דעה
טכנולוגיית ה-AI של כולם, הניצחון לא
ככל שהבינה המלאכותית זמינה יותר לכולם, כך היתרון הכלכלי עובר לתשתית שסביבה - ההון האנושי, הרגולציה ומודל העבודה; מי שיבנה סביבה יתרון אמיתי, לא מי שרק ירכוש את הכלים - ולכן ישראל זקוקה לתוכנית לאומית לפריון בעידן ה-AI
על הנייר, הבינה המלאכותית היא הטכנולוגיה השוויונית ביותר בהיסטוריה. אותם מודלים עוצמתיים זמינים היום למתכנתת בבנגלור, לסטארט־אפ בתל אביב ולתאגיד בניו יורק, כמעט באותו מחיר ובאותה לחיצת כפתור. לכאורה, זהו הרגע שבו מדינות קטנות יכולות לדלג על עשורים שלמים ולהתחרות בגדולות כשוות.
אבל כאן מסתתר הפרדוקס הגדול של העשור: ככל שהטכנולוגיה זמינה יותר לכולם, כך התוצאות הכלכליות יהיו שוויוניות פחות.
ההיסטוריה מלמדת שכאשר טכנולוגיה הופכת לנחלת הכלל, הערך אינו נעלם - הוא מחליף כתובת. הוא עובר מהטכנולוגיה עצמה אל כל מה שמקיף אותה: ההון האנושי שיודע להפעיל אותה, הארגונים שמשנים את דרך עבודתם סביבה, שוקי ההון שמממנים סיכון, הרגולציה שמאפשרת להתנסות. החשמל היה זמין לכל מדינה; מעטות בנו סביבו תעשייה עולמית. האינטרנט היה פתוח לכולם; רוב הערך התרכז במספר מצומצם של מדינות וחברות. כך יהיה גם עם הבינה המלאכותית: דווקא משום שהמודלים זמינים לכולם, היתרון היחסי עובר לתשתית המשלימה.
הדינמיקה הזאת פועלת גם בתוך כל כלכלה. הערך החדש יזרום קודם כול למי שמחזיק בתשתית, לא בהכרח למי שמבצע את העבודה, והפעם גם מקצועות הידע, מפתחי תוכנה, עורכי דין, אנליסטים ויועצים, ניצבים בקו הראשון. מי שיבנה סביב ה־AI מודל עבודה חדש ייהנה מקפיצת מדרגה בפריון; מי שיסתפק בקנייה של כלים יגלה במהרה שהערך שנוצר אצלו מחלחל החוצה, אל מי שמחזיק במודלים, במחשוב ובידע.
המשמעות רחבה הרבה יותר מטכנולוגיה. במאה ה־20 מדינות התחרו על משאבי טבע, ואחר כך על חדשנות. בעשור הקרוב הן יתחרו על מהירות ואיכות ההטמעה. ריבונות כלכלית במאה ה־21 לא תיקבע לפי גודל השוק או איכות האלגוריתמים, אלא לפי יכולתה של מדינה להפוך טכנולוגיה זמינה ליתרון מתמשך.
כאן בדיוק נמצאת ישראל.
יש לנו אחת מתשתיות החדשנות הטובות בעולם: הון אנושי, מחקר, יזמות, הון סיכון. אבל היא פועלת על אי קטן. ההייטק מייצא טכנולוגיה לעולם, בעוד מסחר, תעשייה, שירותים והמגזר הציבורי מאמצים אותה באיטיות, והפריון שם נמוך בעקביות: עובד ישראלי מייצר בשעת עבודה כרבע פחות מעמיתו האמריקאי. אנו מחזיקים בנכס הנדיר ביותר בכלכלה החדשה, ומנצלים אותו רק על חלק קטן מהמשק. אם זה יימשך, הפער בין המדינות יעבור אל תוך ישראל עצמה: כלכלה אחת שרוכבת על המהפכה, וכלכלה שנייה שמשלמת את מחירה.
את עוצמת המנוף הזה אנחנו רואים מבפנים, אצלנו בפירמה אנו בונים מחדש את מודל העבודה שלנו סביב סוכני בינה מלאכותית: המחקר, הניתוח וההפקה עוברים למכונה, והמומחים מתפנים למה שמייצר ללקוח את הערך הגבוה ביותר: שיפוט, אסטרטגיה, יצירתיות ואחריות לתוצאה. התוצאה איננה בהכרח פחות עבודה, אלא עבודה אחרת: עמוקה יותר, רחבה יותר, קרובה יותר להחלטות. זה מה שקורה כשמחברים טכנולוגיה זמינה לתשתית שנבנתה כדי לנצל אותה. וזה בדיוק היתרון שעליו יתחרו מדינות בעשור הקרוב.
לכן הדיון על AI איננו באמת דיון על AI. הוא דיון על פריון, על שכר, על יוקר המחיה ועל מקומה של ישראל בעולם. במשך שלושים שנה שאלנו את עצמנו בישראל כיצד להצמיח עוד חברות הייטק. בעשור הקרוב השאלה תהיה כיצד לגרום לכל המשק לעבוד כמו חברת הייטק. וזו משימה שהשוק לא יבצע לבדו: הוא יאמץ AI היכן שההחזר מיידי, לא היכן שנבנית עוצמה לאומית. נדרשת תוכנית לאומית לפריון בעידן הבינה המלאכותית: יעד מדיד שהממשלה נמדדת עליו, סגירת מחצית פער הפריון מול ארצות הברית בתוך עשור; תשתיות מחשוב ונתונים לכל המשק; רגולציה שמאיצה ניסוי במקום לחשוש ממנו; תמריצי הטמעה לעסקים קטנים, לתעשייה ולמגזר הציבורי; ובעיקר השקעה מתמשכת בהון האנושי, המרכיב היחיד בתשתית שאי אפשר לייבא.
בסופו של דבר, המודלים יהיו של כולם, וגם כוח המחשוב. הבינה המלאכותית לא תקבע מי ינצח; היא רק תחשוף מי בנה כלכלה שמסוגלת לנצל אותה.
הטכנולוגיה תהיה של כולם. הניצחון לא.
הכותבים הם שרון שולמן, מנכ״ל ויו״ר EY ישראל ואסף אגוזי, שותף מנהל, EYP Strategy & Execution, ישראל
