חשיבות הנגישות בין תקן לערך, בין הנדסה לאחריות חברתית
נגישות כבר מזמן איננה עניין של תקן או דרישה טכנית. היא חלק מתפיסת עולם תכנונית וחברתית שמגדירה מי אנחנו כחברה, ואיך אנחנו מתכננים את הסביבה שלנו כך שכל אדם יוכל לנוע, להשתתף ולהרגיש שייך. בין התכנון לביצוע, בין השרטוט לשטח , מסתתרת מהות אחת – האחריות שלנו כמהנדסים, אדריכלים ,מתכננים ומנהלי פרויקטים לבנות מציאות נגישה, חכמה ומכילה באמת
מהפכה שקטה – שינוי תפיסה בתכנון הישראלי
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שנחקק בשנת 1998, נועד להבטיח את זכותו של כל אדם עם מוגבלות להשתתף באופן שוויוני ופעיל בכל תחומי החיים. החוק, ופרק הנגישות שנוסף לו ב־2005, סימנו מעבר מגישה רפואית הרואה במוגבלות תכונה אישית לגישה חברתית הרואה בה תוצר של סביבה לא נגישה.
בעוד בארצות הברית המהפכה הזו צמחה “מלמטה למעלה”, ממאבקים אזרחיים של אנשים עם מוגבלות, בישראל היא מתרחשת “מלמעלה למטה” , שינויי חקיקה שמובילים שינוי חברתי ותכנוני.
השינוי הזה מחייב אותנו , אנשי התכנון והביצוע לראות בנגישות לא סעיף נלווה, אלא חלק אינטגרלי מאיכות התכנון ומהזהות המקצועית שלנו.
לפי נתוני הלמ”ס לשנת 2024, כ־17% מאוכלוסיית ישראל הם אנשים עם מוגבלות, נתון המשקף אוכלוסייה של יותר ממיליון וחצי איש.
לאחר אירועי השביעי באוקטובר ומלחמת “חרבות ברזל”, המספרים הללו צפויים לעלות משמעותית.
אלפי לוחמים ואזרחים נפצעו, חלקם עם פגיעות קבועות פיזיות, חושיות ונפשיות המייצרות צורך חדש במענים נגישים.
כך הופכת הנגישות מאתגר של רווחה ובריאות לאתגר תכנוני, עירוני והנדסי בקנה מידה לאומי.
נגישות בשפת התכנון
בעולם הבנייה המודרני, נגישות איננה רק “עמידה בדרישות החוק”. היא ביטוי לגישה תכנונית המשלבת בין הנדסה, רגישות חברתית ואחריות אנושית.
היא מתחילה בשלב התכנון, נמשכת לאורך תהליך הבנייה, ונבחנת בסופו של דבר בשטח ברצפה, בשיפוע, במרחק, בכל פרט קטן.
בפרויקטים גדולים ,מבתי מלון ועד שכונות מגורים האחריות לשילוב עקרונות הנגישות מתחילה בשולחן התכנון, אך נמדדת באתר הבנייה.
סטייה קלה בגובה או שינוי בלתי מתואם בשיפוע עלולים להפוך פתרון נגיש למכשול של ממש. לכן נדרש תכנון רציף , כזה שמחבר בין תשתיות, שטחים ציבוריים ומבנים, ומבטיח חוויה נוחה ובטוחה לכל משתמש.
תקנות הנגישות מדגישות את רצף הנגישות השכונתי: מפתח הרחוב, דרך המדרכה והטיילת, ועד סף דלת הבית. זהו אחד הביטויים הבולטים לגישת ה־מתו״ס (מבנים, תשתיות וסביבה), המסתכלת על הסביבה הבנויה כמכלול אחד שלם.
מתכנון לביצוע והאחריות שבשטח
היישום המעשי של עקרונות הנגישות הוא האתגר האמיתי.
בשלב זה, המילים “נגישות”, “שוויון” ו“אחריות חברתית” מתורגמות למעשים , לבטון, לריצוף, לגובה מאחז יד.
מנהל הפרויקט הוא מי שמגשר בין החזון לבין המציאות, בין השרטוט לביצוע, ומוודא שההנחיות לא נשארות על הנייר אלא מתממשות בשטח.
אתרי בנייה שבהם קיימת תרבות ארגונית של ניהול ובקרה בנושאי נגישות , תיעוד, תיאום שוטף בין יועצים ובדיקת פרטים בזמן אמת מציגים תוצאות עקביות יותר, עם פחות טעויות ותיקונים יקרים.
זהו לא רק יתרון כלכלי, אלא ביטוי לאחריות מקצועית אמיתית.
נגישות איננה “עוד שלב בפרויקט” היא דרך. היא מתבטאת בכל החלטה קטנה, וביכולת של הצוות כולו להבין את השפעתה האנושית של כל פעולה הנדסית.
נגישות, קיימות ואיכות חיים
הבנה הולכת ומתרחבת בעולם התכנון רואה בנגישות חלק בלתי נפרד מקיימות.
שביל מוצל ונגיש מעודד הליכה ומפחית זיהום אוויר; מדרכה רחבה ובטוחה מתאימה להורים, לילדים, לקשישים ולאנשים עם מוגבלות כאחד.
נגישות נכונה יוצרת שכונות חיות, שוויוניות ובטוחות יותר סביבות שמשרתות את כולנו ולא רק את “האחר”.
כאשר נגישות הופכת לערך מוביל בתכנון, היא מייצרת לא רק סביבה נוחה אלא גם חברה טובה יותר , חברה שמבינה שהנדסה ותכנון אינם רק טכנולוגיה, אלא גם אנושיות.
החוק והתקנות הגדירו את החובה, תפקידנו להפוך אותה לתפיסת עולם תכנונית וחברתית.
כאשר עקרונות הנגישות הופכים לחלק מהתודעה המקצועית של כל אחד מהעוסקים בתכנון ובבנייה מתגבשת שפה חדשה של אחריות, הקשבה והכלה.
נגישות כבר מזמן איננה רק דרישה משפטית היא ביטוי לערכים של מקצועיות, שוויון, והבנה עמוקה שכל החלטה הנדסית נוגעת בחיים של אדם אחר.
אם נדע לראות בכל יציקה, מדרכה או דלת חלק מסיפור גדול יותר של חברה סובלנית ומכילה נבנה לא רק מבנים נגישים, אלא גם עתיד נגיש יותר לכולנו.
d&b – לדעת להחליט
בתמונה: המחשה לרצף נגישות ותשתיות תומכות מהחנייה לכניסה למבנה
מאת אלינור חיון, מנהלת סניף אילת, קבוצת גדיש, מורשית נגישות למבנים, תשתיות וסביבה
d&b – לדעת להחליט
