כנס תשתיות
ליאת שוב: "חייבים לסגור את פערי פיתוח התשתיות כדי להבטיח המשך צמיחה"
ראש החטיבה העסקית בלאומי אמרה את הדברים בכנס תשתיות לאומיות של כלכליסט ובנק לאומי. לדבריה: "הפקקים הם רק הסימפטום. מאחוריהם מסתתר אתגר כלכלי גדול בהרבה: ישראל נמצאת בפיגור של כעשור בפיתוח תשתיות מודרניות"
"כראש החטיבה העסקית בלאומי, אני מבקרת לא מעט ברחבי הארץ עם לקוחות בפרויקטים שאנחנו מממנים", כך ציינה ליאת שוב, ראש החטיבה העסקית בבנק לאומי, עם פתיחת כנס תשתיות לאומיות של בנק לאומי וכלכליסט. לדברי שוב: "שלא במפתיע, רוב פרויקטי התשתית או הנדל"ן נמצאים מחוץ לאזור המרכז. אני בטח לא אפתיע אתכם כשאני אגיד שהרבה מאוד פעמים הזמן שאני מבלה בדרך, בפקקים, הוא יותר מכפול מזמן הפגישות עצמן. והמצב מחמיר משנה לשנה - זהו מצב שחייב להיפסק".
עוד הוסיפה שוב: "הפקקים הם רק הסימפטום. מאחוריהם מסתתר אתגר כלכלי גדול בהרבה: ישראל נמצאת בפיגור של כעשור בפיתוח תשתיות מודרניות. פיגור שאנחנו חייבים לסגור אם אנחנו רוצים להבטיח את המשך הצמיחה של ישראל בעשורים הבאים. לכאורה, התמונה שאנחנו רואים בשטח שונה. אנחנו רואים עבודות תשתית כמעט בכל מקום – נסללים כבישים, מתבצעות עבודות על הרכבת הקלה ומקודמים פרויקטים לאומיים בהיקפים חסרי תקדים. אבל המציאות היא שלמרות ההשקעות הגדולות, אנחנו עדיין נמצאים במרדף אחרי הצרכים של המשק, במקום להקדים אותם. על פי תוכניות המדינה, מקודמים בשנים הקרובות יותר מ-200 פרויקטים בהיקף העולה על 429 מיליארד שקל בתחומי התחבורה, האנרגיה, המים ותשתיות לאומיות נוספות – אלה סכומים חסרי תקדים. מדובר באחת מהזדמנויות ההשקעה המשמעותיות ביותר של המשק הישראלי בשנים הקרובות".
עוד ציינה שוב: "לשם המחשה, פרויקט המטרו בגוש דן – מהפרויקטים הגדולים והמורכבים בתולדות המדינה – נאמד בכ-177 מיליארד שקל, כשליש מכלל ההשקעות של המדינה בתשתיות. הפרויקט צפוי לשנות באופן מהותי את דפוסי התחבורה והתעסוקה בגוש דן כפי שהם היום, והוא הכרחי – כי אחרת בעתיד פשוט לא נוכל להיכנס למרכזי הערים בשנים הבאות. אבל המטרו הוא הרבה יותר מפרויקט תחבורתי – הוא פרויקט כלכלי. על פי הערכות משרדי האוצר והתחבורה, התועלת המשקית השנתית של המטרו עשויה להגיע לכ-34 מיליארד שקל בשנת 2040. הנתון הזה ממחיש מדוע השקעה בתשתיות היא לא רק הוצאה תקציבית, אלא בסופו של דבר השקעה שמייצרת ערך כלכלי לאורך עשרות שנים".
לדברי שוב: "בשנים האחרונות נוסף למשוואה ממד חדש ומשמעותי לא פחות: הצורך בחשמל. מהפכת הבינה המלאכותית משנה את הכלכלה העולמית. חוות שרתים, מרכזי מחשוב, מערכות ענן ויישומי AI דורשים כמויות הולכות וגדלות של חשמל. ומעבר לזה, הם דורשים גם אספקה רציפה ויציבה של חשמל. מדינת ישראל, שרוצה לשמר את מעמדה כמעצמה טכנולוגית, חייבת להיערך לכך. אנחנו יכולים לפתח את האלגוריתמים המתקדמים בעולם, אבל יהיה קשה לתרגם את החדשנות הזאת לצמיחה כלכלית בלי תשתיות אנרגיה ומחשוב מתאימות. החדשות הטובות הן שהמדינה נערכת, יש חשיבה, יש תוכניות ויש יעדים. קיימת תוכנית אנרגיה לאומית ל-2035, שמציבה יעד של 26 ג'יגה-ואט של אנרגיה מתחדשת, שזה יותר מפי ארבעה מהמצב בסוף שנת 2025. ועד שנת 2030 מתוכננת השקעה משמעותית בפיתוח רשת החשמל בסכומים מאוד גבוהים של כ-20 מיליארד שקל, שתתמוך בצמיחת המשק ובביטחון האנרגטי של ישראל".
ואולם, לדבריה: "אבל תוכניות לבדן אינן מספיקות. אי אפשר להתעלם מאתגר קצב הביצוע. אנחנו מכירים היטב את החסמים: הליכי תכנון ורישוי ממושכים, מורכבויות רגולטוריות, פיצול סמכויות, קשיים בתיאום בין גופים ממשלתיים ועיכובים שמייקרים פרויקטים ככל שהם נמשכים, ובינתיים המשק לא נהנה מהתועלות של הפרויקטים. אין תרומה למשק. לכן הכרחי גם לשנות את האופן שבו אנחנו מודדים הצלחה – לא להסתפק במספר התוכניות שאושרו או בהיקף התקציבים שהוקצו, אלא לבחון כמה פרויקטים יצאו לדרך, כמה הושלמו בזמן ומה הערך הכלכלי שהם מייצרים, מה תרומתם למשק".
הפתרון, לדבריה, טמון בסימביוזה. כך, שוב טענה כי: "כדי לשנות את המציאות הזאת, אנחנו חייבים להתבסס על מודל משולש – המדינה, המגזר העסקי והמערכת הפיננסית. המדינה צריכה להתוות את הדרך: לקבוע סדרי עדיפויות לאומיים, לייצר ודאות תכנונית ורגולטורית, להסיר חסמים ולדאוג להמשכיות של פרויקטים אסטרטגיים לאורך שנים. המגזר העסקי צריך להביא את יכולות היזמות, ההקמה, הביצוע והתפעול, והמערכת הפיננסית צריכה לספק את פתרונות המימון ארוכי הטווח. לכל אחד מהשותפים יש תפקיד חיוני, אבל הערך האמיתי נוצר כשהם פועלים יחד. בסנכרון. כשיש ודאות רגולטורית, יכולת ביצוע ומודל כלכלי נכון לצד מימון זמין, אפשר להאיץ משמעותית את הקצב. אנחנו נמצאים במצב של אין ברירה, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שלא לפעול בקצב הרבה יותר מהיר. אני מאמינה שבכוחם של כל מי שיושב כאן היום להפוך את העשור הקרוב להיות העשור שישראל עוברת מתכנון לביצוע, מסגירת פערים ליצירת יתרון תחרותי, ומתשתיות שמעכבות את הצמיחה לתשתיות שמניעות אותה".
