סגור

דעה
דרושה מדיניות ירוקה אחרת

גורמים רבים ובכירים בממשלה הנוכחית מצהירים בגלוי על מחויבותם למאבק במשבר האקלים, אך האם המהלכים שהם מקדמים לשם כך נכונים? מכיוון שהשפעתה של ישראל על המשבר העולמי זניחה במקרה הטוב, אולי כדאי להתמקד במאבקים סביבתיים "מיושנים", שראוי להקדיש להם עוד משאבים ותשומות

משבר האקלים חזר לכותרות לאחרונה, עם החדשות המחרידות על השרפות ביוון והשיטפונות בגרמניה ובבלגיה. כל האסונות הללו, שגרמו באופן ישיר לעשרות הרוגים ומאות רבות של נעדרים, הצטרפו לרצף אסונות אקלים מחריד שכלל גלי חום בקנדה ושרפות בסיביר. אי אפשר להכחיש את הקשר בין האסונות המזעזעים הללו לבין מעשי האדם ופליטות גזי החממה, וצורת חשיבה זו גם משפיעה על מדיניות הממשלה החדשה, שגורמים מאוד בכירים בה מצהירים בגלוי על מחויבותם להפחתת משבר האקלים. אך האם מדובר במהלך נכון?
הממשלה החדשה הובילה לכך שלראשונה נמצאות שרות "סביבתיות" רבות בעמדות מפתח משמעותיות בממשלה. בין היתר ניתן למנות את מרב מיכאלי בתחבורה, קארין אלהרר באנרגיה, אורנה ברביבאי בכלכלה וכמובן תמר זנדברג במשרד להגנת הסביבה. ארבעתן אף הגדילו לעשות, וימים ספורים לאחר שהושבעו כבר הציגו תוכנית משותפת למאבק במשבר האקלים. זנדברג אף הכריזה לפני כשבוע על תוכנית מקיפה למאבק במשבר האקלים בהיקף של 625 מיליון שקל, שכוללת השקעה באנרגיה מתחדשת ותחבורה ירוקה.
עם זאת, מדי פעם כדאי להזכיר לפעילי הסביבה הישראלים כי משבר האקלים העולמי הוא, ובכן – עולמי. מתוך כלל פליטות הפחמן העולמיות, 29% מקורם בסין, 14% בארצות הברית, ורק 0.18% הן תוצרת ישראל. לכן סביר להניח שגם אם ישראל תצמצם משמעותית את פליטות הפחמן שלה בשנים הקרובות, השפעתה על משבר האקלים הגלובלי תהיה פחות או יותר אפסית. כמו כן חשוב לומר שגם אם ישראל תצמצם לאפס את פליטות גזי החממה, המדינה לא תחמוק מהשפעות משבר האקלים, הנובעות מהתנהלות מופקרת של מדינות אחרות. הנתונים הללו חושפים כי מדיניות ירוקה שמטרתה לצמצם משמעותית את פליטות הפחמן היא קריטית במעצמות כמו סין או ארצות הברית של ביידן – אבל פחות רלוונטית בישראל הקטנטנה.
1 צפייה בגלריה
פוטו אתרי טבע שעשויים להיעלם ים המלח
פוטו אתרי טבע שעשויים להיעלם ים המלח
ים המלח
(צילום: שאטרסטוק)
לעומת זאת, יש מאבק סביבתי "מיושן" שראוי להקדיש לו עוד משאבים ותשומות, וההשפעה שלו על כל אחד מתושבי ישראל היא מכרעת. הכוונה היא למאבק על השמירה על הטבע הישראלי, שנדחק אחורה בשנים האחרונות. חשמול אוטובוסים זה חשוב ו"ירוק", אבל אי-סלילה של כבישים על שמורות טבע ובתי גידול של בעלי חיים זה ירוק יותר; שמירה על השטחים הפתוחים, יחד עם מאבק לא מתפשר בכל סוגיות הזיהום הסביבתי כמו דליפות נפט, זיהום מקורות מים ולכלוך בחופי הים זה חשוב לא פחות משדה סולארי חדש בנגב.
ישראל מחזיקה נכסי טבע ייחודיים מאין כמוהם, כמו שונית האלמוגים הצפונית בעולם וים המלח, והשמירה עליהם צריכה להיות בחוד החנית של המאבק הסביבתי המקומי, ולא בשוליו. ואם סתם שמירה על הטבע זה לא כבר לא אטרקטיבי כמו פעם, אפשר לקרוא למדיניות הזו "המרד בהכחדה", או כל סלוגן אחר שיצליח לשווק את האג'נדה החשובה הזו.