עתיד התעשייה בישראל
"האקדמיה חייבת להתפכח ולהודות שהמודל הקיים פשוט לא רלוונטי יותר"
אל"מ (במיל') טליה גזית, לשעבר מפקדת ממר"ם וכיום מנכ"לית PwC Next, אמרה את הדברים במסגרת פאנל בכנס עתיד התעשייה בישראל של כלכליסט ו-HIT, מכון טכנולוגי חולון; לדברי עידן טנדלר, שותף בקרן Vine Ventures, "אם סטודנט מתל־חי יידע לעבוד מצוין עם Cursor – הוא יהיה תחרותי לא פחות מבוגר ממר"ם"; עומר כילף, מייסד ומנכ"ל Innoviz: "ה־AI יחליף את כולם? זה לא יקרה בקרוב"
"אי אפשר לחשוב יותר במונחים של מקצוע אחד. בעידן הבינה המלאכותית, כל האקוסיסטם של החינוך וההשכלה צריך להשתנות", כך אמרה אל"מ (במיל') טליה גזית, לשעבר מפקדת ממר"ם וכיום מנכ"לית PwC Next. זאת בתשובה לשאלה האם האקדמיה עוד רלוונטית בעידן שבו ה־AI כותב קוד, מלמד ומתרגם לבד. גזית דיברה בכנס עתיד התעשייה בישראל של כלכליסט ו-HIT, מכון טכנולוגי חולון.
בפאנל, בהנחיית מאיר אורבך, השתתפו בכירים תעשיית ההייטק והאקדמיה לשיחה פתוחה על עתיד הלמידה בעידן שבו ChatGPT, Cursor ודומיהם משנים את כללי המשחק. לצד גזית השתתפו עידן טנדלר, שותף בקרן Vine Ventures ויו"ר ארגון "אנו באנו"; עומר כילף, מייסד ומנכ"ל Innoviz; וערן אהרונסון, יזם וראש תוכנית MAGNET למצוינים ב־HIT.
לדברי גזית, "במשך שנים האוניברסיטאות עוסקות במחקר ובחדשנות, אבל הן עדיין מתפקדות כמכונה לייצור מקצועות. בעידן הבינה המלאכותית זה כבר לא עובד. יהיו חוקרים שימשיכו באקדמיה, אבל רובנו נצטרך ללמוד מקצועות חדשים כבר במערכת החינוך, במתכונת יישומית יותר.
"מה שנצטרך ללמוד זה לא בהכרח קוד, אלא איך לפתור בעיות, איך ליצור דברים חדשים, ואיך לאמן סוכנים שיידעו לבצע משימות. אני טוענת שהמערכת צריכה לעבור מהפכה כוללת. זו שעת ההתפכחות של האקדמיה, והיא חייבת להודות שהמודל הקיים פשוט לא רלוונטי יותר".
האם זה אומר שתארים אקדמיים ייעלמו לגמרי?
אהרונסון: "לא, אבל הם חייבים להשתנות מן היסוד. מי שלומד צריך בסיס ידע אמיתי. אם אנחנו משתמשים ב־AI לתרגם טקסט מאנגלית לרוסית – איך נדע שהתרגום נכון אם לא למדנו את שתי השפות? אי אפשר לרוץ לכתוב שייקספיר לפני שלומדים לקרוא. אם נסתכל על יחידות כמו ביסמ"ח, אף אחד לא ייתן למי שלומד שם לגעת ב־AI לפני שיש לו הבנה בסיסית במתמטיקה, בתכנות, בלוגיקה. זה חייב להיות שילוב - לא החלפה. אבל ברור שדרוש שינוי עמוק. אני רואה באוניברסיטאות מרצים שמלמדים את אותו קורס בדיוק שלמדתי לפני 30 שנה. זה בלתי מתקבל על הדעת בעידן הזה".
עומר, אתה מוביל חברה שמפתחת טכנולוגיה לרכב אוטונומי. אתה רואה תרחיש שבו בינה מלאכותית תחליף את הצורך בלמידה אנושית?
כילף: "אני דווקא רוצה לצנן קצת את ההתלהבות. במשך שנים מנסים לגרום ל־AI להחליף את הנהג - תפקיד אחד, פשוט יחסית - וזה עדיין לא לגמרי הצליח. אז לחשוב שה־AI יחליף את כולם? זה לא יקרה בקרוב. מה שכן, ה־AI משנה את האופן שבו אנחנו תופסים כישרון. הוא משטח את ההבדלים. פעם הייתי כותב שיר מצחיק למישהו ליום הולדת, ועכשיו כל אחד יכול להוציא שיר כזה בלחיצת כפתור. זה קצת מבאס, כי זה היה הייחוד שלי. מצד שני, זה גם נותן לכולם כוחות־על. אני מצפה ממועמד צעיר שיגיע אליי לריאיון ויידע לעבוד עם כלים כאלה. בן 22 היום, עם גישה נכונה לכלי AI, יכול להגיע לרמה מקצועית של מישהו בן 50. זה פער מטורף שמאפשר הזדמנויות חדשות, אבל דורש חשיבה ביקורתית. כי ה־AI מייצר גם הרבה שטויות – וצריך לדעת לזהות את זה"
עידן, אתה טוען שהבעיה עמוקה יותר מהשפעת ה־AI עצמו?
טנדלר: "חד־משמעית. ההייטק הישראלי נמצא בצומת דרכים דרמטי, וגם האקדמיה – וזה בכלל לא קשור ל־AI. הבעיה היא שהאקדמיה לא מכשירה אנשים לעולם האמיתי. גם בוגרי מוסדות מצוינים, וגם חבר'ה מ־8200, צריכים שנה שלמה של הסתגלות כשהם מגיעים להייטק. חברות פשוט לא רוצות לגייס ג'וניורים, כי הן יודעות שהם לא מגיעים מוכנים לעבודה. זה מצב בלתי נסבל. הענף הכי חשוב למשק הישראלי מסתכל על הבוגרים ושואל – מה נעשה איתם? אם האקדמיה לא תשתנה דרמטית – הבוגרים לא יהיו רלוונטיים. אין מצב שב־2025 מישהו יסיים תואר במדעי המחשב בלי התנסות מעשית בחברת הייטק. זה לא סביר. מצד שני, ה־AI יכול דווקא לעזור. הוא עשוי לצמצם פערים. נער בן 17 מקריית שמונה, שיש לו תשוקה וכלים נכונים, יכול פתאום להתחרות שווה בשווה בבוגר ממר"ם. זו הפעם הראשונה שבה הפערים מצטמצמים מלמטה – וזה הישג עצום."
אם כך – מה צריכה להיות המשימה החדשה של מערכת החינוך?
גזית: "צריך להפסיק לחשוב במונחים של 'להכשיר מתכנתים' ולהתחיל לחשוב במונחים של 'להכשיר יוצרים'. בעידן הקרוב כולנו נהפוך למהנדסי סוכנים, אנשים שיידעו לאמן מערכות בינה מלאכותית לבצע פעולות. זה מקצוע חדש לגמרי. אנחנו מדברים על מהפכה חינוכית, לא רק טכנולוגית. זו מערכת שלא השתנתה 70 שנה. אי אפשר לצפות שסטודנטים יגיעו לאוניברסיטה בלי לדעת להשתמש ב־AI. זה כמו לצפות שהם לא יידעו לקרוא".
איך AI משפיע על חברה כמו Innoviz, שמפתחת חומרה עמוקה ולא תוכנה?
כילף: "הרבה מהדיון סביב AI מתמקד בתוכנה, אבל יש תחומים כמו שלנו – אופטיקה, פיזיקה, צ'יפים – שבהם השינוי איטי הרבה יותר. אלה תחומים של עומק טכנולוגי. ה־AI יכול לעזור לנו לייעל תהליכים, אבל הוא לא יחליף את מי שמבין את המכניקה של העולם הפיזי. זה בדיוק המקום שבו היתרון הישראלי נשמר".
אז איך צריכה להיראות האקדמיה החדשה?
טנדלר: "האקדמיה צריכה להפוך לשער הכניסה להייטק, לא להמשיך להיות המשך של בית הספר. סטודנט בישראל צריך להיות חלק ממערכת ההייטק כבר במהלך הלימודים. תסתכלו על מה שקורה בעולם: מנכ"ל קוינבייס הודיע ש־40% מהקוד של החברה כבר נכתב על ידי AI, והיעד הוא להגיע ל־50%. זה לא רק משנה איך אנחנו כותבים קוד – זה משנה איך אנחנו מקימים חברות. אם סטודנט מ־HIT או מתל־חי יבוא ויגיד שהוא יודע לעבוד מצוין עם Cursor – הוא יהיה תחרותי לא פחות מבוגר ממר"ם. זה העתיד, והאקדמיה צריכה להבין שזה כבר לא עניין של מחר. זה עכשיו".
