דעה
האם אנחנו באמת רגע לפני משבר? למרות האזהרות, הנתונים מספרים סיפור אחר
למרות תחזיות קודרות של כמה משקיעים בולטים, מבט בנתונים מגלה סיפור הפוך: החברות הגדולות נהנות מצמיחה אמיתית והסיכון המשמעותי אינו התרסקות בשווקים – אלא דווקא שחיקה מתמשכת בערך הכסף עבור מי שבוחר להישאר מחוץ לשוק
בחודשים האחרונים נדמה שהשוק הפיננסי מוצף בתחזיות קודרות - מייקל ברי, המשקיע האמריקאי שחזה את משבר 2008, חוזה כעת בועה מתנפחת שעומדת להתפוצץ; רוברט קיוסאקי, כותב רב המכר "אבא עשיר אבא עני", טוען שהכלכלה ניצבת על סף קריסה נוסח 1929; היזם והמיליארדר פיטר ת'יל, מוכר כעת את אחזקותיו באנבידיה; הקונצרן היפני סופטבנק מפחית את חשיפתו לתחום ה־AI, והכותרות בהתאם - "הכול עומד לקרוס".
אלא שמתחת לפני השטח מתרחש דיון מאוזן בהרבה. תרחישי האימה מספקים אולי אדרנלין נוסף בתקופה שבה השוק נמצא ממילא במצב של "רכבת הרים", אך אינם משקפים בהכרח את המציאות הכלכלית של 2025.
העליות בשוק אינן רק "אוויר חם"
האירוע שסימן לרבים שיתכן שבאמת "משהו לא תקין" היה עסקה מפתיעה במסגרתה אנבידיה העבירה ל־OpenAI מאה מיליון דולר ו־OpenAI השתמשה באותו הסכום כדי לרכוש בחזרה חומרה מאנבידיה. מדובר בעסקה סיבובית, ללא ערך כלכלי אמיתי, אך פרסומה גרם למניית אנבידיה לעלות ביותר מ-5% ביום אחד ולכן זוהי כבר תופעה שמעוררת שאלות. השאלות עולות לא בשל עצם העסקה, אלא כיון שהשוק מיהר לתמחר אותה כחדשות חיוביות מהותיות. התנהגות זו מזכירה את ימי בועת ה"דוט-קום" - לא משנה אם ההודעה היא "סתם אוויר", או מלמדת על עסקה נטולת היגיון, השוק עלה בעקבותיה.
אך כאן מגיע ה"אבל" הגדול. גם אם זו בועה, היא עדיין רחוקה מלשבור שיאים. בדו"חות האחרונים של הרבעון הנוכחי, הרווח השולי של חברות ההייטק הגדולות המשיך לעלות, הרווח הנקי למניה צמח והמכירות זינקו, כלומר, החברות הגדולות באמת הרוויחו יותר.
נתונים אלה חשובים כיוון שהם מסבירים מדוע המכפילים הגבוהים של החברות אינם בהכרח מוגזמים. בשונה מבועת ה"דוט־קום", שבה חברות שלא הרוויחו אפילו דולר אחד נסחרו בשווי אסטרונומי, כאן מדובר בחברות עם תזרים יציב, ביקוש אדיר ויכולת צמיחה מוכחת. השוואה בין המכפילים של חמש החברות הגדולות בשנות ה-90 לבין אלו של חברות הענק כיום, מראה פער עצום: בשנות ה-90 המכפילים היו מנותקים לחלוטין מהמציאות בעוד שכיום הם גבוהים אך עדיין רחוקים מהקיצוניות של 1999, לכן גם אם מתפתחת כאן בועה, אין זה אומר בהכרח שהיא עומדת להתפוצץ.
מדוע לא נראה שוב את 2008 או את 1929
כטבעו של המחזור הכלכלי, בשלב כלשהו אנו צפויים לראות ירידות או משבר בכלכלה ובשווקים, אך הכלכלות המודרניות לא יאפשרו התמוטטות עמוקה כמו זו שראינו במשברים ההיסטוריים. היום למדינות ישנם כלים ברורים לעצירת הידרדרות כלכלית - אפשרות להורדת ריבית במהירות, הזרמת נזילות, הרחבה מאסיבית של מאזן החוב והצלת גופים פיננסיים לפני קריסה אפשרית.
הלקחים שנלמדו מאירועי 2008 שינו את הפרדיגמה. לאחר קריסת ליהמן ברדרס, בנק ההשקעות הרביעי בגודלו בארה"ב בזמנו, זכה כל גוף פיננסי גדול שנקלע למצוקה, כמו לדוגמא, AIG, מריל לינץ’, ופרדי מק, להתערבות מאסיבית. כיום, מדינות לא יאפשרו מצב שבו קריסה כלכלית משמעותית אחת תדרדר אחריה את המערכת כולה.
בנוסף, כשמסתכלים על "הכסף הקצר" בארה"ב, כלומר המזומן והפיקדונות עד שלושה חודשים, רואים שהיקפו עצום והוא נאמד בכ-22 טריליון דולר. במידה והריבית תרד בחזרה לאפס, או גם אם רק "תיחתך" באופן משמעותי, כסף זה יזרום לשוקי המניות והאג"ח, כך שגם אם השוק יירד, הסחורה "תיאסף" במהירות. הכסף "מחפש" תשואה ובריבית נמוכה הוא ימצא אותה בשוקי המניות והאג"ח.
הסיכון האמיתי: שחיקת ערך הכסף
למעשה, את מקומו של תסריט הקריסה של משבר קיצוני בשוק המניות, שהולך והופך ללא ריאלי, תופס כעת תרחיש אחר שבו כלים מוניטריים להצלת הכלכלה יגרמו לשחיקת כוח הקנייה. כאשר מדינה כמו ארה"ב מנפיקה עוד ועוד חוב, שגובהו נאמד כעת ב-37 טריליון דולר ואשר צפוי להמשיך ולתפוח עד סוף הקדנציה של טראמפ, ברור שחוב זה לא יוחזר. חוב זה פשוט ימוחזר ויגדל. כלומר, יש יותר כסף במערכת, והדבר עלול להוביל לאינפלציה מתמשכת ולשחיקה בערכו של הדולר. לכן, הסיכון הגדול של המשקיע אינו טמון בירידה בשוק ההון, אלא דווקא במצב שבו הוא אינו נמצא בשוק. ערך הכסף נשחק, ודווקא נכסים כמו מניות, צפויים לשמור על כוח הרכישה של ההון.
לסיכום: המשבר הבא לא יהיה מהסוג שאנו מכירים
כשיגיע משבר, להערכתנו, הוא לא יהיה בועת ה"דוט־קום", לא משבר האשראי נוסח 2008 ולא המיתון התעסוקתי של 1929. המשבר היחיד שעלול להפתיע את המערכת הוא כזה שהבנקים המרכזיים אינם מכירים כמותו ולכן אין ברשותם כלים מוכנים להתמודדות עמו. עד אז, המערכת תדע להציל את עצמה. לכן, מול כל האזהרות של ברי, המכירות של ת'יל והתחזיות המאיימות, יש לא מעט סיבות להסתכל על התמונה המלאה ולמצוא סיבות מדוע כן כדאי להישאר עכשיו בשוק ההון ולא "לברוח" ממנו.
שמואל בן אריה הוא דירקטור וסמנכ"ל השקעות - שוק מקומי, פיוניר ניהול הון
לחברת פיוניר ולכותב, שמואל בן אריה, דירקטור וסמנכ"ל השקעות – שוק מקומי , אין עניין אישי ביחס לאמור בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לניהול ו/או שיווק השקעות אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
