מבחן רכב
צריכים טנדר? מקסוס eTerron 9 מפתיע גם את היפנים הקשוחים
הטנדר החשמלי של מקסוס לא מושלם: קשה לו מאוד בשטח, הטעינה מוגבלת והוא לא יכול לסחוב הרבה משקל. עם זאת, הוא נוח, שקט ומאובזר, ומי שנוסע עד 300 קילומטרים ביום ולא בהרים או מדבריות - ימצא בן לוויה מרשים
נניח שאתם צריכים טנדר. עד לפני כמה שנים האפשרויות היו מוגבלות: או שקונים טנדר אמריקאי ענקי עם מנוע דיזל, או שקונים טנדר יפני פחות ענקי עם מנוע דיזל. את הטנדרים ניתן לחלק בגסות לשתי קבוצות מובחנות: אלה שדורשים רישיון נהיגה של רכב כבד, כלומר אלה שמוכרים במס, ואלה שדורשים רישיון נהיגה רגיל, אבל אין עליהם הכרה מלאה במס. בקטגוריה של המוכרים במס נמצאים דודג', פורד ושברולט. בקטגוריית הלא מוכרים במס נמצאים בעיקר הטנדרים היפניים, שבשנים האחרונות מספרם בכל מקרה צומצם לשני שחקנים דומיננטיים: איסוזו וטויוטה.
בשנים האחרונות הגיע לישראל דור חדש של טנדרים, חשמליים, שגם אותו ניתן לחלק בגסות לקטגוריה של אלה שמוכרים במס - כלומר במשקל של 3.5 טונות ומעלה - ואלה שלא. וכאן הכללים משתנים, כי לתדלק טנדר, כל טנדר, עולה מעל 600 שקל בגלל שהסולר יקר, ובגלל שטנדרים הם רכבים שבדרך כלל נוסעים הרבה. וכך, מי שיש לו רישיון ג', כלומר מי שקונה רכב שמשקלו מעל 4 טונות, העדיף בשנים האחרונות לרכוש טנדרים חשמליים, בעיקר של שברולט ושל GMC, מה שהשאיר את יתר המגרש יחסית פנוי לשחקנים סיניים.
כעת לקטגוריה של הטנדרים הקלים נכנס מקסוס 9 eTerron, טנדר חשמלי שדורש רישיון מסוג ב', כלומר רישיון נהיגה לא לרכב כבד. הקטגוריה הזאת קשה, בגלל שאין הכרה במס ובגלל שהיא נשלטת ללא עוררין על ידי טויוטה, יצרנית ששמה הפך לשם נרדף לקשיחות בקטגוריה שבה כולם קשוחים.
במבט ראשון, מקסוס eTerron הוא טנדר ענק, הוא תופס 5.5 מטרים. המראה שלו קופסתי, מרובע, הרבה פחות נעים לעין מזה של הטנדרים של טויוטה ושל איסוזו. ל־eTerron יש משימה קשה: הוא צריך להתנהג כמו טנדר, כלומר גם לנסוע בכביש וגם לנסוע בשטח, להיות חקלאי קשוח רב־שימושי.
2 צפייה בגלריה
תא הנהג במקסוס eTerron 9. אין אפליקציות, צבעים ורעשים, אבל יש שפע אבזור
(צילום: ירון שרון)
eTerron מתחיל בהר חורשן. לטנדרים רגילים יש שלדת סולם, כלומר צמד קורות מתכת גדולות. למקסוס יש שלדה אחודה, כמו של מכונית נוסעים, וחבילת מתלים אקטיביים (אופציה), כלומר ניתן להרים ולהוריד את המרכב בלחיצת כפתור. רף הציפיות נמוך, זה טנדר סיני, לא טנדר יפני קשוח. עם העלייה הראשונה eTerron מתמודד בקלילות.
מערכת ההנעה שלו שונה מאוד מכל מה שמוכר בטנדר דיזל: יש צמד מנועים, מקדימה ומאחור. ארבעה מתלים נפרדים שמאפשרים לכל גלגל לנוע מעלה ומטה בחופשיות והרבה מוטיבציה. העלייה השנייה יותר תובענית: יש בה סלעים ודרדרת, כאן ל־eTerron יותר קשה. הבעיה היא זוויות המרכב והבטן הנמוכה. בסופו של דבר הוא עולה, אבל לא בלי מחאה.
הרבה יותר נוח מהיפניים
eTerron עולה לצפון. רושם ראשון: מדובר ברכב נוח ברמות שטנדרים יפניים לא מסוגלים לספק. לסיני יש שלדה הרבה יותר טובה לנסיעה בכביש. המנועים מפיקים 440 כוחות סוס, כלומר מדובר בטנדר שמסוגל להאיץ בצורה הרבה יותר משכנעת מכל טנדר דיזל. והוא הרבה יותר שקט.
הבלמים ככה ככה. האחיזה ככה ככה. לוקח זמן לקלוט שהסיבה לכך היא ששום טנדר לא אמור להיות חזק ברמה שתאפשר לו לצלוח סיבובים במהירויות ששמורות למכוניות ספורט. ואז לפתע הבלמים מרגישים בלתי מספיקים. זה שינוי התפיסה מרכב משא לטנדר ביצועים. אגב, מערכות הבטיחות מצפצפות, חופרות, מחרפנות. זה מעצבן.
בכביש המקסוס מרגיש גדול, אפילו גדול מאוד. בעיר אי אפשר שלא להרגיש שפה ושם קשה למצוא חניה. מן הסתם, מה שחשוב באמת למי שרוכש כזה רכב כדי לעבוד הוא טווח הנסיעה. הרשמי, לפי מקסוס, הוא 432 קילומטרים. בפועל, 350 קילומטרים יהיו נתון הרבה יותר מציאותי. חשוב לציין שכדי להניע את כל הכבודה, קיבולת הסוללה היא 102 קילוואט/שעה. זו לא סוללה קטנה אבל גם לא ענקית. הטעינה המהירה יחסית מוגבלת, ל־115 קילוואט, וניסיון לטעון מ־55% ל־85% אורך פחות או יותר 20 דקות. כלומר מדובר ברכב שכנראה שבנסיעה ארוכה ידרוש המתנה מכובדת בעמדת טעינה מהירה בדרך ללקוח בערבה.
על תא הנוסעים כדאי להתעכב, בגלל שהוא כל כך שונה ממה שמקובל בשוק הטנדרים העממיים של היצרנים היפניים. ההבדל טמון בפילוסופיה: אין אפליקציות, צבעים ורעשים, אבל יש מסכים גדולים ושפע אבזור. במקרה של טנדר עבודה ביחס ליצרנים יפניים לפתע נראה שמדובר בתא נוסעים מאובזר במיוחד. אגב, הוא לא מושלם: המראה האחורית שמצוידת במצלמה פשוט מעצבנת.
איכות החומרים בחלק התחתון יכולה להרוויח משדרוג. יש מערכות בטיחות שנשלטות מהמסך וזה מעצבן. אבל הפעולה הכל כך פשוטה של אימוץ האבזור הסיני בתא נוסעים של רכב שמתחריו שורפי הסולר הם יחסית ספרטניים ממקמת את המקסוס בקטגוריה מעל. וזה, אגב, לא כולל את תא המטען הקדמי, שיש בו שקע חשמל שיכול לתמוך, למשל, במקרר קטן. איכות החומרים טובה. תנוחת הישיבה טובה. ההגה מתכוונן היטב.
הספסל האחורי מרווח מאוד, במיוחד ביחס לטנדרים, יש פתחי מזגן מאחור וגם שקעי טעינה. בל נשכח את הארגז: יש בו שקעים למכשירי חשמל, פתיחת הדלת חשמלית, אפשר גם להנמיך את המקסוס בלחיצת כפתור כדי להעמיס מאחור מטען. רק חבל שמשקל ההעמסה יחסית מוגבל: 620 ק”ג אינם הרבה מטען.
טנדר הפתעה
בסופו של יום, מקסוס 9 eTerron הוא טנדר הפתעה. בגלל שדווקא טנדר, רכב עבודה, ממחיש בצורה הכי טובה כיצד רכב חשמלי וסיני יכול לעשות את מה שעושים היפנים והמערביים, אבל בצורה שאולי אינה יותר טובה, אבל שונה כל כך שהיא גורמת ליפניים לפתע להיראות כמעט לא רלבנטיים. לא רכב כביש־שטח, לא מכונית משפחתית - טנדר.
בגלל כובד ההצהרה חשוב לציין כמה דברים: ראשית, הוא לא מושלם. שטח קשה באמת הוא לא יכול לעשות. המערכות האלקטרוניות מעצבנות. הטעינה מוגבלת וגם כושר ההעמסה. אבל אלה תכונות שנדרשות רק על ידי מי שקונה טנדר כדי להתעלל בו. לגבי היתר - למי שנוסע עד 300 קילומטרים ביום ולא דורש מהטנדר יכולת לצאת לסהרה, המקסוס יהיה בן לוויה מרשים.
כאן נהוג בדרך כלל לסיים, אבל חשוב לציין עוד משהו: מי שקונה טנדר חושב גם קדימה, כלומר איך הוא יחזיק אחרי שנות התעללות ארוכות. זה לא משהו שבעל מכונית משפחתית חושב עליו, אבל בעל טנדר כן. יש לו אחריות של 5 שנים (או 160 אלף קילומטר) - בעולם הטנדרים זה לא משמעותי. קשה מאוד לדעת כמה זמן כל התחכום הזה יחזיק וכמה יהיה קל לתקן את כל האלקטרוניקה הזאת במקרה כשל. חובת ההוכחה, בשלב זה, על כתפי היצרן והיבואן.
אהבנו
ביצועים, עידון, חיסכון
פחות אהבנו
יכולות תמרון ושטח, טעינה מהירה
מתחרים
שברולט סילבראדו EV
לסיכום
מרשימה למי שמחפש טנדר חשמלי עם רישיון ב'
