בעידן מרוץ הכישרונות ב-AI: ישראל צריכה לטפח את שכבת החוקרים, לא את המשתמשים
הקרב על עתיד ההיי-טק הישראלי לא יוכרע רק במספר המשתמשים בכלי AI, אלא בעיקר במספר החוקרים, אלו שמפתחים את המודלים עבור משתמשי ה-AI. ההשקעה בהם תקבע האם ישראל תהיה מדינה מובילה בתחום
בשנה האחרונה מתבהרת מגמה עולמית: בינה מלאכותית איננה עוד התפתחות טכנולוגית, אלא תשתית רוחבית המשפיעה באופן עצום על הכלכלה. רבים מאיתנו הופכים למשתמשים כבדים בכלי ה-AI: שואלים את מודלי השפה שאלות, מבקשים שיכתוב מאמר, ברכה או מכתב מעו"ד, שיתכנן לנו מסלול טיול ועוד. מקצועות רבים מאוימים מכניסת ה-AI ונדרשים לחשב מסלול מחדש. אחד המקצועות שעובר טלטלה הוא תחום פיתוח התוכנה.
בעולם הטכנולוגיה והפיתוח חשוב להבדיל בין המשתמשים בכלי AI לצורך ייצור קוד – אשר חווים בימים אלו טלטלה ותהיות לגבי עתיד המקצוע, לבין החוקרים והמפתחים של המודלים עצמם, אלו שמפתחים את המוח של המודלים והצ'אטבוטים. אלו הטאלנטים שכבר כיום זוכים לביקוש עצום ותגמול בהתאם. מרוץ הכישרונות הגלובלי סביב חוקרי AI בכירים מעיד כי מוקד התחרות עבר ממודלים ותשתיות מחשוב להון האנושי עצמו.על פי דיווחים בינלאומיים, ענקיות התוכנה והחברות העסקיות ברחבי העולם מנהלות מאמצים אינטנסיביים לגיוס חוקרי AI, כאשר מטא, למשל, הציעה הצעות לתגמול של מאות מיליוני דולרים לחוקרי AI עבור יחידת המחקר שהקימה.
מה המשמעות לגבי ישראל?
בישראל, הבינה המלאכותית כבר אינה נחלתן של יחידות מחקר ייעודיות או תעשיות ביטחוניות בלבד. היא הופכת לליבה של סטארט-אפים חדשים, חברות הייטק מקומיות, מרכזי פיתוח רב-לאומיים הפועלים בישראל וארגונים גדולים דוגמת בנקים, חברות ביטוח, וכדומה. במציאות זו, כמעט כל סטארט-אפ שמבקש לבנות טכנולוגיה משמעותית מבוססת אלגוריתמיקה מתקדמת נדרש לפחות לשניים או שלושה חוקרים בעלי עומק מחקרי, לרוב בעלי תואר שני מחקרי או דוקטורט. ללא שכבת עומק כזו, החברה תישאר בשכבת היישום ולא תוכל לפתח יתרון טכנולוגי בר-קיימא.
הון אנושי מחקרי כמכפיל כוח לסטארט-אפים
בעשור הקודם ניתן היה להקים סטארט-אפ בתחום התוכנה עם צוות מפתחים חזק ויכולות מוצר ושיווק. כיום, בתחומים רבים, תנאי הסף השתנו. מערכות חכמות דורשות הבנה מתמטית עמוקה, שליטה באופטימיזציה, הסתברות, למידת מכונה מתקדמת ותכנון תשתיות חישוב. ללא חוקרים שמבינים את מנגנוני הליבה, חברות עלולות להישען על פתרונות מדף ולהתקשות לייצר בידול. המשמעות איננה רק טכנולוגית, אלא כלכלית: הערך נוצר בליבת האלגוריתם, לא רק בשכבת הממשק. ולאחרונה היינו עדים למחיקת ערך של מעל 50% בחברות תוכנה ארגוניות ואף חברות סייבר.
גם חברות היי-טק מבוססות ומרכזי פיתוח רב-לאומיים בישראל זקוקים לשכבת חוקרים שתוכל להוביל צוותים, לתכנן ארכיטקטורות מורכבות ולהטמיע שיטות מתקדמות ברמה גלובלית. התחרות על כישרונות אלה איננה בין חברות מקומיות בלבד, אלא מול שחקנים בינלאומיים בעלי משאבים משמעותיים. עד כמה מבוקשים חוקרי ה-AI בישראל? על פי ההערכות, הביקוש גובר בהרבה על ההיצע והוא רק ילך ויגדל. חוקר AI בישראל בעל שלוש עד חמש שנות ניסיון יכול להשתכר ב-60-80 אלף שקלים בחודש.
מהלך שיטתי לחיזוק שכבת העומק
על רקע זה, ובתמיכת רשות החדשנות, נפתחו בישראל בשנים 2024 ו2025- מסלולים ייעודיים להכשרת חוקרי AI בעלי רקע מחקרי מובהק. המסלולים נועדו לגשר בין מחקר אקדמי עמוק לבין צרכים תעשייתיים מורכבים, לא רק במגזר הביטחוני, אלא בכלל המשק. במסגרת מחזורים אלה שובצו כבר עשרות חוקרים במגוון תחומים. חלקם השתלבו בסטארט-אפים צעירים כגורם המחקרי המרכזי בצוות, אחרים הצטרפו לחברות Deep Tech בשלבי צמיחה וחלקם נקלטו במרכזי פיתוח של חברות רב-לאומיות הפועלות בישראל.
חברות ישראליות יתקשו להוביל טכנולוגית
השאלה עבור ישראל איננה אם תהיה כאן פעילות AI, אלא באיזו רמה. ללא שכבת עומק מחקרית רחבה מספיק, חברות ישראליות יתקשו להוביל טכנולוגית ויישארו תלותיות בפיתוחים חיצוניים. במרוץ הגלובלי על כישרונות, ישראל אינה יכולה להתחרות בהיקפי התגמול של תאגידים בינלאומיים, אבל היא יכולה לבחור להשקיע באופן ממוקד בהון האנושי שלה, לייצר מסלולי עומק ולבנות שכבה מחקרית שתשרת את כלל המשק. בסופו של דבר, מאחורי כל סטארט-אפ פורץ דרך, כל מרכז פיתוח מוביל וכל חברה מצליחה עומדים חוקרים שמבינים לעומק את הטכנולוגיה. השאלה הקריטית היא כמה כאלה יהיו כאן בעשור הקרוב.
חיים גרון הוא מייסד ומנכ"ל משותף באינפיניטי לאבס R&D, המבצעת הכשרות לחוקרי AI בשיתוף רשות החדשנות
