דעה
החלבון שיביס את המשבר: איך יוצרים מערכת מזון בת-קיימא
טכנולוגיות חדשות משבשות את מערכת המזון העולמית ומציעות פתרון למשבר האקלים, האי-שוויון והרעב. ישראל, עם הפודטק פורץ הדרך שלה, יכולה להיות בחזית
הכלכלה עולמית איננה מתקיימת בחלל ריק. היא נשענת על מערכות אקולוגיות ומוסדות חברתיים. בשנים האחרונות הולכת ומתבהרת התובנה שמערכת המזון, שהיא בסיס הקיום של האנושות, עומדת בפני הפרעה מהירה, עמוקה ורחבת היקף. פול גילדינג, עמית במכון קיימות של אוניברסיטת קיימברידג' (CISL), מתאר זאת כהפרעה היסטורית שכבר החלה.
העובדות המדעיות ברורות. שינויי האקלים אינם מחלוקת אידיאולוגית אלא מציאות מדודה. זו איננה שאלה של שמאל או ימין. זו עובדה מדעית. מוסדות מחקר בינלאומיים רבים מצביעים פה אחד על עליית טמפרטורות, התכווצות קרחונים, עליית מפלסי ים וריבוי אירועי אקלים קיצוניים.
החקלאות התעשייתית תורמת חלק נכבד לתהליך הזה, בעיקר באמצעות פליטות מתאן מבקר, שימוש נרחב בדלקים פוסיליים והרס מערכות אקולוגיות. בו בזמן, היא גם קורבן עיקרי. אירועי בצורת, שיטפונות, מזיקים ומחלות הופכים את תנאי הייצור לפחות ופחות יציבים.
כושר הצמיחה של המערכת נמצא במשבר. אוכלוסיית העולם צפויה לגדול בעוד כשני מיליארד בני אדם עד אמצע המאה, מה שמחייב גידול של עשרות אחוזים בתפוקת המזון. אך עם הקרקעות שנשחקות, המים שמידלדלים והאקלים שנעשה קיצוני יותר, כמעט בלתי אפשרי להשיג זאת במתווה הנוכחי.
המשמעות היא משברים חוזרים במזון, צפי לאינפלציה חריפה ואי יציבות פוליטית וכלכלית. כמובן שלצד זה, פוטנציאל לרעב, היבטי הגירה ועוד.
בנקודה זו נכנסות לתמונה טכנולוגיות המזון החדשות. טכנולוגיית ה"תסיסה המדויקת" מאפשרת להנדס מיקרואורגניזמים כך שיפיקו חלבונים ושומנים זהים לאלה שבחלב או בבשר. "חקלאות תאית" מאפשרת לגדל ישירות רקמות בשר מבלי לגדל את כל החיה. בינה מלאכותית יודעת להרכיב מחדש רכיבים צמחיים ליצירת טעמים ומרקמים זהים לאלה של מזון מן החי. כל אלה יחד אינם תחליפים אלא מוצרים זהים ביולוגית, אך בייצור יעיל, נקי וזול בהרבה.
המהפכה הזו מונעת לא רק על ידי מוסר או דאגה לסביבה, אלא בראש ובראשונה על ידי היגיון כלכלי. כשם שסולארי ורוח ניצחו את הפחם והגז בזכות מחיר, כך גם מזון מתחדש צפוי לנצח את החקלאות התעשייתית. בשוק שבו החלבון החדש זול יותר ויציב יותר, לא ניתן להתחרות באמצעים המסורתיים.
אבל הדרך לשם תלווה במתחים. תקופת המעבר תביא להתנגדויות מצד חקלאים ותעשיות קיימות, לפערי מחירים, לחשש ציבורי ולסיכונים טכנולוגיים. המערכת החדשה תהיה תלויה ברציפות תפעולית של אנרגיה ושרשראות אספקה, ותהיה פגיעה למתקפות סייבר או לזיהומים ביולוגיים. היא גם עלולה להתרכז בידי קומץ תאגידים גדולים, אם לא תונהג רגולציה שקופה שתבטיח תחרותיות והוגנות.
הפוטנציאל, עם זאת, עצום. מזון מתחדש יכול לצמצם דרמטית את טביעת הרגל הסביבתית של החקלאות, לשחרר שטחים לשיקום מערכות אקולוגיות ולהפחית פליטות מתאן, ויש בכך להוות את אחת הדרכים המהירות לבלום את ההתחממות בטווח הקצר.
כלכלית, הוא יכול לייצר יציבות מחירים וביטחון תזונתי. חברתית, הוא יכול להפחית רעב ועוני באמצעות מזון בריא, זול ונגיש.
מודל ה"דונאט" של הכלכלנית קייט רואוורת' מספק התבוננות חשובה להבנת השינוי. מודל ה"דונאט" מתאר את המרחב שבו האנושות יכולה לשגשג, כאשר קיימת הרצפה החברתית מצד אחד במסגרתה החשיבות של אספקת מזון ובריאות לכולם, ומהצד השני, התקרה האקולוגית המגדירה את גבולות הכדור שאסור לחרוג מהם.
במצב הנוכחי ניתן לאמר שמערכת המזון הנוכחית נכשלה בשני הקצוות גם יחד. מיליונים רעבים ומצויים כתת תזונתיים, ובמקביל נפגעת פוריותן של קרקעות, מים מתמעטים ומערכות אקולוגיות קורסות (כריתת יערות גשם, מידבור, הלבנת אלמוגים, פריחת אצות ועוד).
מזון מתחדש יכול להיות המנגנון שיחזיר אותנו אל תוך ה״דונאט״, מרחב שבו כולם מקבלים את צורכיהם בלי לחרוג מהגבולות הטבעיים.
בישראל, המשמעות כפולה. מצד אחד, החקלאות המקומית מוגבלת בשטח ובמים ואיננה יכולה להתרחב בקנה מידה תעשייתי עולמי. מצד שני, המדינה מצטיינת בחדשנות ובפודטק. חברות כמו Aleph Farms (אחת מחברות הבשר המתורבת הראשונות בעולם) ו-Imagindairy (חברה שמפחת חלבוני חלב בתהליך של תסיסה מדוייקת) כבר זוכות להכרה עולמית.
אם המדינה תדע לקבוע יעד אסטרטגי, לנסח רגולציה שקופה ולהשקיע בתשתיות, היא תוכל להוביל את המהפכה ולא רק להשתתף בה.
המסקנה ברורה. מהפכת המזון המתחדש איננה שאלה של "אם" אלא של "מתי ואיך". אם נוביל אותה באופן יזום ונבנה מערכת כלכלית וחברתית שמתמודדת עם האתגרים, נרוויח יציבות, שגשוג ובריאות. אם נגרור רגליים, נמצא עצמנו מתמודדים עם משברים הולכים ומעמיקים.
זהו רגע של בחירה , לא רק בין חדש לישן, אלא בין כלכלה מקרטעת לכלכלה בת-קיימא.
הכותב הוא יו"ר הועדה המייעצת, מרכז אריסון ל-ESG, אוניברסיטת רייכמן.
