בנקים, אל תחנכו את הילדים שלנו על כסף
בנקים וחברות האשראי גילו את הילדים כקהל יעד חדש. דווקא כשהציבור מתחיל לפתח תפיסה פיננסית רחבה יותר, אסור להפוך את מי שמוכר מוצרים פיננסיים גם למי שמחנך
המערכת הפיננסית בישראל גילתה קהל יעד חדש: הילדים שלנו. קשה לפספס את הקמפיינים שעלו לאחרונה בטלוויזיה, בשלטי החוצות ובאמצעי פרסום נוספים. בנקים, חברות כרטיסי אשראי ואפליקציות תשלומים משיקים ארנקים דיגיטליים, כרטיסים נטענים, תוכניות חיסכון ותכנים שמבקשים ללמד ילדים כיצד להתנהל עם כסף. אחד הבנקים השיק פלטפורמה לילדים מגיל שמונה, אפליקציה פופולרית שבידי הבנקים כבר מציעה ארנק דיגיטלי לצעירים, וחברות האשראי מציעות כרטיסים ייעודיים המאפשרים להורים לטעון דמי כיס ולעקוב אחר ההוצאות.
על פניו זו התפתחות חיובית. ילדים צריכים ללמוד על כסף מגיל צעיר. השאלה היא מי מלמד אותם, ובעיקר איזו תפיסה פיננסית עומדת מאחורי השיעור.
במשך עשרות שנים המערכת הפיננסית המסורתית בישראל לא הובילה מהפכה של אוריינות פיננסית. להפך. היא הרוויחה מציבור שלוקח הלוואות, משתמש באשראי, משאיר כסף בעובר ושב ומפקיד חסכונות במוצרים בנקאיים, לעיתים בריבית שלא שיקפה את האלטרנטיבות שעמדו בפניו.
כמה לקוחות קיבלו לאורך השנים שיחת טלפון מהבנק שבה הוסבר להם שכדאי ללמוד על שוק ההון, להבין מהי השקעה ארוכת טווח או כיצד אינפלציה שוחקת כסף שאינו מניב תשואה מספקת? וכמה פעמים, לעומת זאת, קיבלו הצעות להלוואות, למסגרות אשראי או לפיקדונות?
הבעיה אינה שפיקדון הוא מוצר רע או שהלוואה היא תמיד טעות. יש להם מקום בתכנון פיננסי נכון. הבעיה היא תפיסת העולם שבה הבנק הוא גם מי שמוכר את המוצר וגם מי שאמור ללמד אותנו כיצד לבחור אותו.
כעת אותה מערכת מבקשת להיכנס אפילו מוקדם יותר לחיים הפיננסיים שלנו – כבר בגיל שמונה. וזה קורה דווקא כשהציבור מתחיל להשתנות.
בשנים האחרונות מתפתחת בישראל מהפכה פיננסית מלמטה. צעירים לומדים על השקעות דרך רשתות חברתיות, פודקאסטים, קהילות ותכנים עצמאיים. יותר אנשים שואלים מה עושים עם הכסף שלהם, כמה דמי ניהול הם משלמים, במה הפנסיה מושקעת, מה ההבדל בין פיקדון להשקעה ומה המשמעות של ריבית דריבית לאורך שנים.
לא כל תוכן ברשת הוא איכותי, ולא כל משפיען פיננסי הוא מקור ידע. דווקא משום כך דרוש חינוך פיננסי אמיתי, רחב ועצמאי, כזה שמלמד ילדים לחשוב ולא לבחור מוצר.
ילד צריך להבין תקציב, חיסכון, השקעה, סיכון, תשואה, אינפלציה וריבית דריבית. הוא צריך לדעת שהבנק הוא ספק שירות, לא סמכות פיננסית עליונה, ולהבין שכאשר גוף פיננסי מציע לו מוצר, לאותו גוף יש גם אינטרס כלכלי.
הבנקים רשאים לפתח מוצרים לילדים ואף להתחרות עליהם. אבל אסור לנו לתת להם בעלות על החינוך הפיננסי של הדור הבא.
המהפכה כבר התחילה. הציבור הופך מודע יותר, ביקורתי יותר ומשכיל יותר פיננסית. עכשיו צריך לוודא שגם הילדים שלנו יתקדמו עוד צעד קדימה, ולא יחזרו לתפיסה שלפיה ללמוד על כסף פירושו ללמוד איזה מוצר הבנק רוצה שנקנה.
אדוה חנקין היא סוכנת ביטוח ומתכננת פיננסית
