהעסק צריך להוציא למרות המלחמה, כמו שכירות.
מה העסקים חושבים על זה?
העסקים מתרעמים על שני דברים. הראשון, לטענתם המענקים נמוכים מדי – מפצים רק על 75% מהשכר ולא מפצים פיצוי נרחב יותר על ההוצאות הקבועות. לדוגמה: עסק שהמחזור שלו נפגע ב־39%, עם הוצאות קבועות של 90 אלף בחודשיים, עשוי לקבל כ־5,000 שקל בלבד בגין הוצאות קבועות. עוד הם מתרעמים שסכומי הפיצוי לא עודכנו בהתאם לאינפלציה. המהלך הדרמטי, כאן הוא שהממשלה מגבילה את המענקים הללו רק לעסקים שהמחזור שלהם קטן מ־400 מיליון שקל בשנה. המשמעות שעסקים גדולים שהחזירו לעבודה את עובדיהם אחרי “חמשת ימי המלחמה”, לא מקבלים שום מענק.
המשמעות היא שעסקים גדולים לא ישלמו לעובדים על ימי היעדרות בגין המלחמה?
בשלב הזה, הממשלה והמעסיקים מאשימים זה את זה. ההנחה היא שהעובדים לא יספגו בסופו של דבר את ימי אי־העבודה, אבל הממשלה והמעסיקים עושים שרירים. הטענה של האוצר היא שהמעסיקים הגדולים בסוף מחזירים את כל הירידה במחזור שהתרחשה בזמן המלחמה, ולפעמים יותר, ולכן זה לא הוגן שלא ישלמו לעובדים. מנגד, האוצר לא יכול להכריח את מי שלא נמצא במענקים שלו לשלם לעובד. באוצר גם סבורים שמכיוון ששיעור האבטלה נמוך, הרי שהמעסיקים לא ימהרו לפגוע בעובדים ולא לשלם להם שכר בזמן.
מה לגבי הורים שמפצלים ביניהם את ימי העבודה? כלומר, הם נעדרים לסירוגין?
החקיקה הנוכחית לא נותנת להורים כאלו מענה. כל יום שאחד מההורים יבחר לא לעבוד, אותו הורה יצטרך לקחת יום חופש ולספוג את העלות. מי שכאן מוחרג לטובה אלו עובדי המגזר הציבורי: ביום שישי האחרון סוכם שהורים לילדים מתחת לגיל 14 יקבלו 90% שכר על היעדרות בשבועיים הראשונים ו־75% על היעדרות בשבועות השלישי והרביעי. עובדי המגזר הציבורי זכאים גם להטבה נוספת – עובדים שנעדרים בגלל “נסיבות אחרות בגין המצב הביטחוני” יזכו ל־60% בשבועיים הראשונים, ול־50% בגין השבועיים שאחריהם.
למה דווקא לעובדים במגזר הציבורי ניתנה ההטבה הזו?
ההטבה הזו היא בחירה של המדינה בכובעה כמעסיק מול ההסתדרות. מנקודת המבט של המדינה חשוב לה לשמר את העובדים שלה בזמן מלחמה, ויתירה מכך, מכיוון שלא חוותה ירידה במחזור ההכנסות שלה או בתפוקות שלה, התפיסה הבסיסית היא שיש להמשיך לתת לעובדים את שכרם. צריך לזכור בנקודה זו שבשנים האחרונות עובדי המגזר הציבורי חוו קיצוץ ייחודי בשכרם כדי לממן את הוצאות המלחמה.
במקביל המעסיקים הפרטיים מקדמים את הטיעון לפיו "אם המדינה משלמת 100% לעובדיה, למה שהמדינה לא תשלם את השכר גם לעובדי המגזר הפרטי". עם זאת, מדובר בטיעון שמסקנתו הפוכה: הממשלה משלמת לעובדיה 100% מכיוון שהיא לא רואה ירידה בהכנסותיה ופעילותה, ולכן גם עסק גדול שצפוי לפצות על הירידה במחזור שלו, מצופה שישלם לעובדיו גם אם לא הגיעו לעבודה בימי המלחמה כשהעסק היה סגור. במובן הזה, המדינה דווקא מדגימה מה מעסיק חזק צריך לעשות עם עובדיו.
מה לגבי עסקים שנפגעו באופן ישיר ממתקפה? או עסקים בצפון?
עסקים כאלו זכאים לפיצוי רחב בהרבה. התפיסה היא שלעסקים כאלו יש לתת פיצוי גם על אובדן ההכנסות, כלומר על כל מה שהוא היה מקבל אם לא היתה המלחמה. לעומת זאת, בכל הנוגע לעסקים שהיו סגורים כמה ימים התפיסה היא של “המשכיות עסקית”, כלומר מבחינת הממשלה “החיים קשים ותתמודדו”. מה שמטריד את הממשלה הם שני דברים אחרים: שאנשים לא יהיו חסרי כל ושעסקים לא ייסגרו. ולכן מבחינת האוצר, עסקים מעל 400 מיליון יסתדרו ולא ייסגרו. במגזר העסקי, אומרים כלפי חוץ שמסכימים עם התפיסה הזו, אבל הם בהחלט רוצים פיצוי.
מה לגבי עסקים שנסגרו לגמרי בגלל המלחמה?
מבחינת האוצר עסק שיש לו ירידה של יותר מ־80% מהמחזור מקבל מענק הוצאות קבועות, שיאפשר לו לשרוד. הוא אמור להוציא את כל עובדיו לחל"ת. מבחינת האוצר העסק אמור להיות מסוגל להשתקם אחרי המלחמה. האם זה נכון? זה כנראה תלוי בעוד מאפיינים של העסק. כאן האוצר גם צפוי להיות פתוח יותר לגבי המספרים הקטנים, כמו מה היקף הפיצויים? מה הנוסחה המדויקת?
איך הפער הזה יגושר בסופו של דבר?
לפי תקדימים קודמים, מבצע עם כלביא וחרבות ברזל, העקרונות של המתווה של האוצר שורדים עד הסוף. הסיבה היא שלאוצר חשוב מאוד לא לתת פיצוי מלא. זו לא רק שמרנות תקציבית. אם נותנים פיצוי מלא, אין לעסקים מספיק תמריץ לחזור לעבוד. במבצעים האחרונים העסקים הם הראשונים שנפתחים והם מי שלוחצים על פיקוד העורף להקל. באוצר גם מושפעים מאוד מעסקי הענק, שבסוף תמיד מפצים על אובדן ההכנסות בגין המבצעים הללו. אחת האפשרויות היא שהאוצר יציע כפשרה שתינתן אפשרות גם לעסקים גדולים להצטרף למתווה ובתנאי שהם יראו ירידת מחזור שנתית.
כמה זה עולה לנו?
במבצע עם כלביא מתוה הפיצויים עלה כ־3.3 מיליארד שקל. באוצר מעריכים שהמבצע הנוכחי יעלה כ־6.8 מיליארד שקל (מתוכם כמיליארד ב־2027). מדובר ב־300 מיליון שקל לחל"ת, ו־6.5 מיליארד שקל לכל פיצויי הנזק העקיף. בנוסף, יש נזקים ישירים שניתן להעריך כעת בסביבות מיליארד שקל. הכספים הללו ייצאו מקרן מס רכוש, ולכן הם לא מגדילים את הגירעון מבחינה פורמלית.
