אשליה לכל פועל
בשנים האחרונות התגבשה סביב שוק ההון הבטחה חדשה. היא מגיעה עטופה במילים כמו "דמוקרטיזציה", "נגישות" ו"עוצמה בידיים של המשקיעים הקטנים". הטכנולוגיה, כך נטען, תאפשר לרבים מה שניתן עד כה רק למעטים: יכולת אנליטית ברמה של מקצוענים, בניית תיקים אישיים שמשקפים ערכים, ושליטה אמיתית בכסף. שאול אמסטרדמסקי כתב על כך בהתלהבות. הבעיה היא שההבטחה הזו, למרות הרגש הטוב שהיא מייצרת, פשוט לא עומדת במבחן המציאות.
הטיעון המרכזי של יזמי "עולם ההשקעות החדש" בנוי על הנחה אחת: אם ננגיש מידע, נפתור את אי-השוויון. אלא שהבעיה של המשקיע הקטן מעולם לא היתה מחסור במידע. בעייתו היא כוח. בעולם שבו השחקנים הגדולים מחזיקים הון עצום, מהירות מסחר אדירה וגישה למכשירים פיננסיים שלאזרח הפשוט אין סיכוי להגיע אליהם, הנגשת מידע לא משנה את יחסי הכוחות. בדיוק כמו שאפליקציות בריאות לא משנות את מבנה תעשיית המזון, גם טכנולוגיות השקעה לא ישנו את מבנה שוק ההון. לכל היותר הן יוסיפו מעט איפור על מציאות ריכוזית.
הדיבור על "תעודות סל מותאמות אישית" נשמע טוב, אבל הוא מטשטש את העובדה שהשקעות במדדים הן מנגנון שעובד בדיוק משום שהוא מרוכז. זה לא מנגנון שמחכה לרצונות שלנו. מי שמאמין שיכול לבנות "עולם נקי יותר" באמצעות הוצאת מניה אחת או שתיים מהתיק, מפספס שהבעיה אינה הבחירה האישית, אלא המבנה שחושף אותנו לעלויות, תנודתיות וסיכונים שאינם בשליטתנו. משקיע קטן לא הופך למשקיע גדול בגלל גרף יפה.
מעבר לזה, יש כאן אשליה מסוכנת: תחושת מומחיות במקום מומחיות. העובדה שמערכת AI יודעת לקרוא דוחות, להצליב נתונים או להציג טרנדים, אינה הופכת את המשתמש למי שמבין סיכון, תנודתיות או התנהגות שוק. להפך, היא מגדילה את הפער בין הביטחון העצמי של המשקיע לבין הבנתו האמיתית. מי שירצה "לשחק" יותר, יפסיד יותר. מי שינסה לנחש את השוק באמצעות כלים אוטומטיים, יגלה מהר מאוד שהשוק לא משחק איתו באותה רמת מורכבות.
מאחורי כל זה עומדת אידיאולוגיה רחבה יותר. אידיאולוגיה שמגלגלת את האחריות הכלכלית מהמדינה אל הפרט. "אם תדעו להשקיע נכון, יהיה לכם עתיד". והרי זה לב העניין: זו אינה מהפכה כלכלית, זו הפרטה של הסיכון. הרי רוב האנשים לעולם לא יגיעו לעושר באמצעות שוק ההון. לא בגלל שהם לא "מספיק טובים", אלא משום שהשכר, יוקר המחיה, המבנה של שוק העבודה ומערכת המיסוי הם שמכריעים את עתידם. השקעות הן לכל היותר תוספת. הן אינן תחליף למדיניות כלכלית.
ולבסוף, כמעט בלי משים, הטכנולוגיה החדשה הופכת את שוק ההון למוצר צריכה נוסף. כמו אפליקציות דיאטה שמבטיחות שליטה על הגוף בעידן של תזונה אולטרה-מעובדת, כך גם אפליקציות השקעה מבטיחות שליטה על החיסכון בעידן של ריכוז הון חסר תקדים. החופש החדש שהן מציעות הוא לא חופש כלכלי, אלא חופש לשאת לבד את הסיכון.
לשוק ההון יש תפקיד חשוב בכלכלה, אבל היומרה להפיכתו למסלול חובה לכל מי שרוצה עתיד כלכלי יציב היא טעות עמוקה. לפני שמדברים על "דמוקרטיזציה של השקעות", צריך לדבר על דמוקרטיזציה של הכלכלה: דיור נגיש, שכר הוגן, ביטחון סוציאלי ורגולציה שמגנה על הציבור, לא רק על השוק.
הטכנולוגיה יכולה להיות כלי, אבל היא לא הפתרון. הפתרון נמצא אצל מקבלי ההחלטות, לא אצל האלגוריתם.
עמית בן-צור הוא מנכ"ל פורום ארלוזורוב - מכון מחקר לשינוי מדיניות
