דעה
כך מנהלים סיכונים בדאטה סנטרים
השקעות של כ־3 טריליון דולר בתשתיות דיגיטליות צפויות עד 2030, אך לצד הצמיחה מתרחבים גם הסיכונים: מפעילי דאטה סנטרים נדרשים להתמודד עם פערים בין ההתחייבויות ללקוחות לבין האחריות שספקים וקבלנים מוכנים לקחת על עצמם
עד 2030 צפויות השקעות של כ־3 טריליון דולר בתשתיות דיגיטליות בעולם. לפי דוח Marsh, Managing Risk Across the Data Center Ecosystem, כשליש מהסכום יופנה לדאטה סנטרים עצמם, והשאר לתשתיות שמאפשרות את פעילותם: אנרגיה, ציוד, רשתות ושירותים. המספרים ממחישים את היקף ההזדמנות, אבל גם את האתגר: דאטה סנטר הוא חוליה באקוסיסטם מורכב, שבו עיכוב או כשל אצל גורם אחד עלולים להשפיע על השירות כולו.
הסיכון הכלכלי אינו נובע רק מהשאלה אם תהיה תקלה, אלא גם מהפער בין האחריות שהמפעיל מקבל על עצמו כלפי לקוחותיו לבין האחריות שהוא מצליח להעביר לספקים ולקבלנים. מפעיל עשוי להתחייב לזמינות, למועד מסירה או לפיצוי במקרה של עיכוב, בעוד שספק ציוד מגביל את אחריותו לתיקון או להחלפה של הרכיב, ומחריג נזקים עקיפים ואובדן הכנסות. במקרה כזה, הסעיף בחוזה מול הלקוח אינו מבטיח שהמפעיל יוכל לקבל פיצוי ממי שהכשל נגרם אצלו. הפער נשאר במאזן שלו.
הפער הזה מתחיל להתגבש הרבה לפני שהשרתים פועלים. בחירת האתר, זמינות החשמל, לוחות הזמנים לחיבור לרשת, זמני אספקת ציוד ותנאי החוזים קובעים יחד את החשיפה. זמני האספקה לשנאים ולגנרטורים עשויים לנוע בין 12 ל־30 חודשים, ולכן תקלה ברכיב חיוני עלולה להשבית חלק מהפעילות למשך זמן ממושך. אם שנאי חיוני מתקלקל, השאלה אינה רק מי ישלם על החלפתו, אלא גם האם ניתן להשיג ציוד חלופי בזמן, כמה זמן ייפגע השירות ומה הובטח ללקוחות בתקופה הזאת. מפעיל שבחן את התרחיש מראש עשוי להבטיח גישה לציוד חלופי או לתאם פתרון עם ספק; מי שלא עשה זאת עלול לגלות שהפיצוי הביטוחי אינו מקצר את זמן האספקה.
ניהול סיכונים איננו שלב שמסתיים עם רכישת ביטוח או עם חתימת החוזה. הוא מחייב לבחון את הפרויקט לאורך חייו ולבדוק אם ההתחייבויות, התפעול והכיסוי מתאימים זה לזה. אין משמעות הדבר שצריך להעביר כל סיכון לצד אחר, אלא להבין מי מסוגל לשלוט בו, מי יכול לשאת בעלותו, ומה יישאר באחריות המפעיל. כאשר ספק הוא בעל השליטה האמיתית בלוח הזמנים, אך אינו מוכן לשאת בחשיפה שנובעת מאיחור, המפעיל צריך להכיר בפער ולתכנן כיצד לממן או לצמצם אותו.
ההבדל בין היערכות טובה לחסרה ניכר גם בזמן האירוע. כאשר התרחישים נבחנו מראש, הנהלת המתקן יודעת אילו שירותים אפשר להמשיך לספק, מי מוסמך להפעיל חלופות, מה עליה לדווח ללקוחות ואילו התחייבויות חוזיות נכנסות לתוקף. במקביל, אפשר להתחיל את הטיפול בתביעה ולרכז את המידע הנדרש, במקום לברר תוך כדי משבר אם מדובר באירוע מכוסה ואם האחריות מוטלת על הספק, המפעיל או גורם אחר. ללא תכנון כזה, כל צד עשוי לפעול לפי הנחות שונות, והזמן הדרוש להחזרת השירות מתארך.
הדבר בולט במיוחד בהסכמי רמת שירות (SLA). התחייבות לזמינות גבוהה היא חלק מההצעה העסקית ללקוח, אך הפרתה עשויה לגרור זיכויים, פיצויים או קנסות. בשנים האחרונות התפתחו גם פתרונות ביטוחיים ייעודיים שעשויים לתת מענה לחשיפות כאלה, בכפוף לנוסח החוזה, לנסיבות האירוע ולתנאי הפוליסה. זוהי התפתחות חשובה, אך היא אינה פוטרת את המפעיל מבדיקת שרשרת החוזים: הכיסוי צריך להתאים להתחייבות שניתנה, והחשיפה שלא מכוסה צריכה להיות ידועה ומתומחרת.
בענף שצומח במהירות, ניהול סיכונים איכותי אינו ניסיון להבטיח שלא יהיו תקלות. הוא היכולת לזהות מראש היכן עובר הסיכון, למי יש יכולת להשפיע עליו, ומה תהיה ההשפעה העסקית אם יתממש. כך אפשר לקבל החלטות השקעה ותפעול על בסיס החשיפה האמיתית, ולא לגלות אותה רק לאחר שהשירות נפגע וההתחייבויות ללקוחות כבר הופעלו.
יעל ויזל־פינטו היא סמנכ״לית בכירה ומנהלת תחום פיתוח מוצרים במארש ישראל
מארש ייקחו חלק בדיון שולחן עגול בנושא תשתית דיגיטלית כמשאב לאומי חיוני, בכנס התשתיות הלאומיות של כלכליסט. לפרטים ולהרשמה: כנס תשתיות לאומיות 2026
