הוועידה הכלכלית
"יש קרטל שמנהל את חיי החברה הערבית, כמו במקסיקו"
ראויה חנדקלו, מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה בחברה הערבית, אמרה בוועידה הכלכלית הלאומית של כלכליסט ובנק לאומי כי ארגוני הפשיעה "מנהלים את חיי החברה הערבית" כמעט בכל אספקט. למרות זאת, היא מתעקשת להישאר אופטימית: "אין מנוס אלא להיות עם תקווה. אסור לנרמל את הפשיעה והאלימות כגורל"
"אנחנו לא מדברים על פושעים בודדים, אלא על קרטל שבעצם מנהל את חיי החברה הערבית" - כך הגדירה ראויה חנדקלו, מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה בחברה הערבית, את המציאות העגומה בקרב ערביי ישראל. היא אמרה את הדברים בריאיון עם חגי גלבוע באולפן כלכליסט, במסגרת הוועידה הכלכלית הלאומית של כלכליסט ובנק לאומי.
ראויה חנדקלו, שנכנסה לתפקידה כמנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה והאלימות בינואר 2024, עומדת בראש גוף אזרחי שהוקם ביוזמת ראשי הרשויות הערביות. תפקידו המרכזי הוא "להוות גוף שמתכלל פעולות בשטח", הפועל בארבעה צירים מקבילים: מדיניות ומענים בתוך הרשויות המקומיות, בניית כוח ותשתית אזרחית, איסוף דאטה ומחקר ו"שינוי תודעת הציבור, גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית".
הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית מתוארת על ידי חנדקלו כתשתית פלילית רחבה, "כמו מקסיקו, זה כמו כל המאפיות בכל העולם, וזה קורה במדינת ישראל". ארגוני הפשיעה אינם עוסקים רק בפעילויות פליליות "רגילות" כמו הלבנת הון ופרוטקשן, אלא הם "מנהלים את חיי החברה הערבית" כמעט בכל אספקט. זה כולל "להיות הבוטרים של הסכסוכים, מנהלי ההלוואות", התערבות במכרזים ממשלתיים ושל הרשויות המקומיות, ואף השפעה על הדמוקרטיה המקומית. המדינה מזהה שבעה ארגוני פשיעה מרכזיים, אך מי שחי בחברה הערבית "מבין שיש הרבה כנופיות מאורגנות", שפעילותן "נעה בין החוקי והלא חוקי", וכוללת גם "אנשים מאוד נורמטיביים, לכאורה, אבל חלק ממעטפת הפשיעה המאורגנת".
היא הציגה נתונים לפיהם המשק הישראלי מפסיד כ-25 מיליארד שקל בשנה בשל השוק השחור. אולם, חנדקלו הדגישה כי ההשפעה מרחיקת לכת הרבה יותר: "אנחנו מדברים על אי התפתחות כלכלית. אנחנו מדברים על רגרסיה בתוך הכלכלה. אנחנו מדברים על חיי אדם".
המחיר האנושי הוא קטסטרופה מתמשכת: מתחילת השנה נרצחו 139 בני אדם בחברה הערבית. רובם (כ-70%) הם צעירים בגילאי 39-18, אך נתון מדאיג הוא שקרוב ל-7% מהנרצחים הם ילדים בגילאי 17-0, וכמעט 9% הן נשים, מה שמראה כי "אין גבולות" לפשיעה.
חנדקלו הצביעה על "חוסר אמון" עמוק בין אזרחי ישראל הערבים לבין המשטרה. לטענתה, התפיסה המושרשת מצד הממשלה וגורמים אחרים, לפיה "הפשיעה והאלימות היא בעיית החברה הערבית וזו התרבות שלהם", היא זו שמנחה את מדיניות המשטרה. התוצאה עגומה: רק 15% מתיקי הרצח בחברה הערבית מפוענחים, כלומר, 85% לא מפוענחים, מה שמחזק את הפגיעה באמון.
לדבריה, אירועי 7 באוקטובר "טרפו וערבבו" את כל הקלפים. חנדקלו, שניהלה קודם תוכנית לשילוב נשים ערביות, נכנסה למצב חירום וסייעה בהקמת מוקד חירום לחברה הערבית, בשיתוף פעולה בין הוועד הארצי לרשות לביטחון לאומי. מטרת המוקד הייתה לתקשר עם פיקוד העורף, לבדוק מוכנות רשויות מקומיות ולהעלות מודעות ומיצוי זכויות.
עם זאת, היא מבקרת בחריפות את ממשלת ישראל, שלדבריה "נכשלה במבחן של הדמוקרטיה ושל המנהיגות והאזרחות", בכך שסימנה את החברה הערבית כ"גיס חמישי, כחזית נוספת". אווירה זו הובילה ל"פיטורים של עובדים ערבים, רדיפה פוליטית, הסתות, אלימות, ואפילו באוניברסיטאות".
למרות המצב הקשה, חנדקלו אופטימית: "אין מנוס אלא להיות עם תקווה". היא רואה בכך משימה אישית ומקצועית "לא לנרמל את הפשיעה והאלימות כחלק מהגורל". היא קוראת לפעול "למען העתיד של הצעירים" ו"להמשיך וללחוץ על הממשלה". גם אם הממשלה הנוכחית "לא תעשה שום דבר", קיימת אחריות "לשנות ממשלה, להשפיע ולהתוות את המדיניות של המדינה".
חנדקלו מכירה בסכנות תפקידה, אך מציינת כי כערביה בישראל היא "חיה בפחד" ממילא. היא חשה "אחריות כאישה, כאימא, לעשות שינוי ולנסות למען הילדים שלי", וכן "לייצר מודל לנשים ולצעירות ערביות אחרות שיש לנשים תפקיד והן צריכות וחייבות לקחת אותו".
