כנס ישראל 2.0
"התמקדות בהתפתחות אישית בגיל הרך היא כלי מפתח לקידום מוביליות חברתית בפריפריה"
נטע בן מנחם, מנהלת אחריות תאגידית תנובה, אמרה את הדברים בפאנל בכנס ישראל 2.0 של כלכליסט וארגון אנו באנו. משתתף אחר, דניאל בן, סגן ראש מועצה אזורית גלבוע ומנהל אגף החינוך, אמר כי "החינוך הבלתי פורמאלי הוא הגיים ציינג'ר במוביליות חברתית"
ארבעה בכירים השתתפו היום (ב') בפאנל אימפקט וחברה: שותפות לצמצום פערים חינוכיים למען דור העתיד, שנערך בכנס ישראל 2.0 של כלכליסט וארגון אנו באנו. בפאנל השתתפו נטע בן מנחם, מנהלת אחריות תאגידית תנובה, דניאל בן, סגן ראש מועצה אזורית גלבוע ומנהל אגף החינוך, עומרי זגן, סמנכ"ל מחקר ופיתוח קרן רש"י וטלי גולדשטיין אורגיל, מנהלת אגף חברה וקהילה, עיריית חיפה.
מדוע תנובה כחברת מזון בחרה להתמקד דווקא בקידום הפריפריה?
בן מנחם: "תנובה היא חברת המזון המובילה במדינה עם כ-6,000 עובדים ברחבי הארץ, מרביתם גרים בפריפריה ולכן היה לנו טבעי להתמקד בפריפריה, זוהי החלטה שהתקבלה לפני 15 שנים ומתבטאת במדיניות שלנו, זו הסיבה שלאחר מכן אנו החלטנו כחלק מהמדיניות להשיק מיזם חברתי אשר ממוקד בצמצום פערים. חברנו לחברה למתנ"סים שהיא מומחית בתחומי הקהילה והחברה ועימם השקנו את בתי "לגדול טוב", בתי פנאי והעשרה לילדים אשר מעניקים להם כלים לחיים - ויש לנו כבר תשעה כאלה. חשוב לציין שבמהות, תנובה שמה דגש על לגדול בבית ישראלי, הן במונח הפיזי דרך מוצרינו וגם באופן התפתחותי, כלומר לייצר ביטחון, שייכות, מימוש, מעורבות הורים. נושאים אלה הם אלה שגרמו לנו ליזום את המיזם שלנו אשר ממוקד בגיל הרך, מלידה עד שמונה. שותפינו הם החברה למתנס"ים, אנו מזהים רשויות אשר נרתמות לנושא, מקומות וקהילות בהם יש צורך, בפוטנציאל, ועם זה אנו מתקדמים. יש לנו צוות הכולל מנהל של המתנ"ס, מנהלת בית ומדריכים. המהות של תנובה היא לגדול בבית ישראלי, גם במובן תזונה מיטיבה וגם בהתפתחות אישית, לכן השקנו את בתי לגדול טוב".
מחקרכם מזהה את הגיל הרך כקריטי - האם זו הסתכלות נכונה?
זגן: "מוביליות חברתית היא ניעות בין מעמדות, במונחי השכלה והכנסה. בעשור האחרון זה גם נהיה מעניין כי כלכלנים עוסקים בו - וככל שמשקיעים יותר מוקדם יש יותר תשואה. הגיל הרך מניב תשואה גדולה כי פער חברתי חשוב בשנים הראשונות, מה שנחשפים אליו בבית במונחי שפה. אנו מדברים רבות על היפוך פירמידה, כלומר השקעה בגיל הרך. מיזמים כאלה שמים דגש על ילדים שמשפחתם לא יכולה לספק וזו מטרתנו".
התעשייה מפנימה זאת?
זגן: "נדרשת כאן הבנה ממשלתית כי יש כאן עלויות, זה תלוי באיכות הצוות וברור שבסופו של דבר אנו צריכים לא רק את הממשלה, גם את התעשייה, צריך את החברה האזרחית כדי שתיזום דברים, צריך שלטון מקומי".
איך יכול המגזר העסקי למלא את החלל שהמדינה לא ממלאת? מה הופך את המתנ"ס לשותף יעיל?
בן: "החינוך הבלתי פורמאלי הוא הגיים צ'יינג'ר. יש כאן שני אלמנטים - הגיל הרך הוא חשוב ויש תסיסה של חינוך בלתי פורמאלי. מערכת החינוך מתוקצבת בצורה סבירה וראויה, היא יחסית שיוויונית ויחסית מאפשרת מוביליות חברתית נדרשת, אבל הפער הגדול הוא מה שמתחיל כשהילדים יוצאים מבית הספר, שם אנו רואים פערים אדירים בין רשויות, בין מעמדות. הפערים האלה קיימים למשל בין מרכז הארץ לפריפריה אבל גם במרכז הארץ לבדו. גם החברה העסקית, גם השלטון המקומי וגם המדינה צריכים להפנות מבט לשעות הקריטיות האלה שמייצרות פערים, יש הסברים רבים על הפיצול הזה, אם למשל נלך ליחידות הטכנולוגיות של הצבא, ונחפש את המקור לפערים, אנו מגלים שזה קשור למה שהילדים עשו אחר הצהרים, וכאן יש לחשוב על פתרון יצירתי, כי המדינה כמעט אינה מתקצבת את הנושא".
איך ארגון חברתי או תעשייה יכולים לשמור מוטיבציה ומחויבות אצל שותפים בטווח הארוך?
גולדשטיין אורגיל: "המגזר העסקי מתמודד עם אתגרים רבים, יש קיטוב רב וכאן נכנסת היכולת לדבר עם המגזר העסקי. תנובה היא דוגמה מצוינת ויש לה ראייה הוליסטית, בחינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי. "בית לגדול טוב" של תנובה הוא דוגמה מצוינת, הילד לא מגיע רק בשביל הכיף של אחר הצהריים. כשאנו מדברים על אוכלוסיות מודרות או מוחלשות - וחיפה היא דומה מצוינת, יש את העניין של שייכות, הבית הישראלי נראה שונה בכל מקום ולנו יש יכולת לייצר חוויה דיאדית ארוכת טווח. וחברות עסקיות רואות את התהליכים האלה, גם בטווח מדיד של חצי שנה. וכאשר עובדים עם רשות מקומית שיודעת ללוות גם במקומות אחרים, אנו מצליחים לתווך לחברה העסקית מה קורה עם המשפחות האלה אחר כך. מדובר במצב בו יודעים לעשות את החיבור ולהיכנס לתוך משימה משותפת".
מה המפתחות לשותפות אפקטיבית?
בן מנחם: "כשהתחלנו את דרכינו והשקנו את המיזם עם החברה למתנ"סים, הייתה לנו מטרה משותפת לצמצם פערים, לתת כלים להתפתחות מיטיבה בגילאים ספציפיים ובקהילה פריפריאלית. צירפנו את הרשויות המקומיות וכולם פעלו למען מטרה אחת. זה מפתח להצלחה. מפתח נוסף הוא הורדת האגו והתנהלות בשקיפות מתוך אמון ועם תקשורת מעולה. דליה כהן מהחברה למתנ"סים, מנהלת תחום הורות ומשפחה, מנהלת איתי את הפרויקט באופן שוטף והניהול מבוצע מתוך אמון ובתקשורת פתוחה ושקיפות והוא מייצר הצלחה. בנוסף, שילוב של גופים רב מגזרים כמו תעשייה, חינוך בלתי פורמלי, חברה למתנ"סים ורשויות מקומיות כשכל אחד מביא את הערך המוסף שלו למיזם זה מייצר סינרגיה המובילה להצלחה. יש לנו 15 שנות וותק, למדנו תוך כדי תהליך, השתדרגנו עם המחקר של מפת הידע המתמקד בגורמים הקריטים להצלחה בקרב ילדים וכולם פועלים יחד למען המטרה הזו".
איך מודדים את ההתפתחות בתחומי המיומנויות הרכות?
זגן: "שנים עשר אחוזים, זהו הפער בין תלמיד מישוב חלש וישוב חזק. הנושא של מיומנויות ויכולות רכות הוא קריטי למוביליות חברתית. כדי להתראיין למקום עבודה צריך קישורים שנלמדו גם בחינוך הבלתי פורמאלי. למשל, יש קשר בין מצב סוציו-אקונומי והשתתפות בתנועות נוער. ילדים שבמקרה גדלים בתל אביב יש להם יותר סיכוי ללכת לתנועת נוער. המחקר מראה שכל מה שקשור בכישורים רכים, אלה קישורים רלוונטיים למוביליות חברתית. בכלכליסט פורסם למשל מחקר לאחרונה הקובע כי 77% מבכירי הייטק היו בתנועות נוער. אין ספק שדברים אלה הם קריטיים.
יש חשיבות אדירה לשיתוף הורים - איך עושים זאת מול אוכלוסיות שעסוקות בהישרדות?
גולדשטיין אורגיל: "מפחיתים שיפוטיות, זה הבסיס. חיפה היא עיר מגוונת כאשר אנו נכנסים לתהליך מול אוכלוסיה שיש עימה מורכבות, מתרבות ועד שפה, אין לומר להם מה נכון ומה לא נכון, זה עניין של עיצוב המציאות. היכולת להסביר להורה שקריאת ספר היא מה שמשנה כל כך הרבה עבור אותו ילד היא מורכבת. אנו באים ושואלים את ההורים מה יכול להיות רלוונטי כחוויה משמעותית ואנו בונים יחד עם ההורים. זה נעשה ממקום של אמון, שיח ופתיחות. אנו רואים כיום כבר הורים בחדרי פעילות, יש אנשים משש שפות בחדר, אף אחד לא דובר עברית רהוטה ועדיין, אנו מכניסים תכנים של אוריינות, כי יצרנו אמון, כי נבנה תהליך".
מדידת הצלחה שאינה עסקית היא מורכבת. מה המדד לשביעות רצון?
בן מנחם: "זה מורכב, במיוחד בגיל הרך, אלה לא תלמידי כיתה י"ב שנמדדים בציונים. מדובר בגילאי לידה עד שמונה ולכן כמות המשתתפים ושביעות הרצון הם מדד שאנו לוקחים בחשבון, עצם זה שהילדים ממשיכים להגיע, מבחינתנו זה אומר שיש צורך והם מגיעים לקבל את המענה שניתן להם. עם זאת, אנו מבצעים סקרים כדי למדוד האם אנו בכיוון הנכון. בגיל הרך נדרש מחקר שבודק לאחור ולראות את הילדים עוד חמש עד עשר שנים, האם הם הלכו לתנועת נוער, איזו מגמה הם בוחרים בית הספר, האם הם מתגייסים לצבא. האימפקט ארוך הטווח הוא משהו שימדד עוד כמה שנים - ובינתיים אנו משתמשים בסקרים, וההורים מעידים שילדיהם לומדים יותר טוב ויש שיפור בהתנהגותם".
איך ניתן לסייע לסינרגיה עם המגזר העסקי?
בן: "יצא לי לעבוד עם תנובה בניהול מתנ"ס. הדבר הכי ייחודי והכי מנצח הוא שהמגזר העסקי מכניס תרבות ארגונית וכלים שלא תמיד יש לנו. ולפתע נכנס גוף שהוא חד, עינייני, ומביא עמו כלים אשר מקפיצים את כל הפעילות כמה שלבים קדימה. אני חושב שהדוגמה של בתי לגדול טוב היא הוכחה של איך עושים את החיבור נכון. הם לא לקחו בעלות מלאה ממקום דורסני, הם הביאו כלים, יכולות ומשאבים לבחון את עצמנו, לאתגר את הפעילות ממקום יצירתי, וזה משמעותי".
