ועדת נגל: מצבה של ישראל ב-AI מטריד, ממליצה על השקעות ענק והטבות מס לעובדים בתחום
הוועדה שמינה נתניהו לבחינת הקמת מטה לאומי לבינה מלאכותית פרסמה את המלצותיה הכוללות, בין היתר, השקעה של 25 מיליארד שקל ב-AI בחמש השנים הקרובות, יצירת מודל שפה ישראלי, והקמת מטה של 25 עובדים במשרד רה"מ בשכר של עד 90 אלף שקל לחודש. במקביל ממליץ הדו"ח שלא לקדם בישראל ייצור עצמאי של שבבים. למרות ההמלצות, הדו"ח מתקשה להסביר מדוע נדרשת מעורבות ממשלתית כה נרחבת בנושא
דו"ח ועדת נגל להאצת תחום הבינה המלאכותית ממליץ לייצר מודל שפה לאומי ישראלי בשיתוף פעולה עם הסקטור הפרטי, לא לקדם בארץ ייצור עצמאי של שבבים, להגדיל משמעותית את כמות המומחים בתחומי הליבה בבינה מלאכותית, ולהשקיע 25 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות ב-AI, כאשר 18 מיליארד שקל מתוכם יושקעו בהקמת תשתיות מחשוב, ובעיקר לרכישת 60 אלף GPU (מעבדים גרפים חזקים המשמשים ל-AI).
עוד ממליץ הדו"ח להקים מטה לבינה מלאכותית במשרד רה"מ שיהיו בו 25 עובדים שישתכרו בין 75 ל-90 אלף שקל בחודש, לתת הטבות מס מיוחדות לעובדים ומשקיעים בתחום ה-AI, לחוקק מחדש את חוקי הגנת הפרטיות כך שניתן יהיה להשתמש בנתונים רבים לטובת AI, להקים מכון מחקר לאומי לבינה מלאכותית, ולהתאים את משק האנרגיה לעולם ה-AI , כולל בדיקה של היכולת להקים כור גרעיני אזרחי לטובת הנושא.
הדו"ח שחובר על ידי ועדה בראשות יעקב נגל, מקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מציג תמונה מטרידה על מצבו של תחום ה-AI בישראל. המילה "חמור" מופיעה בדו"ח שמונה פעמים. "הוועדה הגיע למסקנה חד-משמעית: "מדינת ישראל לא נמצאת בנקודה המתאימה והרצויה להאצה בתחום ה-AI". על פי הדו"ח, הדבר נובע, בין היתר, מהיעדר אסטרטגיה לאומית ברורה בתחום.
הרבה משפטי מחץ, אך ללא שרטוט ברור של מטה ה-AI המוצע
ועדת נגל מונתה על ידי ראש הממשלה נתניהו באפריל האחרון. הדו"ח שפרסמה (סביב השעה 22:10 בלילה) רווי בהמלצות, משפטי מחץ, ונתונים על השקעות AI ברחבי העולם, אך דל למדי בכל הקשור למבנה המדויק של המטה הלאומי המוצע שאמור לקום לקידום ה-AI במשרד ראש הממשלה.
למרות ששרטוט המבנה של "המטה הלאומי" היתה הגדרת התפקיד של הוועדה, חברי הוועדה מסתפקים במילים הבאות: "הצענו מבנה לגוף הלאומי, אבל אנו מדגישים שהמבנה המדויק אינו העיקר אלא הקמה מהירה של הגוף, הוועדה ממליצה להמשיך ולפתח לעומק את המנגנון המוצע בשיתוף עם כל גורמי המטה המתאימים".
הדו"ח גם דל בכל הקשור להצדקה התיאורטית למעורבות הממשלה באופן כה עמוק בתחום ה-AI. הדו"ח אמנם חוזר ואומר שמדינות רבות (עם דגש רב על מדינות המפרץ, רוסיה, ואיראן) משקיעות משאבים רבים ב-AI, וכי הן רואות בכך השקעה אסטרטגית, וכי על ישראל להוביל בבינה מלאכותית והובלה כזו היא "הכרח קיומי ולא אופציה אסטרטגית", אך לא מסביר בצורה מספקת מדוע, ולא מסביר גם למה בתחומי ה-AI יש צורך במעורבות ממשלתית, ואיך אותה מעורבות צריכה להיראות.
למעשה, יאמרו מחברי הדו"ח להגנתם כי הם כלל לא היו אמורים לעסוק בכך: כתב המינוי של חברי הוועדה הוא מצומצם ומוגדר, הם התבקשו לדון ב"אופי הגוף שיוקם במשרד ראש הממשלה לעיסוק בבינה מלאכותית, בתפקידיו, בתכנית העבודה הראשונית המומלצת לגוף, וביחסי הגומלין בינו לבין הגופים האחרים".
אלא שכאמור, הדו"ח עוסק בעוד נושאים רבים אחרים, ונוקב גם בסכום ההקצאה הממשלתית הנדרש – 25 מיליארד שקל, ואף מתריע ואומר "נושא התקצוב אקוטי ומחויב המציאות, ללא השקעות אמיתיות בתחום, אין היתכנות למשימה שהוגדרה, וועדיף לא לצאת לדרך וליצור ציפיות שווא" (ההדגשה והקו התחתון, נמצאים במקור, ש"ט וא"פ).
מבחינת כותבי הדו"ח מדובר בהשקעה נמוכה, כי היא שווה רק לרבע אחוז מהתוצר "ותחזיר את עצמה בסדר גודל". ההתעקשות על הסכום של 25 מיליארד שקל, ללא חלוקה משכנעת לתתי סעיפים (ישנה חלוקה, אך זו נראית מנופחת כמו הסכום שבו ננקב של 400 מיליון שקל בשנה להבאת חוקרים מחו"ל, ש"ט וא"פ). אופן הצגה זה של המספרים מפחית משמעותית מאמינות הדו"ח, וגם מאפשר למשרד האוצר לזלזל בדו"ח ולנסות להיאבק בו.
עם זאת, אם מניחים לרגע בצד את העובדה שהדו"ח איננו מושלם מבחינה מחקרית וכלכלית, שאין בו הערות שוליים ואסמכתאות לטענות שנטענות, ואין בו ניתוח כלכלי של הצורך בהשקעה ב-AI - יש בדו"ח כמה אמירות כלליות שהן ככל הנראה מוסכמות על כולם, ולמרות זאת יש צורך לחזור עליהן.
מאוניברסיטאות מיוחדות ל-AI ועד פיתויים לחתני נובל
לישראל יש פוטנציאל משמעותי בתחום ה-AI, על אף הידרדרות במעמדה היחסי של ישראל בתחום לעומת מדינות אחרות. האתגר הראשון בישראל הוא אתגר הכח האדם: יש רק 120 חוקרים ישראלים בתחומי CORE AI. הדו"ח מציע להגדיל את מספר החוקרים בתחומים אלו במגוון כלים - החל בפתיחת תכנית לימודים באוניברסיטאות ייעודית ל-AI, וכלה בפיתויים מיוחדים לחתני פרס נובל יהודיים או פרו ישראליים שיגיעו לאוניברסיטאות ישראליות.
האתגר השני הוא האתגר המחשובי, אין מספיק תשתיות בישראל, ויש צורך להגדיל אותן. האתגר השלישי הוא הצורך לשנות את דיני הפרטיות שיאפשרו לעשות שימוש ביותר נתונים בישראל. האתגר הרביעי הוא שתחום ה-AI בישראל לא נוהל טוב על ידי הממשלה בשנים האחרונות, וצריך לשנות משהו.
יש להודות כמובן לדו"ח נגל שחזר על האמיתות הללו, שהיו ידועות מהדוחו"ת הקודמים, בעיקר מדו"ח ועדת בן ישראל-מתניה שפירסמה דו"ח ב-2020, אבל מעניין לראות את הניתוח של הוועדה בנוגע לשאלה, 'למה בעצם הממשלה לא הצליחה עד כה ליישם את ההמלצות הללו?' (הקמת תשתית מחשוב, השקעה בהון אנושי, תמיכה ביישומי AI בממשלה, וכמובן, ההמלצה שמכונה 'החשובה ביותר' והיא הקמת מטה לאומי במשרד רה"מ). הוועדה מעידה כי היא נפגשה עם יואב זקס שמונה בזמנו לקדם את המלצות הוועדה, וכי הוא תיאר שהוא עבר "תהליך מפרך".
בסופו של דבר, הוועדה כותבת שהסיבה שלא הצליחו להקים את הגוף הלאומי המתכלל לבינה מלאכותית נבעה מכך ש"בשנים 20-22 ישראל התמודדה עם אי יציבות פוליטית ועם מגפת הקורונה, מה שהקשה על קבלת החלטות ארוכות טווח ותקצוב חדש, וגם היה חשש מעלות התכנית, והיה חוסר ודאות מי הגוף שיישא באחריות התקציבית. בנוסף, לא היתה 'דחיפה' מגורם ממשלתי חזק".
יש לקוות שהפעם זה יהיה קצת אחרת, והממשלה תידרש לשאלת הטיפול בבינה מלאכותית בצורה מסודרת (גם אם לא בהיקפים התקציביים הללו), אך הקורא התמים לא יכול שלא לשאול את עצמו - האם עכשיו ישראל יציבה פוליטית? וגם - האם עכשיו עלויות התכנית לא מדאיגות (בזמנו דובר על חמישה מיליארד שקל בלבד)? וכי הפעם יש ודאות מי יישא באחריות התקציבית? ולמה הפעם כל כך ברור שיהיה גורם ממשלתי חזק שיקח אחריות?
