המדינה הסדירה את החוב לאלביט; רשות החברות: רפאל ותע"א מופלות לרעה
משרד הביטחון חייב לרפאל ולתע"א כ־14.5 מיליארד שקל, אך בשונה מאלביט הפרטית, שעמה הושג הסדר למימון החוב, המדינה מבקשת לקזז את עלויות המימון מהדיבידנדים של החברות הממשלתיות; מנהל רשות החברות מזהיר מפני ניצול לרעה של מעמד המדינה כבעלים וכלקוחה; האוצר: הוצע להן הסדר הוגן
החוב העצום של המדינה לתעשיות הביטחוניות הופך לזירת חיכוך מתלהטת בין רשות החברות הממשלתיות למשרדי האוצר והביטחון. ברקע עומדת חשיפת כלכליסט מסוף השבוע האחרון על כוונת המדינה להגדיל את חובה לחברות הממשלתיות רפאל והתעשייה האווירית כמוצא לדחק שאליו נקלעה וכדי להימנע מפריצת מסגרת תקציב. זאת, בעוד שעם ענקית הנשק הפרטית אלביט מערכות אגף החשבת הכללית באוצר הסדיר בימים האחרונים את החוב שצבר אצלה משרד הביטחון תוך התחייבות שהמדינה תישא בעלויות המימון שלו.
ברשות החברות מתרעמים על מהלכי משרד האוצר לקדם הסדר עם אלביט בעוד שעם רפאל ותע"א שלהן המדינה חייבת את עיקר החוב, סכום של כ־15-14 מיליארד שקל, פחות דחוף לה להסדיר מנגנון דומה.
"לא סביר שחברה פרטית תזכה לפיצוי מלא"
משרדי האוצר והביטחון לא חשפו את פרטי ההסדר שלהם עם אלביט וגם היא נמנעה ממסירת פרטים אודותיו, פרט לאזכורו בדוחות הכספיים לרבעון השלישי שהוציאה באמצע השבוע שעבר. מנכ"ל אלביט בצלאל (בוצי) מכליס אמר אז לכלכליסט כי "מדובר בהסדר הוגן".
אלא שלפי מנהל רשות החברות רועי כחלון "הפער בין היחס לחברה שאינה ממשלתית לבין היחס לחברות שבבעלות המדינה מעלה חשש ממשי לניצול לרעה של מעמדה של המדינה כבעלת השליטה וכלקוחה מהותית של החברות".
דבריו הועלו בפנייה דחופה מצדו בסוף השבוע לחשבת הכללית באוצר מיכל עבאדי בויאנג'ו על מהלכיה ביחס לחובות המדינה לתע"א ורפאל. בפנייתו טען כחלון כי בעוד שהיא נכונה לשאת בעלויות מימון החוב של אלביט, אין בכוונתה לשאת בעלויות החוב של שתי החברות הממשלתיות וזאת בשל כוונת החשכ"לית לקזז אותן מהדיבידנדים על הרווחים שרפאל ותע"א ממילא חייבות לשלם למדינה בהיותה הבעלים שלהן.
בשתי החברות נצברו רווחים של כ־3 מיליארד שקל שטרם חולקו כדיבידנדים למדינה ב־2024 וב־2025. מדובר ב־50% מהרווח הנקי השנתי של כל חברה שאמורים לעבור אל המדינה לאחר הכרזה של הדירקטוריונים שלהן על חלוקתם. אלא שבשל חובותיה המצטברים של המדינה אליהן, ובהנחיית רשות החברות, הן נמנעו עד כה מהעברתם.
כחלון רואה במהלך זה עקיפה של המנגנון החוקי לחלוקת דיבידנדים וטוען כי "אין זה סביר שחברה פרטית תזכה לפיצוי מלא על עלויות המימון בעוד שהחברות הממשלתיות יידרשו לשאת בעלות זו בעצמן ורק משום שהמדינה נמצאת משני צדי העסקה, בהיותה הבעלים והלקוח שלהן".
עוד לפי כחלון, "קביעה מראש של היקף הדיבידנד או קיזוזו כנגד חובותיו המסחריים של משרד הביטחון כלקוח מרוקנת מתוכנן את סמכות דירקטוריון החברה הממשלתית וחותרת תחת חובותיה של החברה לפעול משיקולים מסחריים".
על פי הערכות, היקף החוב של המדינה לאלביט עומד על כ־3.5 מיליארד שקל בעוד שלרפאל היא חייבת לפחות כ־8 מיליארד שקל ולתע"א עוד כ־6.5 מיליארד שקל. מדובר בחובות חסרי תקדים שנוצרו בשל ההזמנות הבהולות לחימושים ולמערכות נשק שמשרד הביטחון שיגר לחברות מאז פרוץ מלחמת 7 באוקטובר. ברשות החברות מעריכים כי עד סוף השנה החוב הממשלתי לרפאל ולתע"א בלבד יתפח מ־14.5 מיליארד שקל ל־16.5 מיליארד שקל.
שם אומרים שכ־75% מהחוב המצרפי הוא בן יותר מ־90 יום ומצב זה מאלץ את החברות הממשלתיות לשאת בעלויות מימון גבוהות במיוחד ובאופן שמאלץ אותן להגדיל את מקורות האשראי שלהן ומשפיע בעקיפין גם על תשלומיהן לספקים. עלות מימון החוב לשלוש החברות יחדיו נאמדת במיליארד שקל בשנה.
אף שתקציב הביטחון האמיר ברקע המלחמה המתמשכת, ולמעשה כמעט הכפיל את היקפו מזה שהיה ערב המלחמה, משרד הביטחון מתקשה לפרוע את חובותיו לתעשיות. מצב זה כבר הכניס ברבעון השני של השנה את תע"א לתזרים מזומנים שלילי של כ־800 מיליון דולר וזאת לעומת תזרים חיובי של 170 מיליון דולר ברבעון השני של 2025. תע"א אמורה לפרסם את תוצאותיה לרבעון השלישי מחר, אז יתברר המשך השפעת החוב הממשלתי על התזרים שלה.
במשרדי הביטחון והאוצר מאשרים כי ההסדרים המוצעים לתע"א הם פרטניים, ושונים מזה שהושג עם אלביט. שם גם טוענים כי מצבן הפיננסי של שתי החברות הוא הטוב ביותר בכל הזמנים, במידה רבה בזכות זרם ההזמנות החזק אליהן מצד מערכת הביטחון מאז פרוץ המלחמה וקידום עסקאות עבורן בחו"ל בידי המדינה.
כ־55% מכלל היצוא הביטחוני של החברות הישראליות ב־2025 הם תוצאה של עסקאות בין ממשלות (G2G) שתיווך עבורן משרד הביטחון במסגרת מהלכים המבקשים להדק את קשריה המדיניים והביטחוניים של ישראל עם מדינות אחרות. במסגרת עסקאות במתכונת זו סוכם על מכירת מערכת ההגנה האווירית חץ 3 של תע"א לגרמניה בהיקף כולל של 7 מיליארד דולר ועל מכירת מערכות הגנה אוויריות ליוון בסכום כולל של יותר מ־3 מיליארד דולר.
במשרדי האוצר והביטחון טוענים עוד כי התעשיות הישראליות מרוויחות ממילא מעסקאותיהן עם צה"ל, שכן מערכות הנשק שלהן זוכות לחשיפה מבצעית בשדה הקרב באופן שמקל לאחר מכן את שיווקן בעולם. בכיר באחד ממשרדי הממשלה אמר לכלכליסט כי "אחרי כל התמורות שהתעשיות מקבלות מהזיקה הישירה שלהן עם צה"ל ומערכת הביטחון מותר לצפות מהן לגמישות כלפי המדינה בשל המצב החריג שאליו נקלעה. הן מרוויחות ים של כסף בזכות המדינה".
דברים אלה מעוררים בתעשיות הממשלתיות כעס ולפי שעה בשתי החברות שומרים על שתיקה רועמת בנושא. עם זאת, בכיר באחת מהן אמר לכלכליסט כי "מדובר בגישה פטרונית שבחסותה המדינה מבקשת להשיג לעצמה אשראי כפוי מהתעשיות". מנגד בכיר ממשלתי טען כי "עם אלביט הצלחנו להגיע להסדר כי היא יודעת לעשות עסקים ועובדה שהמנהלים שלה חשבו שזאת עסקה טובה".
גורמים באוצר אמרו לכלכליסט כי "רשות החברות חורגת מסמכותה ועוסקת בנושאים שאינם באחריותה – כמו בהנחייתה לרפאל ולתע"א להשהות העברת דיבידנדים כערובה לפירעון החוב אליהן. לתעשיות הממשלתיות הוצע הסדר וולונטרי הוגן שאמור להיטיב עימן ואם הן לא רוצות לחתום עליו – זו זכותן".
חור שחור בתקציב הביטחון
החוב של המדינה לתעשיות הביטחוניות מסבך ומעצים עוד יותר את משבר תקציב הביטחון שמפרוץ המלחמה הפך לחור שחור השואב אליו מדי שנה עשרות מיליארדי שקלים תוך חריגה ממסגרות תקציביות שניסה לקבוע לו משרד האוצר.
היקפו הנוכחי של תקציב הביטחון ל־2026 עומד על 158 מיליארד שקל ועד סוף השנה משרד הביטחון וצה"ל מצפים שהאוצר יזרים אליהם 22–25 מיליארד שקל נוספים שיאפשרו להם לממן את הוצאותיהם ברקע ריבוי זירות הלחימה, תהליכי רכש דחופים של אמצעי לחימה ולשלם על הפעלת מערך המילואים בהיקפים נרחבים.
בעוד שבאוצר מבקרים תכופות את צה"ל ואת משרד הביטחון על היעדר יעילות תקציבית, בזבוז כספי ציבור והוצאות בלתי מבוקרות בחסות המלחמה ומצבי החירום, במערכת הביטחון טוענים כי אגף התקציבים מנסה לשלוט על פעילותה תוך תקצובה מראש בחסר ובאופן שמאלץ אותה לפרוץ את המסגרות התקציביות שנקבעו לה. זאת, כשבתחילת 2026 נקבע לה תקציב של 112 מיליארד שקל והיא עשויה לסיים את השנה עם תקציב בגובה של 183 מיליארד שקל – הסכום הגבוה ביותר שאליו הגיע אי פעם תקציב הביטחון.
ההוצאות הביטחוניות מאמירות ככל שפעילות צה"ל נמשכת ברצועות הביטחון בלבנון, בסוריה ובעזה וכל העת גם נמשכת הכוננות הגבוהה לחידוש המערכה באיראן, לצד צבא ארה"ב או בלעדיו.































