בקשת החנינה של נתניהו: יהיה לה גם מחיר כלכלי כבד
עבור המשקיעים, בקשת החנינה הזו היא הרבה יותר מדרמה משפטית, היא מבחן לחץ לשלטון החוק בישראל. התוצאה שלו, בין אם החנינה תתקבל ובין אם לא - עשויה לעלות לכולנו בריבית גבוהה יותר על החוב, בהמשך שחיקה בדירוג ובפגיעה נוספת באמון במוסדות
היום, 30.11.25, הגיש ראש הממשלה נתניהו בקשת חנינה רשמית מטעמו לנשיא הרצוג. בבקשת החנינה נכתב כי נתניהו נושא את האחריות הציבורית-ערכית מתוך הבנת ההשלכות של כלל האירועים. לדבריו, על אף האינטרס האישי שבניהול משפטו וזיכויו המלא, האינטרס הציבורי מורה אחרת. במילים אחרות, נתניהו סבור שאם החנינה תתקבל, יהיה בכך כדי לאחות את הקרעים שנוצרו כתוצאה ממשפטו בחלקי העם השונים, להביא לאחדות וכן לאפשר לו להתרכז באתגרים הלאומיים שעל הפרק חלף אלה שמצויים במשפטו הפלילי. האמור מצטרף, כידוע, לאיגרת רבת הוד והדר, שנשלחה לא מכבר מהבית הלבן ע"י הנשיא טראמפ לבית הנשיא.
יובהר כבר עכשיו, על יסוד הדין, הנוהג והנסיבות, סיכויי בקשת החנינה נמוכים עד אפסיים, זאת פשיטא. ככל שכנגד כל הסיכויים ובעיקר ההיגיון הפשוט, הבקשה תתקבל, יש כאן פתיחת צוהר לטענות קיפוח קשות של נאשמים וחשודים אחרים לאורך השנים שבקשתם נדחתה אך מפני שלא נטלו אחריות על מעשיהם.
באופן כללי, בקשת החנינה של נתניהו נשענת על הסמכות שהותוותה בבג״ץ פרשת ברזילי (בג"ץ 428/86), שבה הוכרה האפשרות לחנינה לפני הרשעה, אך כמכשיר נדיר ביותר. התקדים המדובר נשען על נסיבות ביטחוניות חריגות במיוחד במטרה למנוע שיתוק מוסדי. בעניינינו, כידוע, המשפט מתנהל כסדרו גם אם באופן צפוף מדי, אך אין הוא יוצר מצב של "פקק מערכתי" שמצדיק מסלול עוקף משפט. גם מבחינה פרוצדורלית, כאמור, בקשות חנינה נבחנות ככלל רק לאחר סיום כל ההליכים המשפטיים ומכל מקום זו לא הנקודה העיקרית כאן.
מן הפרקטיקה הידועה של מחלקת החנינות עולה כי הבעת חרטה ונטילת אחריות הן שיקול מרכזי, ולעיתים קרובות תנאי כמעט הכרחי לקבלת חנינה. בבקשה הנוכחית של נתניהו לא מצאתי שמץ של חרטה או נטילת אחריות, גם לאחר קריאה מדוקדקת של הבקשה ונספחיה, ולו פעם אחת.
אשר לכך, מעבר להד התקשורתי וגיוס דעת קהל משולהב, נוסף על זה הקיים, אין בבקשת החנינה תוכן מהותי ממשי. במקום זאת, בעניינו של נתניהו יש הכחשה גורפת ואפילו טענה לרדיפה פוליטית ובעיקר אי לקיחת אחריות.
המחיר הכלכלי של פגיעה בשלטון החוק
בעיני שוקי ההון, מדיניות חנינות היא אינדיקטור ליציבות מוסדית. בפברואר 2024 הורידה Moody’s את דירוג ישראל ל-A2 - עם אופק שלילי ובספטמבר 2024 הורידה שוב את הדירוג, הפעם ל-Baa1 עדיין עם אופק שלילי ונימקה את הדירוג בשילוב בין הסיכון הגאו-פוליטי והמשבר הפוליטי הפנימי. רוצה לומר, הממד המוסדי מהווה את ליבת הדירוג והיחלשות האיתנות המוסדית המשפטית מהווה פגיעה ב-checks and balances ועשויה להשפיע באופן מהותי על הדירוג.
חנינה חריגה תחת לחץ חיצוני כבעניינינו, על רקע דעת קהל סוערת ולחץ ציבורי אגרסיבי, תוך ציון העובדה שנשיא ארה"ב ביקש לעשות כן וכשהחנינה אינה עומדת בכללים התוכניים כפי שגובשו במשך שנים ארוכות פרקטיקה המשפטית – תביא לשחיקה מוסדית נוספת.
ככל שמבקשים לקצר הליכים מטעמי ניהול מדינה, הכלי הוא הסדר טיעון המבוסס על נטילת אחריות, לא חנינה טרם הרשעה. כך נשמרים עקרונות השוויון בפני החוק וההפרדה בין רשויות.
בקשת החנינה אינה רק אירוע משפטי, אלא מבחן לחץ מוסדי מלא שהשווקים עלולים לפרש כהחלטת של הנשיא ולפיכך החלשת בלמי האיזונים: חנינה לראש ממשלה מכהן, בלי הודאה באשמה, היא סוג של פוליסת ביטוח אישית נגד אחריות פלילית לצמרת הפוליטית. לעומת זאת, דחיית הפנייה ושמירה על הפרוצדורה ישלחו אות ברור לשווקים, בישראל ההליך הפלילי אינו פוליטי, והכללים חלים על כולם. יש להביע תקווה שכך ינהג נשיא המדינה בתשובתו לנתניהו.
ד"ר לירן אוחיון הוא עו"ד פלילי ומרצה בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה
