בלי פיצוי על הנזק העתידי - לצפון אין סיכוי לחזור לעצמו
פיצוי על נזקי עבר הוא פלסטר בלבד: בלי הכרה בהפסדי העתיד, העסקים בצפון לא יחזרו לפעילות
הדיון הציבורי סביב שיקום הצפון מתנהל לא פעם במונחים של חזרה לשגרה. אבל עבור אלפי עסקים ביישובי קו העימות, ובעיקר בצפון הארץ, השגרה שלפני המלחמה עדיין לא נראית באופק. רחובות ריקים, אוכלוסייה מצומצמת, עסקים סגורים, והתחושה הכלכלית ברורה: גם אם הירי לא יחזור, הנזקים ממשיכים להצטבר.
במציאות שבה כ־30% מתושבי קריית שמונה עזבו, חלקם לצמיתות, והיקף הפעילות הכלכלית רחוק מלהתאושש, פיצוי על נזקי עבר בלבד אינו פתרון. הוא לכל היותר פלסטר. שיקום אמיתי מחייב הכרה בנזק העתידי, זה שילווה את העסקים חודשים ואף שנה לאחר תום הלחימה.
דווקא עכשיו, עם הארכת המועד להגשת תביעות במסלול האדום עד ליום 30.4.2026, המדינה נדרשת להכרעה עקרונית: האם מטרת הפיצוי היא סגירת חשבונות אחורנית, או יצירת תשתית כלכלית שמאפשרת חזרה לחיים ולשגשוג שהיה ערב המלחמה.
המסלול האדום הכלי היחיד שמבין את המציאות
חוק מס רכוש וקרן פיצויים מעניק לעסקים ביישובי ספר מסלול ייחודי - המסלול האדום, שנועד לפצות על נזקים עקיפים שנגרמו כתוצאה ממלחמה. בשונה מהמסלולים האחידים (המסלולים הירוקים), מדובר במסלול שאינו מבוסס על נוסחה קבועה אלא על בחינה פרטנית של הנזק שנגרם לעסק בפועל, בהתאם לנסיבותיו ולמצבו ערב הלחימה.
המסלול האדום הוא ייחודי גם מכיוון שהוא כולל הכרה כי הנזק הכלכלי אינו מסתיים ביום שבו נפסקת הלחימה. הדין, הפסיקה ושורת ההגיון מכירים בכך שעסק אינו חוזר לרמת פעילותו בן לילה, וכי קיימת תקופת התאוששות, לעיתים ממושכת, שבה המחזורים נמוכים, הלקוחות טרם חזרו, והאמון הכלכלי עדיין לא שוקם.
זהו בדיוק הנזק העתידי: הפסד רווח שנגרם לא בשל ניהול כושל או שינוי שוק רגיל, אלא כתוצאה ישירה מהמלחמה ומהשלכותיה. ביישובי הצפון, שבהם חזרת התושבים איטית וחלקית, מדובר בנזק ממשי, צפוי ובר הוכחה, הנמשך גם לאחר חידוש הפעילות הפיזית של העסק.
בפועל, המשמעות הכלכלית ברורה. עסק יכול לפתוח מחדש את שעריו, אך לפעול בסביבה שונה לחלוטין מזו שהתקיימה ערב המלחמה: פחות תושבים, פחות עסקים, פחות תנועה ופחות ביקוש. גם כאשר הדלת נפתחת, המחזור נותר נמוך בעשרות אחוזים, לא בגלל כשל ניהולי אלא משום שהמרחב הכלכלי שסביבו טרם התאושש. זהו פער מתמשך בין פוטנציאל ההכנסה ערב המלחמה לבין המציאות שלאחריה, ופער זה הוא לבו של הנזק העתידי. בלי פיצוי שמכיר בו, העסק נדרש לשאת לבדו בעלות השיקום האזורי כולו.
הארכת המועד הזדמנות שחייבת להתממש
החלטת רשות המסים להאריך את המועד להגשת תביעות במסלול האדום עד לסוף אפריל 2026 היא החלטה נכונה. היא מכירה בכך שנזקים כלכליים עמוקים מתגלים לאורך זמן, ולא תמיד ניתן לאמוד אותם בעיצומה של לחימה או זמן קצר לאחריה.
אבל להארכה הזו יש משמעות רק אם היא תנוצל נכון. אם היא תהפוך לדחייה בטיפול בתביעות, או לאיתות מרומז שהמדינה מתכוונת לצמצם את היקף הפיצוי, היא תגרום יותר נזק מתועלת.
דווקא לאור ההארכה, רשות המסים והאוצר צריכים לעודד עסקים ביישובי הצפון להגיש תביעות מקיפות, הכוללות גם רכיבי נזק עתידי: אובדן לקוחות, ביטול חוזים, עצירת צמיחה, פגיעה במוניטין והוצאות שיידרשו כדי לחזור למצב הכלכלי ערב המלחמה. המסר צריך להיות ברור: הארכת המועד נועדה לאפשר מיצוי זכויות, לא לדחות או לצמצם אותן.
בלי דחיפות ובלי מקדמות עסקים לא שורדים
בעיה מרכזית נוספת היא משך הטיפול בתביעות. המסלול האדום הוא מסלול משפטי ולעיתים מורכב, אך עסק שנפגע אינו יכול להמתין חודשים ארוכים ללא חמצן כלכלי.
כאן נכנס לתמונה מנגנון המקדמות. כאשר הטיפול בתביעה מתעכב, על רשות המסים לשלם מקדמות משמעותיות עד להכרעה. זה אינו צעד חריג, אלא חלק מהאיזון שבין בירור יסודי לבין הצורך לשמור על רציפות עסקית.
עיכוב בטיפול, ללא מקדמות, משמעו סגירה בפועל של עסקים, עוד לפני שניתנה החלטה בעניינם. במציאות של יישובי ספר, זהו מתכון בטוח להעמקת הדעיכה.
שיקום הצפון הוא החלטה כלכלית לאומית
פיצוי על נזק עתידי אינו נדיבות ואינו מתנה ומעבר לכך הוא מקבל ביטוי בדין ובהלכה הפסוקה. הוא תנאי בסיסי לכך שעסקים יוכלו לחזור לפעול, שתושבים ישקלו לשוב, ושיישובי הצפון לא יישארו אזור מוחלש גם ביום שאחרי. ללא הכרה בנזק זה, השיקום הכלכלי ייעצר בשלב מוקדם, גם אם הפעילות הביטחונית תדעך.
אם המדינה תבחר לפרש את המסלול האדום בצמצום ולהגביל את הפיצוי לנזקי עבר בלבד, היא תקבע למעשה שהמצב הכלכלי שלפני המלחמה לא יחזור. לעומת זאת, הכרה אמיצה בנזק העתידי, לצד טיפול דחוף בתביעות ותשלום מקדמות, יכולה להפוך את הארכת המועד עד סוף אפריל 2026 להזדמנות אמיתית לשיקום.
גם מנקודת מבטה של המדינה מדובר בבחירה כלכלית מובהקת. חיסכון תקציבי בטווח הקצר עלול להפוך להוצאה כבדה בטווח הבינוני והארוך: סגירת עסקים, עלייה באבטלה, ירידת ערך נכסים והעמקת הפערים האזוריים. פיצוי על נזק עתידי אינו רק מימוש זכותם של ניזוקים, אלא כלי מניעתי שמקטין את עלות השיקום הכוללת ומגדיל את הסיכוי שהצפון יחזור להיות אזור יצרני ומתפקד, ולא יישאר תלוי בפתרונות זמניים גם ביום שאחרי המלחמה.
מאת עו"ד יואב ביין שותף מייסד במשרד פרופ’ ביין ושות’
d&b – לדעת להחליט
