להסרת האיום האיראני פוטנציאל להפיכת ישראל ליעד מבוקש למשקיעים
תקיפת מתקני הגרעין באיראן, והפגיעה הקשה בשלוחות האיראניות שהקיפו את ישראל, גרמו לשינוי אסטרטגי-אזורי. מדובר בהשלכות ביטחוניות ומדיניות משמעותיות ביותר, אולם לשינוי האסטרטגי עשויות להיות גם השפעות מרחיקות לכת על הכלכלה הישראלית. מדובר באירוע שמוריד באופן דרמטי את רמת הסיכון של כלכלת ישראל, ומשפר בכך את תנאי הפתיחה שלה לשנים הקרובות.
פחות סיכון ביטחוני משמעותו העלאת דירוג האשראי של ישראל, צעד שימשוך לישראל יותר משקיעים ויותר קרנות הון בינלאומיות. אלה יזרימו לכאן מיליארדי דולרים בעיקר לתעשיות הביטחוניות, לסטארט-אפים, לענפי ההייטק, למוסדות המחקר האקדמאיים, לפרויקטים חדשניים של אנרגיה ירוקה, ולשיתופי פעולה עסקיים וכלכליים בכל התחומים.
להעלאת דירוג האשראי עשויות להיות השלכות חיוביות רבות נוספות: הורדת הריבית לטווח קצר וארוך, ירידה נוספת בשיעור האינפלציה, האצת קצב הצמיחה של המשק, השקל ישמור על מעמדו החזק, ושיעור המועסקים יגדל. אם כל זה יתגשם, אנחנו צפויים לעשור כלכלי מהטובים שהיו למשק הישראלי.
דירוג אשראי, בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא משקף רק את מצבה הפיסקאלי של מדינה. הוא מתחשב גם ביציבות פוליטית, בהיקף הסיכונים החיצוניים וביכולת של המשק לעמוד בטלטלות. מאז תחילת שנות ה־2000, איום הגרעין האיראני ליווה את ישראל והוגדר על ידי סוכנויות הדירוג כ"סיכון קיומי לא מתומחר". במילים אחרות: איום שאינו מגולם במאזנים אך עשוי להתפרץ בכל רגע.
תמונת הסיכונים שמאיימים על ישראל השתנתה לחלוטין בעקבות המלחמה עם איראן. הפגיעה במדענים ובראשי הצבא, השמדת מרבית אתרי הגרעין והמפעלים לייצור טילים, השליטה המוחלטת בשמי איראן לאורך כל 12 ימי המלחמה, וההצטרפות המרשימה של מטוסי ה B-2 האמריקנים לתקיפת מתקני הגרעין, כל אלה שינו את תמונת הסיכון. בפעם הראשונה זה שני עשורים המערב, וישראל בראשו, הראו שאינם מסתפקים בהרתעה אלא מסוגלים לפעול. התוצאה: ירידה אמיתית בפרמיית הסיכון, וחיזוק האמון בשווקים.
שוק ההון כבר הגיב בהתאם. השקל התחזק, מדדי המניות עלו בחדות, והאג"ח הארוכות רשמו ירידת תשואות. כל אלה משקפים ציפייה לשיפור במדדי היציבות של המשק.
המלחמה הממושכת בעזה עלתה למשק הישראלי עשרות מיליארדי שקלים, שבחלקם גויסו מהלוואות בשוק העולמי ובחלקם ממיסים ישירים ועקיפים שהוטלו על הציבור הישראלי. אם הממשלה תדע לשמור על מדיניות תקציבית אחראית, גם בצל עלויות הלחימה, ולנתב משאבים לחיזוק החוסן האזרחי, אפשר לצפות לירידה הדרגתית בגירעון כבר בשנת 2026. יחס החוב-תוצר עלול לעלות ל־65%–67% בטווח הקצר, אך הוא עשוי להתייצב ואף לרדת בתוך שלוש שנים. כל זאת בכפוף לשיקום אמון המשקיעים ולחזרת ההשקעות הזרות.
בכירים במערכת הפיננסית העולמית כבר מאותתים שמדובר ברגע של שינוי. אם יתברר שהאיום האיראני הוסר, או הוסט לאחור במספר שנים רב, ואם לא יחליפו אותו איומים דומים חדשים, הרי שסוכנויות הדירוג עשויות לעדכן את אופק הדירוג של ישראל כבר בקרוב מ"שלילי" ל"יציב", ואולי אפילו ל"חיובי".
מכאן הדרך להעלאת דירוג אשראי, חזרה לדירוג A+ , תלויה בעיקר בנו: ביכולת לשלוט בגירעון, לקדם רפורמות לעידוד פריון, לשלב אוכלוסיות נוספות של חרדים וערבים בשוק העבודה, לצמצם את הכספים הקואליציוניים ולנתבם לפרויקטים מקדמי צמיחה, ולעודד בתמריצים כספיים ורגולטוריים צמיחה מבוססת יזמות והשקעות.
יחד עם זאת חשוב להיות מציאותיים. הסיכון לא נעלם לחלוטין. איראן, גם אם נפגעה, לא תוותר במהרה על הגרעין; חזית הצפון עדיין מתוחה; וחמאס, למרות ההרס, לא הושמד לחלוטין. ועדיין משהו השתנה. התחושה, גם אצל שחקנים בינלאומיים, היא שישראל עברה ממצב מגיב למצב יוזם.
אם ממשלת ישראל תדע לרכוב על הגל הזה, לחזק את האמון הבינלאומי, ולבנות תשתיות לצמיחה בת קיימא, לא נופתע אם העשור הבא ייזכר כתקופה של הזדמנויות כלכליות, שצמחו מתוך אחד האיומים הגדולים שידענו.
ד"ר גלי אינגבר היא ראש המחלקה למימון וכלכלה, הפקולטה למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל
