סקנדרי בהייטק: כללי המשחק המיסויים שמכריעים עסקאות
עסקאות סקנדרי הפכו בשנים האחרונות לאחד הכלים המרכזיים בהייטק הישראלי. הן מאפשרות למייסדים, לעובדים ולמשקיעים מוקדמים להפוך חלק מהעושר שעל הנייר לכסף אמיתי בחשבון, מבלי לפגוע בצמיחת החברה. במקביל נכנס משקיע חדש שמזרים הון לחברה, מה שמייצר חמצן להמשך הפעילות ומחזק את תחושת השותפות של כל הצדדים. אלא שמאחורי העסקאות הללו מסתתרת מערכת סבוכה של דינים, חוקים ומסגרות דיווח, שיכולה לקבוע אם העסקה תהיה הצלחה או מלכודת מס.
סקנדרי איננו דיבידנד. מדובר במכירת מניות מצד בעלי מניות קיימים, במקביל להקצאת מניות חדשות למשקיע. כך למשל, אם החברה מגייסת 120 מיליון דולר, ייתכן ש־100 מיליון יוזרמו ישירות לקופתה לצמיחה, ו־20 מיליון ינותבו לרכישת מניות מהעובדים או מהמייסדים.
עבור בעלי המניות מדובר במפגש ראשון עם כסף אמיתי, בלי לאבד את עיקר אחזקתם. לא במקרה הפך המנגנון הזה לאבן יסוד באקוסיסטם: אחרי סבבי גיוס מפרכים רבים נשארים מייסדים ועובדים עם הון "על הנייר" בלבד. סקנדרי מעניק להם יציבות אישית ושומר על מוטיבציה ארוכת טווח. כדי לשמור על איזון קיימות לרוב מגבלות מכירה, כך שמייסדים ובכירים רשאים למכור רק חלק קטן.
ברוב המקרים מדובר במכירת נכס ולכן חלים כללי מס רווחי. שיעורי המס עצמם נעים בדרך כלל סביב 30%–35% כולל מס יסף, אך בנסיבות מסוימות יכולים לטפס לרמות גבוהות בהרבה. מיפוי מדויק של מקורות הזכויות של כל עובד ומייסד הוא לא עניין טכני אלא קריטי לקביעת גובה המס. לכך מצטרפת שאלת התושבות: תושבי חוץ רבים נהנים מפטור מלא בדין הפנימי על עסקאות הוניות בחברות ישראליות. גם עולים חדשים ותושבים חוזרים ותיקים זכאים להקלות שונות. המשמעות היא שחלק לא מבוטל מהשווי שנוצר בהייטק הישראלי ממוסה לעיתים בשיעור נמוך מאוד. המציאות הזו מעלה שאלות מדיניות על חלוקת הערך בין המדינה לבין ההון האנושי המקומי, אך גם מחייבת יציבות רגולטורית שתאפשר למשוך הון איכותי לאורך זמן.
הזמן הוא גורם מכריע נוסף. רשות המסים מחייבת דיווח ותשלום מקדמה תוך שלושים יום ממועד המכירה. מדובר בחובה מיידית, לא באפשרות. איחור עלול לגרור ריביות וקנסות, ובתי המשפט נוטים לייחס לדיווח הראשוני משקל מכריע. לכן את עבודת המיסוי יש להתחיל עוד בשלב טיוטות ההסכמים, לבחון מבני עסקה חלופיים ולנעול מראש את הנרטיב המשפטי והמיסויי.
בעסקאות גדולות נהוג למנות נאמן משלם שמרכז את התמורה מהמשקיע ומחלק אותה לבעלי המניות. הנאמן מחויב לנכות מס במקור, ובאין אישורים מתאימים ינכה לפי שיעורים גבוהים. התוצאה עלולה להיות אובדן נזילות מיותר, גם אם זמני. הדרך להימנע מכך היא להיערך מראש ולהגיש בקשות לניכוי מופחת עוד לפני מועד העסקה.
עסקת סקנדרי היא גם הזדמנות אסטרטגית לבחינה מחודשת של מבנה התאגיד. לעיתים כדאי לשקול פיצול פעילות, הכנסת חברת אם זרה או שימוש בכלי שינויי מבנה שמאפשרים לבצע מהלכים מבלי ליצור אירוע מס מיידי. זהו תחום מורכב שמצריך בחינה פרטנית, אך יש בו פוטנציאל ממשי לייעול העסקה ולהוזלת עלויות המס.
עם זאת, טעויות נפוצות ממשיכות לחזור על עצמן. ערבוב בין מניות שהתקבלו כהטבה לעובדים לבין מניות הוניות קלאסיות עלול להקפיץ את שיעור המס. אי־עמידה בחובת הדיווח תוך שלושים יום עלולה להוציא את השליטה מהידיים ולפגוע בנרטיב המיסויי. אי־היערכות עם אישורי ניכוי במקור תוביל לעיכוב בתזרים, ומיפוי חסר של זכויות עובדים עלול לשנות את אופי ההכנסה במס. אפילו החמצת בדיקה של סטטוס תושבות עלולה לגרום להפסד פטורים משמעותיים, שימוש בהטבת המס על רווחים של החברה יכולים אף להפחית את שיעור המס של בעלי המניות באופן משמעותי לשיעור של 25% וזאת מבלי לפגוע בהטבת המס של החברה.
מול כל אלה נדרשת עבודה משולבת של הנהלת החברה והיועצים. מנכ"ל, סמנכ"ל כספים ויועץ משפטי חייבים להגדיר מראש את יחס ההקצאה לחברה מול מכירת מניות קיימות, להכין את בעלי המניות להמציא אישורי ניכוי במקור, ולהסביר כי חובת הדיווח היא עליהם אישית ולא על החברה. במקביל יש למפות את זכויות העובדים והמייסדים בהתאם למסלול 102 ויש לבחון שינויי מבנה שיכולים לשפר את התנאים.
לאורך השנים למדנו שהמשקיעים עצמם פחות מתמקדים בהטבת מס נקודתית ויותר בוודאות ארוכת טווח. למדינה יש אינטרס ברור: לגבות מס הוגן על ההשבחה שנוצרת כאן, אך במקביל לייצר מערכת כללים שקופה ויציבה. כאשר יש יציבות כזו, נכנסים משקיעים איכותיים, נבנות חברות חזקות ומתקיימות עסקאות שמועילות לכל הצדדים.
עינת דואני היא שותפה באלמקייס פתרונות מיסוי
