הזמן חלף, הקלטת הושמדה, העד נפטר – והאישום בוטל
בפסק דין נדיר ביטל בית המשפט כתב אישום בגין עדות שקר נגד אילן כרמית, בכיר לשעבר במכון התקנים, שהעיד על אמינות מצלמות המהירות של המשטרה. לפי השופטת, מדובר באכיפה בררנית מאחר שתובעים משטרתיים, שטשטשו עובדות והסתירו מידע, לא הועמדו לדין
העמדת אדם לדין על עבירת עדות שקר, בלי שהפרקליטות בכלל אוחזת בהקלטה המרשיעה שהושמדה; הימשכות הליכים עד כדי כך שעד מרכזי שעדותו קריטית להגנה נפטר; ומעל הכל – אכיפה בררנית והפליה פסולה בין הנאשם לבין מעורבים אחרים. כל אלה עומדים במרכז פסק דין דרמטי שנתנה בשבוע שעבר שופטת בית משפט השלום בחיפה, מריה פיקוס בוגדאנוב, בפרשה הנוגעת לתו התקן למצלמות המהירות א3 של המשטרה. "פגיעה חריפה בעקרון השוויון אשר פוגע בתחושת הצדק וההגינות" – כך כתבה השופטת והורתה על ביטול כתב האישום שהוגש נגד מ"מ מנכ"ל מכון התקנים לשעבר אילן כרמית, לאחר שלכל אורך פסק הדין היא ביקרה את התנהלות המדינה. כתב האישום הוגש בספטמבר 2023 על ידי פרקליטות מחוז חיפה נגד כרמית, והוא בוטל "מבלי שיהיה בכך כדי להביע עמדה באשר לאשמתו או לחפותו".
לא בכדי מבטל בית המשפט כתב אישום בעבירה לא פעוטה של עדות שקר, שדינה עונש מאסר של עד שבע שנים. סנגוריו של כרמית, עוה"ד ירון קוסטליץ ושמחה אלבחרי, הצליחו להביא לביטול האישום לאחר שהוכיחו שורה של כשלים חמורים. תחילת הפרשה בשנת 2012. כרמית, שכיהן אז כמנהל מעבדות אלקטרוניקה וכיול במכון התקנים ומנהל פיתוח עסקי ופרויקטים, נתן, לבקשת המשטרה, חוות דעת לצורך ניהול תיק תעבורה בבית המשפט, שלפיה מערכת א3 (מצלמות לאכיפה אלקטרונית אוטומטית), שבה היא משתמשת, תפיק תוצאות אמינות גבוהות ביותר, אם יישמרו כל הנהלים והתנאים המפורטים בחוות הדעת. בנוסף, הוא ציין שאב־הטיפוס של המערכת נבדק על פי דרישות התקן הישראלי, שהבדיקה בוצעה ברובה במעבדה ההולנדית MNI בנוכחות מומחי מכון התקנים, וכי הוא עצמו נכח בעת ביצוען של בדיקות.
באפריל 2016 כרמית העיד בבית משפט השלום בעכו בתיק תעבורה נגד 21 נהגים (בתיקים שאוחדו), שנתפסו על ידי מצלמות א3. על פי כתב האישום נגדו, שהתבסס על פרוטוקול העדות, כרמית העיד על כ־500 בדיקות דיוק מהירות בשטח, שבוצעו במעבדות בהולנד, שנציגי המכון נכחו בהן, כאשר הוא עצמו נכח ב־10 בדיקות וסגנו בשאר הבדיקות.
אלא שבהמשך התיק התברר שהמידע שמסר כרמית בעדות לא היה אמת — בין שבשגגה ובין שבמכוון: באוקטובר 2016 התובעת בתיק התעבורה פנתה לכרמית כדי שימסור לידיה את פרטי נציג מכון התקנים שנכח בבדיקות, ורק אז, חצי שנה לאחר עדותו, כרמית יידע לראשונה ש"בבדיקה נוספת לא נכח נציג המכון בעת ביצוע בדיקות השדה של דיוק המהירות", ולמעשה חזר בו מעדותו. במייל אחר ששלח, הכחיש כרמית שהעיד בבית המשפט שהוא עצמו נכח ב־10 מדידות.
1 צפייה בגלריה
עו"ד ירון קוסטליץ, הנאשם אילן כרמית והשופטת מריה פיקוס בוגדאנוב. ביטול האישום אינו נוגע לשאלת החפות של כרמית
(צילום: אתר בתי המשפט)
במקביל, משלחת של התביעה המשטרתית להולנד גילתה שניסויי השטח למערכת המצלמות בכלל לא בוצעו שם, אלא עשור קודם לכן בגרמניה, וההולנדים הסתמכו על תוצאות אלה. בהמשך, יועמ"ש מכון התקנים דאז, עו"ד יורם סמואל, שלח ליועמ"ש המשטרה מייל, שבו הודה שלא היה נציג של המכון בבדיקות וכי "עדותו של אילן בעניין זה נבעה מטעות בתום לב", וכי מקורה הוא כנראה הנוכחות של סגנו בבדיקות של מערכת אחרת שם.
בשלב הזה התביעה המשטרתית היתה למעשה צריכה להודיע לבית המשפט ולהגנה על המידע החדש, והתכתבויות פנימיות גם הראו שבתביעה המשטרתית הבינו ש"קיימת חובה אתית להעבירו לידי ההגנה". אלא שהאופן שבו הם בחרו בתחילת 2017 להציג את המידע לביהמ"ש היה למעשה ניסיון לכאורה לטייח ולהסתיר את מלוא הדרמה מאחורי הקלעים. התביעה המשטרתית כלל לא עדכנה שכרמית חזר בו מעדותו, אלא טענה טיעונים פתלתלים. רק במרץ 2018, בעקבות התערבות הפרקליטות, התביעה המשטרתית מסרה על כך הודעה לאקונית לבית המשפט. בספטמבר 2018 כל הנהגים זוכו לאחר שנקבע שלא הוכחה אמינות מצלמות המהירות א3.
מח"ש המליצה על הליך משמעתי בלבד
ב־2019 דו"ח של נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות לשעבר, השופט בדימוס דוד רוזן (בדיקתו החלה בעקבות תלונת עו"ד תומר גונן שייצג את הנאשמים), קבע שראש לשכת התביעות דאז במשטרת התנועה נצ"מ שרית פיליפסון והתובע בתיק רפ"ק דוד כתר הטעו את ביהמ"ש והסתירו ממנו עובדות וראיות, "שהיה בכוחן לקעקע את מארג ראיות התביעה". רוזן לא חסך מילים בדבר "רשת הסתרה ושקרים של התביעה המשטרתית" בפרשה, והעביר את הממצאים ליועמ"ש כדי שיבחן אם לפתוח בחקירה פלילית נגד התובעים המשטרתיים, והמליץ להדיח את פיליפסון מתפקידה. בעקבות זאת נפתחה חקירה במח"ש נגד פיליפסון וכתר בחשד לעבירה של שיבוש מהלכי משפט.
במח"ש הוחלט לבסוף לא להעמידם לדין פלילי בנימוק שלא ניתן להוכיח את היסוד הנפשי הדרוש להוכחת "כוונה להכשיל הליך שיפוטי", והתיק נגדם נסגר עם המלצה לנקוט הליך משמעתי. נגד פיליפסון, שהועברה לתפקיד אחר, ננקט צעד משמעתי מינורי יחסית — הערה (כיום מתנהלת נגדה חקירה אחרת במח"ש בחשד לדיווחי נוכחות כוזבים. היא מכחישה את החשדות). נגד כתר, שעזב את המשטרה, לא התקבלה החלטה אופרטיבית.
ההפליה הזו עמדה במרכז הבקשה לביטול כתב האישום. בעוד המדינה טענה שעניינם של התובעים המשטרתיים שונה בתכלית מאחר שהתנהלותם היא תולדה של עדות השקר של כרמית ולולא היא – הם כלל לא היו נקלעים לתסבוכת בניסיון להעמיד את הדברים על אמיתותם, סנגוריו של כרמית טענו שמדובר ב"אכיפה בררנית המצדיקה את ביטול כתב האישום", בין השאר משיקול של "הגנה מן הצדק". הם אף הראו, שבעשור האחרון לא הוגשו כלל כתבי אישום בגין עדות שקר כעבירה יחידה, כמו במקרה הנוכחי. בנוסף, סנגוריו של כרמית הציגו בבקשתם את העובדה שהקלטת העדות של כרמית בבית המשפט בעכו ב־2016 תומללה על ידי חברה חיצונית, אך הושמדה כעבור זמן קצר – עוד לפני שנפתחה נגדו החקירה ב־2018 ושנים טרם הוגש נגדו כתב אישום.
הם הגישו לבית המשפט מזכר משטרתי, שלפיו מנהל חברת התמלול מודה, שבאותה תקופה הקבצים שנשלחו על ידי בתי המשפט אליהם "נשמרו חצי שנה בלבד", ורק מ־2021 החלו בתי המשפט לבקש את תיעוד השמע בחזרה לרשותם.
יצוין כי כרמית טען כבר בסוף 2016 שלא העיד את שיוחס לו ונכתב בפרוטוקול. "מדובר בהיעדרה של ראיית זהב", טען קוסטליץ והסביר שבניגוד לטענת הפרקליטות, שניתן להסתמך על פרוטוקול הדיון לבדו, "לא יכול להיות חולק שאם היתה לנו ההקלטה, היינו שומעים את השאלות, היינו שומעים אם אילן כרמית מגמגם, מהסס, מתלבט, האם נכנסות שאלות בתשובות... זה מחדל שגומר את התיק מהתחלה. כשהחקירה נפתחה ב־2018, הצעד הראשון שהמשטרה היתה צריכה לעשות, בעבירה של עדות שקר, זה לאסוף את ההקלטה".
עוד נטען בבקשה לביטול האישום, כי העובדה שהעד הכי חשוב להגנה, עו"ד סמואל, שהיה מעורב בהליכי תיקוף אמינות המצלמות, נפטר בינואר 2023, שמונה חודשים לפני שהוגש כתב האישום, בין השאר לאחר שההליכים נמשכו שנים ארוכות, מהווה "נזק ראייתי". זאת משום שעדותו קריטית להגנה, מאחר שממנה ניתן ללמוד על היעדר מחשבה פלילית של כרמית, אלא על טעות בתום לב.
השופטת: המדינה ניסתה לגמד את מעשי השוטרים
בפסק הדין קבעה השופטת שבהתנהלות המדינה בתיק "ישנה פגיעה מצטברת בתחושת הצדק וההגינות", וכי הימשכות ההליך גרמה ל"נזק ראייתי לא מבוטל" לכרמית — הן בפטירת סמואל והן באי־תפיסת ושמירת הקלטת העדות של כרמית, שבבסיס האישום. מעל הכל קבעה השופטת, שהחלטת המדינה להעמיד לדין רק את כרמית ולא את התובעים המשטרתיים "אינה סבירה", וכי "מדובר בהפליה פסולה". השופטת קבעה שהמדינה ניסתה לגמד את מעשי התובעים המשטרתיים ולהציגם רק כעיכוב בהעברת חומרים ומידע להגנה ולבית המשפט, כאשר למעשה מדובר היה בחצאי אמיתות, טשטוש עובדות ואי־העברת מידע חיוני להגנה, שהם לדבריה חמורים מאי־אמירת אמת על ידי עד, שחזר בו במהלך ניהול התיק ועדכן בכך את התביעה המשטרתית.
"התחושה שנוצרה", היא סיכמה, "היא כי מחד, המדינה גוננה על התובעים במהלך כל הדרך, לרבות בטיעוניה בהליך בפניי, אך מאידך, חיפשה את האשם בנזק שנגרם לאינטרס הציבורי, עת שלא הצליחה המדינה להוכיח את אמינות מערכת א3 ואת תו התקן של מכון התקנים, ועל כן הגישה כתב אישום נגד כרמית בלבד".
