פרשנות
הדחת היועמ"שית: ממשלת ההפיכה יוצאת לקרב ההכרעה הסופי על הדמוקרטיה
גלי בהרב-מיארה היא הסיכון המרכזי למשטר הביביסטי שדוהר לסלק כל מכשול בדרכו להפיכת הדמוקרטיה לדיקטטורה. מכתב האי-אמון שניסח לוין הוא מופע התקרבנות נוסף במסורת תלונות השווא האינסופיות שקיבע נתניהו ותעודת כבוד ליועמ"שית שמעיד שעשתה את עבודתה כראוי
מכתב האי-אמון של שר המשפטים ביועצת המשפטית לממשלה נראה כלקוח מספיישל של הפטריוטים בערוץ 14. שום הכפשה לא נעדרה ממנו. שום טענה לחבלה במדינה. סעיף רודף סעיף כמו העברת השרביט מפאנליסט אחד למשנהו שרוקדים סביב הסיר שבו נצלית היועצת. גלי בהרב-מיארה היא הסיכון המרכזי למשטר הביביסטי שדוהר לסלק מעל דרכו כל מכשול. השבוע הוצפו שלוש יוזמות שמכולן סולקו השופטים מהתהליך – בבחירת שופטי בית המשפט העליון, בבחירת נציב התלונות על השופטים, בראשות ועדת חקירה שתמנה הכנסת. ולאחר שהשופטים סולקו, הגיעה זמנה של היועצת המשפטית לממשלה. הגיע הזמן למהלך המשמעותי היותר בדרדור הדמוקרטיה לדיקטטורה – הותנע המהלך לסילוק שומרת הסף שאצבעה היא החשובה ביותר בסכר שעוצר את השיטפון.
המהלך הזה אמור להתנהל כך: אם הממשלה תאמץ את עמדת השר הוא ייקח את ההחלטה לפטר אותה לוועדת האיתור. הוועדה מונה כרגע שלושה חברים – היו״ר הנשיא בדימוס אשר גרוניס, נציגת הלשכה עו״ד תמי אולמן ופרופ׳ רון שפירא. הממשלה צריכה למנות את שני נציגיה: חבר כנסת ושר משפטים/יועץ משפטי לשעבר. חבר הכנסת יצביע בעד ההדחה, והשאלה אם ייצא גם שר או יועץ שיעשו זאת? מועמדים פוטנציאליים הם השרים לשעבר חיים רמון, דניאל פרידמן וגדעון סער. אולי השר לשעה קלה אמיר אוחנה במידה שראש הרשות המחוקקת יתנדב להשתתף באופן ישיר ופעיל בהדחה. סביר להניח שגרוניס ואולמן יתנגדו ולכן נחוצים כל שלושת הקולות הנותרים כדי לייצר רוב. אם יימצא כזה, הממשלה תדיח. ואז יהיה בג"ץ שניתן להעריך שכל הרכב ואפילו שלושה שמרנים קשוחים, ימנע את הפיטורים. אפילו נועם סולברג, המתנגד הנחרץ ביותר לסבירות, יקבע שחוסר הסבירות במקרה הזה הוא קיצוני.
מרגע שהשיק שר המשפטים את ההפיכה המשטרית בינואר 2023, מרגע שהחלו המיניסטרים שמינה נתניהו, בן גביר, קרעי, רגב ושות' להרוס את משרדיהם, מרגע שהחלו המינויים והפיטורים בתפקידי מפתח שלטוניים – לא יכול היה שום יועץ משפטי לממשלה להגיב אחרת מהדרכים שבהם פעלה גלי בהרב-מיארה. לפיכך מכתב האי-אמון המפורט של שר המשפטים הוא תעודת הכבוד לפועלה ולעמידתה הנחושה על שלטון החוק והדמוקרטיה.
האי-אמון שמתאר לוין נסמך על טענת חוסר יכולתה של הממשלה לפעול בתיאום עם היועצת. שקר. תשאלו את הצבא, השב"כ, המוסד, אפילו המשטרה על העבודה הפרודוקטיבית שלהם מול היועצת וצוותה. גם מרבית החלטות הממשלה זוכות לאישורה. היא מערימה קשיים רק במקומות שבהם הממשלה פועלת בניגוד לחוק או לפסיקת בג"ץ שזכו למעמד מחייב במשפט הישראלי עד לפני שנתיים. חוק הגיוס/השתמטות לדוגמה. מטריף את הממשלה, שהיועצת דוחקת בהם לקיים את החוק ואפילו מנהלת ישיבות מעקב שנועדו לפקח או לפחות להתריע על התמשכות ביזוי החוק בידי הממשלה.
מכתב האי-אמון הארוך על נספחיו הוא מופע התקרבנות נוסף של הממשלה במסורת התלונות האינסופיות שקיבע כאן נתניהו. נאומו השבוע על "הדיפ סטייט" היה הפרומו למהלך הנוכחי. היונה שבישרה את המבול בהיפוך מהסיפור המקורי. היועצת, לפי ממשלת ישראל, היא "מנהיגת" הדיפ סטייט האפל שחותר תחת הממשלה והמשילות. הרטוריקה הזו מקבלת רוח גבית מהנשיא טראמפ שנתניהו מגביר את התיאום והסינרגיה עמו. טראמפ למד ממנו את מלאכת מינוי קיצוניים והזויים למיניסטרים ועכשיו נתניהו מגביר הילוך בטיהור הדיפ סטייט. ומתוך האפלה הזו שמאיימת על שתי הדמוקרטיות, נותר לפחות לקוות שטראמפ ידביק את בן בריתו הישראלי בתחושת הלחץ והדחיפות לשחרר את החטופים גם במחיר סיום המלחמה.
האם האצת הדחתה של היועצת יעיר את הרחוב ואת המחאה? האם תצית מרי אזרחי, מהסוג שמוכר בדמוקרטיות – בלי אלימות, אבל עם חסימות כבישים, השבתות משק וכיוצא בזה? אין לדעת. אין ספק שממשלת לוין-נתניהו שברגיל חוששת ממחאות עוצמתיות, מהמרת כאן על המשך השחיקה והעייפות של עם שכורע תחת ייסורי החטופים, אי הוודאות אל מול מלחמה מתקרבת, חבלי ארץ שמנסים להחזיר את תושביהם, שגרת חייהם ופרנסתם. עבור הממשלה זו הזדמנות פז להחיש את ההפיכה המשטרית כולל הגיים-צ'יינג'ר החשוב ביותר במהלך הזה – הדחת היועצת המשפטית לממשלה.
