המחיר הנסתר: כיצד המלחמה מרוקנת את הכלכלה הישראלית
כישראלים, אנחנו חיים, נושמים וחושבים ללא הרף על המלחמה. מחשבותינו נתונות לחטופים, לחיילינו האמיצים בחזית, להסברה ולעוצמת האנטישמיות בעולם. ושם, לרוב, השיח עוצר.
אבל חשוב להדגיש את מחירי המלחמה שפחות נראים לעין – אלו שמשפיעים עמוקות על כלכלתנו. אם בעבר למלחמה הייתה חזית אחת, הרי שהיום המלחמה שלנו היא רב-חזיתית. אסור לנו להתעלם מההשלכות הרב-ממדיות שלה.
נתחיל בשוק הנדל"ן – מהפך שלא נראה כמותו מזה שנים. מחירי הדיור עברו למגמת ירידה ברורה, ומספר הדירות הלא-מכורות שובר שיאים. מכירת הדירות החדשות צנחה ב-47%, ויותר מ־81,000 דירות חדשות עומדות כיום למכירה (נכון ליוני 2025). יזמים רבים מוצאים את עצמם מסתובבים בירידי נדל"ן, מנסים למשוך קבוצות רוכשים מחו"ל – תופעה שלא הכרנו כאן בעבר.
אבל זה רק קצה הקרחון. מה לגבי ההון האנושי שעוזב אותנו? נכון, תמיד היו ישראלים שבחרו לחפש את עתידם מחוץ לארץ. אבל המספרים של השנים האחרונות חריגים בקנה מידה היסטורי. את שנת 2024 סיימנו עם הגירה שלילית של 83,000 ישראלים – כפול מהממוצע השנתי בתקופה שבין 2009 ל־2021. הנתון הזה לא פחות ממדאיג.
הנתונים של הלמ"ס מחזקים את מה שאנחנו חווים: רוב העוזבים הם משכילים, בעלי תארים אקדמיים, במיוחד בתחומי הטכנולוגיה והכלכלה. ההשלכות הכלכליות של בריחת מוחות קשות מאוד לכימות, אבל דבר אחד ברור – היא מכה ישירה ביכולת של ישראל לצמוח, לחדש ולשמור על תשתית אנושית שתבטיח את עתידה.
ישראלים רבים חוששים מהעתיד כאן, והחשש הזה מתורגם למספרים מדאיגים: אנחנו רואים זרם אדיר של כספים שיוצאים להשקעות פיננסיות בחו"ל. לא מדובר רק ברכישת נדל"ן מעבר לים, אלא ב"כסף חם" – הון פיננסי אמיתי שזולג החוצה.
בשנת 2024 לבדה נרשם גידול של 62% ביציאות ההון. הנתון הזה לבדו מוסיף לחץ עצום על הכלכלה המקומית. ועכשיו, אם נוסיף לכך גם את הירידה בהיקף ההשקעות החיצוניות בישראל – כלומר, לא רק כסף שיוצא אלא גם פחות כסף שנכנס – אנחנו נותרים מול מציאות קשה: כלכלה שמתרוקנת ממקורות חמצן חיוניים.
המשמעות כפולה: מצד אחד, חוסר אמון של הציבור הישראלי ביציבות הכלכלית כאן; מצד שני, משקיעים זרים שמביטים מהצד, בוחנים את המצב הביטחוני והחברתי – ומעדיפים להרחיק את כספם.
ב־2024 הורד דירוג האשראי של ישראל על ידי מספר חברות דירוג בינלאומיות. זה לא רק מהלך סמלי – יש לכך השלכות כלכליות ישירות. מדינה הנתונה במלחמה נאלצת להגדיל את תקציבה, מה שמחייב אותה ללוות סכומים הולכים וגדלים. וכשדירוג האשראי יורד, המשמעות ברורה: ישראל נחשבת ללווה פחות אמין, ולכן נדרשת לשלם ריביות גבוהות יותר.
מאז תחילת המלחמה, ענפי המשק מצטמצמים במקביל. התקציב זורם בעיקר לביטחון, וענפים חיוניים אחרים – כמו חינוך, בריאות ותרבות – נדחקים לאחור. בתוך שנה אחת בלבד נוספו מעל 70 מיליארד ש"ח לתקציב המדינה, בעיקר לטובת הביטחון. התוצאה: הגירעון התקציבי הוכפל.
וזה רק הולך ומחריף: השבוע מובא לאישור הממשלה גידול נוסף בתקציב בהיקף של 30.8 מיליארד שקל, שמיועד לשני סעיפים מרכזיים: תשלומי ריבית (כתוצאה ישירה מהורדת הדירוג) ותוספות לביטוח הלאומי, לנוכח העלייה הדרמטית במספר נפגעי האיבה.
המשמעות פשוטה אך קשה: העלויות האדירות האלו לא נשארות על הנייר. הן יוצאות בסופו של דבר מהכיס שלנו – האזרחים. הן משפיעות על יוקר המחיה, על השירותים הציבוריים שאנחנו מקבלים, ועל עתיד הכלכלה הישראלית לשנים רבות קדימה.
כל יום שעובר מחליש אותנו בעוד נדבך – כלכלי, חברתי, בריאותי, אנושי – אך מעל לכל, הוא מחליש את האנשים עצמם. ומגיע לנו שהחיטה תצמח כאן שוב.
איילת ורמוט וידל היא כלכלנית מומחית שוק ההון ופעילה במיזם "ישראל עוצרת"
