הטלטלה בשוק העבודה
דרושה זהות חדשה: כשעבודה מפסיקה להגדיר אותנו
הבינה המלאכותית קוראת תיגר לא רק על הפרנסה, אלא גם על הזהות שבנינו סביב המקצוע. אולי הגיע הזמן לגלות מה מגדיר אותנו מעבר לעבודה
בסיפור בריאת העולם זוכה האדם ליחס של כבוד: בריאתו שונה באופן קטגורי מזו של שאר היצורים. האדם נברא "בצלם אלוהים" וניתנה לו היכולת לרדות בעולם החי. אבל מהי אותה ייחודיות? התשובה המקובלת היא שיכולת הדיבור היא שמעניקה לאדם את מקומו המיוחד. בתרגומו של אונקלוס הגר תורגם הפסוק "ויהי האדם לנפש חיה" ל"והיה האדם לרוח מדברת" ("רוח ממללא" בארמית). הווי אומר, מהות האדם היא היותו "מדבר". ככל שהוא מסוגל לנסח את רעיונותיו בבהירות ובעומק, כך הוא מבליט את מותר האדם מן הבהמה — ואת מותר האדם מחברו.
1. מהפכת הבינה המלאכותית שמה לצדו של האדם שותף. לפתע כל מסך מחשב מסוגל להפיק רעיונות, המצאות, הברקות, השוואות ובדיחות ברמה שאינה נופלת מזו של אדם יצירתי. האדם שזכה ל"עטרת כבוד והדר" בזכות דיבורו, מוצא את עצמו מול מכונה שמייתרת חלק ממאמציו. העובדה שהיצירתיות ניתנת לחיקוי במהירות ובזול גורמת למי שעובדים עם מילים לשאול: מה ייחודי בי? מה אני מייצר שאינו ניתן להחלפה?
אנחנו, אנשי המילים, נהנים כבר מאות שנים ממעמד גבוה בזכות המילה. המהפכה התעשייתית איפשרה לרבים מאיתנו לעבוד באמצעות מילים — כמשפטנים, עורכי דין, פוליטיקאים ואנשי מחשבים. והנה, בשלוש השנים האחרונות אנחנו עסוקים בווכחנות עקרה סביב השאלה "איזה טקסט ה־AI עדיין לא מסוגלת לכתוב", ומשכנעים את עצמנו ש"אנחנו מזהים שאין נשמה בטקסט הזה".
הדרך להתמודד עם חרדת הזהות בעידן ה־AI היא לאמץ תפיסת עולם אחרת: להבין שאנחנו נהנים מעבודתנו לא משום שהיא מקורית, אלא משום שהיא משמעותית עבורנו ופוגשת את העולם הערכי שלנו
זו תגובה חרדתית לכך שאנו בתקופה אנושית חדשה. התרגלנו שהמקצוע שלנו מגדיר את זהותנו ונותן לנו מקום בעולם. דרכו ראינו את עצמנו כחכמים, יצירתיים ובלתי ניתנים להחלפה. לכן החרדה מפני הבינה המלאכותית איננה רק כלכלית. היא חרדה זהותית. אם כל אחד יכול להיות עיתונאי, משפטן, פוסק הלכה ורואה חשבון — אז מה הזהות שלי? מה מייחד אותי?
2. הדרך להתמודד עם חרדת הזהות בעידן ה־AI היא לאמץ תפיסת עולם אחרת: להבין שאנחנו נהנים מעבודתנו עם מילים ורעיונות לא משום שהיא מקורית ובלתי ניתנת לחיקוי, אלא משום שהיא משמעותית עבורנו, משום שאנחנו אוהבים אותה ומשום שהיא פוגשת את העולם הערכי שלנו.
באופן עמוק יותר, מה שחשוב הוא לא מה אנחנו יוצרים, אלא מי אנחנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים. הייחודיות של האדם איננה בכך שהוא מדבר, אלא בכך שהוא מדבר ערכים. שהוא יודע להאיר פנים לאחר, להיות נוכח עם משפחתו, לדאוג למי שזקוק לעזרה. הבינה המלאכותית אולי תכריח אותנו להבין שסיפוק ומשמעות אינם רק ברדיפה אחר הישג חדש וראשוני, אלא דווקא במערכות יחסים קרובות. הילדים שלנו יתרשמו מהחברויות ששמרנו, מהאור שהבאנו לחייהם של אחרים ומהמאמץ לטפח את עצמנו ואת סביבתנו.
את האנושיות החדשה־ישנה הזו אפשר וצריך להביא גם למקומות העבודה. המהפכה החקלאית הפכה אותנו מנוודים לחקלאים שנדרשים לחשוב לטווח ארוך ולהשתקע במקום אחד. המהפכה התעשייתית העבירה חלקים גדולים מכוח העבודה למכונות ומילים. מהפכת העבודה השלישית, ה־AI, כביכול מייתרת אותנו — אבל דווקא היא עשויה להכריח אותנו לשאוב משמעות במרחבים חדשים ולא רק מן העבודה. לחזור להיות נוכחים במערכות היחסים שלנו. ערכם של אלה שיודעים לחבר בין אנשים ולגרום להם להרגיש טוב יעלה עשרת מונים על ערכם של בעלי "התפוקה הגבוהה".
