"יש לי 40 זוגות נעליים באוסף, למזלי זו הוצאה מוכרת"
האוצרת והיסטוריונית האופנה יערה קידר היתה רוצה לשבת על בירה עם טרנטינו, שבהשראתו למדה לספר היסטוריה. אוסף הנעליים שלה מגיע עד המאה ה־18, יש לה הרבה אמונות טפלות, ואת הכוח של אופנה היא גילתה כמתבגרת דרך נירוונה
איפה אנחנו תופסים אותך?
"בהגהה אחרונה של הדוקטורט שלי שאני מגישה באוניברסיטה העברית בתוכנית ללימודי תרבות. המחקר שלי עוסק באופנה במלחמת העולם השנייה".
איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?
"אני אדם של אספרסו בלי כלום ואני אמורה להוריד כמויות אבל לא באמת מצליחה. אני שותה רק בבית כי אף פעם אין לי זמן לשבת בבית קפה".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
"קוונטין טרנטינו. הוא השראה גדולה בשבילי מהמון כיוונים: לסטורי טלינג, לסטייל, לדרמה ומתח והומור וגאונות בסיפור. והאמת שהוא גם היה השראה בשבילי לתערוכה 'גיבורות'. הרבה מהחופש שלקחתי באיך לספר את הסיפור קשור ל'ממזרים חסרי כבוד' ולתעוזה שיש בסרט לשכתב וליצור היסטוריה חלופית, לדמיין מציאות אחרת. בתערוכה רציתי לאפשר למבקרים לדמיין, לפחות לרגעים, מה היה קורה, למשל, אם לא היתה מלחמה או אם היתה מלחמה - כל מי שהיתה בה היא גיבורה שיכולה ללכת בעולם עם ראש מורם ולא להסתיר את הטראומה".
על מה את עובדת עכשיו?
"אני בשלבי הסיום של ספר שלי, שייצא בהוצאת מודן ויהיה בחנויות לקראת ראש השנה. זאת ממש הגשמת חלום. הוא יפהפה. אני מרצה על מדונה ב־24 במרץ באופרה הישראלית. וגם יש לי הרצאה חדשה על איסי מיאקה, שזה משהו שחיכיתי המון זמן שיקרה. ב־15 באפריל בקתדרה במוזיאון ארץ ישראל יש את 'בכורה בהפתעה', אנשים מגיעים בלי לדעת את הנושא ואני חושפת רק כשההרצאה מתחילה. זה ממש כיף שאנשים סומכים עליי".
מה השריטה שלך?
"אמונות טפלות, והרבה. למשל, אני לא מעבירה סכינים או מספריים מיד ליד. הרבה מהאמונות הטפלות שלי אספתי מתופרות שעבדתי איתן. אם גוזרים עליי בגד, אז אני שמה חוט אדום בפה, אני לא אשים את התיק שלי על הרצפה, לא אעביר מלח מיד ליד. באופן כללי אני מאמינה בשמיים, בכוכבים, באנרגיות, בלוח השנה הסיני. יש לי צד שלם מאוד ניו־אייג'י ורוחני".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"אבא שלי נפטר לפני שנה והוא תמיד נהג לומר שכשאנשים הולכים לעולמם, אז תמיד כתובים על המצבה שני מספרים: תאריך הלידה ושנת הפטירה, ובאמצע יש מקף. המקף הקטן זה הדבר הכי חשוב כי אלה החיים עצמם, אז צריך לדאוג שהוא יהיה בעל משמעות. כתבנו על המצבה שלו 'אבא, המקף שלך היה אדיר'".
איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?
"זאת שעה קדושה אצלי בגלל שכמעט תמיד אני מרצה בימי שישי הרצאת בוקר והרצאת צהריים. כשנגמרת השנייה, זה בדרך כלל בשלב שהעיר מתחילה להיות שקטה והכל מתחיל להירגע, אז אני אוהבת ללכת ברגל בעיר כשהכל נסגר. אני אוהבת את הרגע הזה במיוחד כי הוא בדרך לשנ"צ".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"זה לא בדיוק לשקר. הרבה פעמים אני חושבת שכל היסטוריון מחויב תמיד לאמת, אבל הרבה מהשאלות שעולות מתוך מחקר הן לגבי האובייקטיביות. כי מצד אחד אתה רוצה לספר את האמת, ומצד שני נקודת המבט תמיד משפיעה וחלק מלספר היסטוריה זה לספר גם סיפור. אומרים שנפוליאון אמר שההיסטוריה היא שקר שכולם הסכימו עליו, ומצד שני יש את המשפט שמארק טוויין אמר 'אף פעם אל תהרוס סיפור טוב עם האמת'. אלה המקומות שבהם אני תוהה מתוך העבודה כהיסטוריונית עד כמה אנחנו מושפעים גם כשאנחנו מספרים את ההיסטוריה".
למי את מתגעגעת?
"לאחותי דקלה (סופרת ותסריטאית - מנ"ש) שהיא פשוט נורא עסוקה. היא עסוקה בסדרת הטלוויזיה הבאה שהיא יוצרת ואנחנו בקושי מצליחות להתראות, אבל היא האדם האהוב והמצחיק והחכם ביותר שאני מכירה. יש לנו גם אח מהמם, עומר, אבל אותו אני מצליחה לראות מדי פעם. אנחנו מאוד מחוברים".
על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"נעליים. אבל במקרה שלי זו הוצאה מוכרת אז מזל. יש לי אוסף של אופנה היסטורית ובלב ליבה אוסף נעליים היסטוריות. אני מאוד אוהבת נעליים ולכן הרבה פעמים אני קונה לאוסף נעליים לא בהכרח כדי לנעול אותן. זה יכול להיות עקבים מטורפים, או נעל מהמאה ה־18. אני קונה בעיקר באתרי מכירות פומביות וב־eBay. יש לי איזה 40 זוגות באוסף".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"לשמחתי, למדתי להיעזר בכל בעלי המקצוע האפשריים כדי להיות במקום שבו אני ממש אוהבת מנטלית ופיזית את מי שאני, זה תוצר של עבודה של שנים. מלעבוד עם פסיכולוג ועם יועצים, דרך אימוני כוח ואיגרוף, וכל מה שאפשר כדי שיהיה טוב".
על מה יש לך רגשות אשם?
"על הניסיון לאזן בין להיות אשה מאוד עסוקה שעושה המון דברים ללהיות אמא וגם בת זוג. אבל גם למדתי להשלים עם זה שאי אפשר אף פעם לנצח בכל החזיתות ומה שצריך זה ללמוד לשמור על איזון".
מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?
"שיצרתי לעצמי את העולם שלי שאני אוהבת, שאני מאושרת בו ושיש לי גם קהל שאוהב את מה שאני עושה. בתחילת הדרך קיבלתי המון סירובים, לא כל כך היתה פתיחות להסתכל על אופנה כתרבות ודבר בעל משמעות, ואני גאה מאוד במה שצמח והתפתח, ומאוד נרגשת מזה ומעריכה את זה".
מתי היית הכי מאושרת?
"בהתכתבות האחרונה שלי עם המנחה שלי לדוקטורט ד"ר קרולה הילפריך. אני מאושרת שפגשתי אותה וזכיתי לקבל את ההנחיה שלה בפרויקט כל כך משמעותי בחיים שלי. אני ממש אסירת תודה על הדרך שהיא עברה איתי בחמש השנים האחרונות. כשסיימתי לכתוב את הגרסה האחרונה, היא כתבה לי משהו מרגש שאשמור לעצמי ועשתה אותי מאושרת".
יערה קידר
גיל:
45
מקום מגורים:
תל אביב
מצב משפחתי:
גרושה + 1 ובזוגיות
אוצרת והיסטוריונית אופנה. התערוכה שאצרה במוזיאון העיצוב חולון “גיבורות: אופנה ותקווה במלחמת העולם השנייה” חצתה את קו ה־100 אלף מבקרים והוארכה עד 30 באפריל. לפניה יצרה את התערוכות "אלבר אלבז: מפעל החלומות", "הנשף: אופנה ואסקפיזם" ו"ז'ה טם, רונית אלקבץ":
מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?
"היצירתיות שלי. היכולת לחשוב על דברים, האהבה שלי לרעיונות חדשים ליצירה".
איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?
"חברים שלא מנהלים פנקסנות, שיודעים שאני אוהבת אותם והם בלב שלי ושהם אוהבים אותי וסולחים גם כשאני לא זמינה להיפגש. אבל תמיד יש שם חברות אמת".
איזה אמן הכי השפיע עלייך?
"אני חייבת המון ממה שאני יודעת על הכוח של אופנה, מוזיקה ותרבות ללהקות כמו נירוונה, פיקסיז, מוריסי, סוזי אנד דה באנשיז, דפש מוד. דרך נירוונה למדתי את הכוח של זה, והחשיפה למוזיקה שלהם בגיל 14-13 היתה מכוננת עבורי".
אם לא היית אוצרת והיסטוריונית אופנה, מה היית עושה?
"עצם העובדה שאין לי תשובה ופלאן בי מראה שאני ממש עושה את הדבר המושלם. אין דבר שאני יותר אוהבת בעולם מאשר לעשות את העבודה שלי ואני כל כך אסירת תודה על זה. אני קמה בבוקר ויש לי הזכות להסתכל על הצד הטוב והיפה של העולם, אבל גם להכיר ברגעים החשוכים".
