המדינה זכתה במיליארדים מהאקזיט של ארמיס? עליה להפוך את המס למנוע צמיחה
המדינה צפויה להרוויח סכום עתק ממכירת ענקית הסייבר הישראלית. הפיתוי להשתמש בכסף כדי לסתום חורים בתקציב הוא עצום, אבל זו תהיה בכייה לדורות. את הדיבידנד הזה חייבים להשקיע חזרה במנועי הצמיחה, מחינוך למתמטיקה ועד השקעה בטכנולוגיות העתיד. כך נבטיח שגם ב-2030 יהיו כאן כותרות חיוביות כאלו
אמש נחשפנו לאחת מאותן הכותרות שגורמות לחזה הישראלי להתנפח מגאווה: חברת ארמיס נמכרת לפי שווי דמיוני של 7.5 מיליארד דולר. מעבר לגאווה הישראלית העצומה ולהישג של המייסדים והעובדים, יש כאן שורה תחתונה שמעניינת כל אזרח: המדינה, השותפה השקטה בכל הצלחה כזו, עומדת לגזור קופון שמן. בגלל מבנה הבעלות על החברה, עדיין לא ברור היקף המס שהמדינה תקבל, אבל ההערכות מדברות על מאות מיליוני דולרים.
במציאות הכלכלית המורכבת של ישראל ב-2025, עם גירעון תופח והוצאות ביטחון אדירות, הסכום הזה הוא כמו אוויר לנשימה. הפיתוי של מקבלי ההחלטות במשרד האוצר יהיה כמעט בלתי נשלט: לקחת את הכסף ולהזרים אותו לכיסוי ההוצאות השוטפות. לסתום חור בתקציב, לממן הסכם קואליציוני, או פשוט לבלוע את הסכום בתוך הבור הגירעוני. אסור לתת לזה לקרות.
שימוש בכספי המיסים של מכירת ארמיס להוצאות שוטפות משול לאיכר שאוכל את גרעיני החיטה שנועדו לזריעה בשנה הבאה. הוא יהיה שבע היום, אבל ירעב מחר. המיליארדים הללו הם לא כסף לבזבוזים, אלא פוטנציאל להשקעה לאומית שחייבת לחזור פנימה, אל תוך האקוסיסטם שיצר אותה, כדי להבטיח שארמיס לא תהיה הברקה חד פעמית, אלא חוליה בשרשרת שלא נגמרת.
תעשיית ההייטק זועקת להשקעה במספר מנועי צמיחה קריטיים:
1. המלחמה על המוחות: אנחנו נמצאים בעיצומה של בריחת מוחות שקטה אך עקבית. מדענים, חוקרים ואנשי הייטק בכירים מקבלים הצעות מפתות מעבר לים. המדינה צריכה להשתמש בכסף כדי לייצר מענקים אגרסיביים ותמריצים שישאירו את הטאלנטים כאן ויחזירו אותם הביתה. בלי האנשים האלה, אין הייטק.
2. השקעה בטכנולוגיות Deep Tech: העולם לא מחכה לנו. המהפכה הבאה היא מחשוב קוונטי והעמקה בבינה מלאכותית. אלו תחומים שדורשים תשתיות יקרות והשקעה לטווח ארוך שהשוק הפרטי מתקשה לממן לבדו בתחילת הדרך. זה המקום של המדינה להיכנס מתחת לאלונקה.
3. העמקת הידע האקדמי: כיום, הסטודנטים המצטיינים משתלבים בתעשייה מיד בסיום התואר הראשון בגלל המשכורות הגבוהות. התוצאה? מחסור בחוקרים בעלי תארים מתקדמים (שני ושלישי) שיוצרים את פריצות הדרך המדעיות של העשור הבא. יש להקצות מלגות קיום נדיבות למצטיינים שיבחרו להישאר באקדמיה ולהעמיק את המחקר.
4. השקעה בדור הבא של מתמטיקה ומצוינות: אי אפשר לבנות מגדל בלי יסודות. הכסף הזה צריך לתקצב תוכניות חיזוק לחמש יחידות מתמטיקה ולמסלולי מצוינות בפריפריה ובמרכז. ההייטקיסט של 2035 יושב היום בכיתה ח', והוא צריך את הכלים הטובים ביותר.
5. חבל הצלה לסטארטאפים בשלבים המוקדמים: הנתונים העדכניים מדאיגים. משך הזמן בין גיוס הסיד לבין סבב A התארך משמעותית. זה נחשב לעמק המוות של החדשנות הישראלית. חברות מצוינות עם רעיונות פורצי דרך נופלות שם פשוט כי אין להן אוויר. חלק מהכסף חייב לעבור כמענק ייעודי לרשות החדשנות, כדי לתמוך בדיוק בשלב הקריטי הזה.
כל אחד מהמנועים האלו הוא חיוני להייטק הישראלי ולהמשך ביצורו כמוביל גלובלי. מכירת ארמיס היא הזדמנות פז. שר האוצר וראשי המשק צריכים להסתכל עליה לא כעל בוננזה רגעית, אלא כעל דלק למנוע הצמיחה של המשק. רבות נכתב ודובר על חשיבותו של ההייטק הישראלי לכלכלה ולמדינה. אם נשכיל להשקיע את המיליארדים האלה בחזרה בתעשייה, בחינוך ובמחקר, אנחנו נראה את ההחזר בריבית דריבית בדמות עוד עשר חברות כמו ארמיס בעשור הקרוב. אם נאכל את הכסף הזה היום, נשאר רק עם הכותרות של היום.
דורון אהרנסון הוא סמנכ"ל השיווק של חברת Sela, ספקית גלובלית מובילה של שירותי ענן ו-AI לחברות טכנולוגיה
