פרשנות
טראמפ חולם על כסף זול וארה"ב תתעורר לבעיה יקרה
נשיא ארה"ב בחר במסלול הכי מסוכן להחלשת הדולר: שחיקת אמון בכלכלה שלו. יש דרך יותר פשוטה לעשות זאת - הפחתת הריבית - אלא שהסמכות לכך היא רק של הפדרל ריזרב
1. הדולר, המטבע הרזרבי הבלתי מעורער של העולם (58% מהרזרבות בעולם נכון לסוף 2024), ממשיך להיחלש. מדד ה־DXY, המשקלל את שער החליפין של המטבע האמריקאי מול המטבעות העיקריים בעולם, ממשיך לתאר תהליך מתמשך מאז שדונלד טראמפ נבחר לנשיא בתחילת 2025: הדולר נחלש אתמול בכ־0.5%, בחודש האחרון בכ־2% ובמחצית האחרונה בכ־10.5%, ההיחלשות החצי שנתית החדה מ־1986.
התשובה לשאלה מדוע זה קורה נמצאת במדיניות המאקרו־כלכלית של הנשיא, שרוצה דולר חלש והציב זאת כמטרת־על. בראש ובראשונה הוא רוצה לעודד יצוא ולצמצם את הגירעון המסחרי העצום שלו, שהגיע בשנה שעברה לכ־920 מיליארד דולר. דולר חלש מעודד את היצוא ופוגע ביבוא, טראמפ מסתכל על ייצור, בהתאם להשקפתו הכלכלית: הוא רוצה תיעוש מחדש של ארה"ב, זו הבטחת הבחירות שלו.
במקביל, הוא סוחב חוב לאומי בהיקף של 36 טריליון דולר, ובאמצעות דולר חלש הוא חותר לשחוק את החוב במונחים ריאליים מבלי להעלות מסים או לקצץ בהוצאות. כלומר, מבלי לגעת במדיניות הפיסקאלית הפזרנית והמסוכנת. יתרה מזו, דולר חלש מעודד עליות בבורסה בארה"ב – דבר שהוא גם שם למטרה ורואה בו הישג. הרי דולר חלש משמע רווחים גבוהים יותר לחברות האמריקאיות, בעיקר לענקיות כמו גוגל, אמזון, אפל ומיקרוסופט, הפועלות בחו"ל והלכה למעשה הן חברות מייצאות – מרוויחות יותר דולר פר יורו או ליש"ט.
2. אילו כלים עומדים לרשותו כדי להחליש את הדולר? הטלת מכסים משפיעה על הדולר, שכן היא פוגעת במסחר הבינלאומי ובכך מקטינה את הביקוש לדולר. טראמפ גם מתכוון לנהל גירעונות ממשלתיים עצומים באמצעות ה־OBBA – המיני־תקציב שהוא שואף להעביר בסנאט בעוד כשבועיים, אחרי שכבר העביר אותו בבית הנבחרים. אותה חבילה פיסקאלית עלולה להוביל להגדלת הגירעון בהיקף של 400 ל־600 מיליארד דולר לשנה ואת החוב הלאומי של ממשלת ארה"ב בסכום עתק של 5–7 טריליון דולר בעשור הקרוב. המשקיעים מבינים זאת היטב והם מתרחקים מהדולר. כלומר, מה שבעצם מחליש את הדולר בימים אלו הוא אובדן אמון בכלכלה האמריקאית, ובעיקר במי שמוביל אותה: טראמפ.
זו בהחלט דרך להחליש את הדולר, שהעולם עדיין רגיל לחבק. הבעיה היא שזו הדרך הכי מסוכנת שניתן להעלות על הדעת: שחיקת אמון בכלכלה שלך היא חרב פיפיות שעלולה להתהפך עליך. יש דרך יותר פשוטה ומהירה לעשות זאת: הפחתת הריבית. אלא שלטראמפ אין שליטה עליה, שכן זו הסמכות הבלעדית של הפדרל ריזרב – הבנק המרכזי של ארה"ב. למעשה, בנקים מרכזיים לא שולטים על הריבית, אלא על כמות הכסף. כשהם מחליטים להגדיל את כמות הכסף, הם מגדילים את ההיצע ובכך מפחיתים את מחיר הכסף - הריבית.
3. אלא שג'רום פאוול – האיש שטראמפ בחר לעמוד בראש הפד ב־2017 - לא מוכן להפחית את הריבית (4.25%–4.5%). לפאוול יש סיבות טובות לנהל מדיניות מוניטרית שמרנית והוא מקפיד לתאר, להסביר ולפרט מה השיקולים המקצועיים להחלטה שלו. הסיבות ממש לא מורכבות: האינפלציה בארה"ב עדיין גבוהה יחסית, 2.4% (שנתית, נכון למאי), ואינפלציית הליבה (ללא אנרגיה וללא מזון) עומדת על 2.8%. היעד של הפד הוא 2% בממוצע.
אחת הבעיות העיקריות היא עליית הציפיות לאינפלציה, שקפצו ל־3%–3.6%, והאחראי לה הוא נשיא ארה"ב. המדיניות שלו, הן של מכסים והן של גירעונות פיסקאליים, מאיימת להקפיץ את האינפלציה. בהחלטה האחרונה של פאוול וחברי הוועדה המוניטרית חיל האוויר הישראלי הפציץ את איראן ואת עתודות הנפט שלה, אז התווסף עוד סיכון מרכזי - זינוק במחירי הנפט. פאוול כבר ראה את הסרט הזה במלחמה באוקראינה, ולא הבין אותו במועד: הוא חשב שהזינוק באינפלציה ל־9.1% הוא זמני ואיבד שליטה. למרות שהצליח לצנן אותה מאז באמצעות העלאת ריבית אגרסיבית מבלי לחולל מיתון בכלכלה הגדולה בעולם, הוא לא יכול להרשות לעצמו לחזור על הטעות הזו. כסף זול, שיעודד את הצריכה הפרטית, אולי יסיר ממנו לחץ פוליטי אך עלול להצית גל אינפלציוני חדש שבתורו יחייב את הפד להעלות ריבית שוב, ואף לרמות גבוהות יותר.
4. אלא שבבית הלבן יושב אדם שהנחית על ארה"ב שלטון של איש אחד. הוא מזלזל במוסדות הדמוקרטיים העצמאיים, לרבות הפד – הבנק מרכזי. הוא פתח במלחמה מולו ומול העומד בראשו, שאותו כבר כינה בשבועות האחרונים "טמבל" ו"טיפש". טראמפ סבור כי זה נגדו – "הוא שונא אותי", הצהיר לפני כמה ימים – אבל מהצד של הפד זה לגמרי מקצועי. בעבור טראמפ, אין מונח כזה: או אתה איתי, או אתה נגדי - והקללות נגד פאוול לא היו השיא. לא רק שהוא מאיים לפטר את יו"ר הפד, אלא שהוא אף מאיים למנות את עצמו לנגיד במקומו. נבהיר כי אין בידיו את הסמכות לכך, אך בעידן טראמפ דברים משתנים מהר מאוד. הרי חצי מההחלטות הדרמטיות שקיבל מאז חזרתו לשלטון נעשו באמצעות הכרזת מצב חירום לאומי והטלת צווים נשיאותיים, תוך עקיפת הרשות המחוקקת. לכן, למרות שדה־יורה אין לו סמכויות, דה־פקטו הוא כל־יכול.
זה כבר הדליק את כל הנורות האדומות, שכן למעשה טראמפ מאיים לשים קץ למשטר מוניטרי עצמאי בן כ־75 שנים, שהוכיח את עצמו ומנע משברים אינפלציוניים הרסניים שהיו שוחקים את כוח הקנייה, בעיקר של המעמד העובד שטראמפ מתיימר לייצג, לרבות בשכבות החלשות. אם הוא רוצה לקבוע את הריבית בכלכלה הגדולה בעולם - המשמעות היא שהריבית תיקבע בהתאם לאינטרסים הפוליטיים של טראמפ ולגחמותיו האישיות, כמו בכל תחום אחר.
זה אירוע מאקרו־כלכלי מרחיק לכת, שיש לו השלכות עולמיות משום שטראמפ אינו הפופוליסט היחיד שפעיל כיום. יש עוד כמה, ואחד מהם במזרח התיכון, ראש הממשלה בנימין נתניהו. גם הוא נישא על גל ה"ניצחון" על איראן, וגם הוא בקמפיין בחירות, וגם הוא רוצה כסף זול. אלא שהכלכלה שלנו אינה הכי גדולה בעולם, והשקל אינו המטבע הרזרבי של העולם. ישראל רק עתה יצאה ממלחמה ולא ברור מתי תיאלץ להיכנס למערכה הבאה. למעשה, אנחנו עדיין במלחמה בעזה שאיש לא יודע איך יוצאים ממנה. האינפלציה גבוהה ורמת המחירים היא הגבוהה במערב. לטראמפ מותר להגיד דברים שלנתניהו אפילו אסור לחשוב, למרות שהוא סבור שהם דומים.
