2026 תהיה שנת הקצוות: ההון ינוע מהר או לא ינוע בכלל
בשבוע האחרון התפרסמו כמה סבבי גיוס יוצאי דופן, כאלה שגרמו לתחושת רטט בתעשייה - לא רק בגלל המספרים, אלא בעיקר בגלל הצירוף הנדיר של תזמון חופף, שמות גדולים וסכומים שמסוגלים להזיז מחוגים. אולם - אלו לא תוצאות של מציאות אחרי המלחמה, אלא השתקפות מאוחרת של תנועה שהחלה הרבה קודם. חשוב להבין שהסיפורים האלה הם לא עדות לשיבה של ״הכסף הזול״, אלא אינדיקציה מדויקת להפליא לאופן שבו 2026 תיראה: פחות רעש, יותר סיגנל; פחות תחנות, יותר הוכחות; פחות אמצע, יותר קצוות.
כדי להבין את התמונה הגדולה, צריך להתחיל דווקא מהסיפור של וונדרפול שמדגים בצורה כמעט ספרותית את המפגש בין אימוץ אמיתי לבין הזדמנות תזוזה מהירה. זהו מקרה שבו השוק כבר דיבר לפני הכסף: לקוחות שמרגישים ערך, תהליכי מכירה שמתחילים לתפוס תאוצה, אותות שוק חזקים שמסמנים שהמוצר נוגע בעצב נכון, וחברה שמבינה שכשמומנטום נבנה - יש חלון הזדמנויות שצריך ללכוד לפני שהוא נסגר. כאן הכסף לא מגיע כדי ״לראות מה יקרה״, אלא כדי להאיץ משהו שכבר קורה, כמעט מייתר את ה״סיכון״ ממושג ההון-סיכון, שכן התאוצה שעל בסיסה מגייסים היא כבר מבוססת מציאות.
מנגד, עומדות טנזיי - שפועלת בעולם של בדיקות חדירות (pen testing)- ומג׳סטיק לאבס שמפתחת שכבת זיכרון למודלי AI גדולים, ושתיהן מייצגות סוג אחר לגמרי של החלטת השקעה. אלו לא חברות שמבקשות דלק כדי לרוץ מהר יותר, אלא כאלה שבהן הכסף קונה זמן, טאלנט ותשתיות להקמת מערכות שאי אפשר לבנות ״על רגל אחת״; ארכיטקטורות עומק, סייבר ברמה שמחייבת גישה לדאטה, צוותי מחקר ולקוחות עוגן. כאן אין MVP מהיר ואין מסלול ״רזה״. זהו מרחב שבו משקיעים מנוסים מזהים חזון ומוכנות ברורה לביצוע, ומחליטים לשים את הכדורים מוקדם בדיוק משום שהמשחק הוא משחק ארוך, יקר וחד-משמעי.
הדו״ח האחרון של Startup Nation Central מציג תמונה קשוחה: מסלול הגיוס הישראלי התארך משמעותית, והמעבר החציוני מ-Seed ל-A עומד כיום על כ-35 חודשים; כמעט שלוש שנים של עבודה ללא רשת ביטחון. במקביל, גובה סבב ה-Seed החציוני מגיע לכ-7 מיליון דולר, ומדד המאקרו מראה שגם כאשר ההיקפים עולים - כ-11.9 מיליארד דולר בשלושת הרבעונים הראשונים של 2025 - מספר העסקאות יורד דו-ספרתית. כלומר: פחות סבבים, אך כל אחד מהם מחייב יותר הוכחה - פחות תחנות, אבל כל תחנה היא קריטית.
ולכן, המשקיעים של היום - אפילו בשלבים המוקדמים - מחפשים פחות ״פוטנציאל״ ויותר ״ביצועים מוקדמים״: בסיס לקוחות ראשוני אמיתי, תכנית הכנסות ברורה, אינדיקציות לשמישות ולערך, ויכולת להצדיק האצה. בעולם כזה, ״האמצע״ ייעלם כמעט לחלוטין. החברות שימשיכו לגייס ב-2026 יהיו או כאלה שמציגות עליונות טכנולוגית - או כאלה שמראות עניין חד וברור מהשוק. לכל השאר יידרש מסלול הדרגתי יותר, בנוי מאבני דרך קצרות ומדודות, שבו ההון יגיע רק כאשר המציאות תאשש שהוא צריך להגיע.
ליזמים מביניכם, אני מציע לא להסתנוור ולא להרפות ידיכים לאור המספרים האחרונים. סבבים גדולים מגיעים עם תג מחיר גבוה: דילול מוקדם, ציפיות מנופחות, אסטרטגיה שמתקבעת מהר מדי, וממשל תאגידי שכבר לא מאפשר גמישות. ובעיקר - הם קובעים נקודת ייחוס לסבב הבא, כזו שלא תמיד תואמת את קצב ההתפתחות של השוק או של הלקוחות. זה לא אומר לא לגייס; זה רק אומר להבין שגיוס הוא לא רק כסף, אלא גם בחירת מסלול. וחשוב לא ליפול שוב למלכודת של 2021 - שבה וולואציות מנופחות נראו כמו הצלחה, אבל בפועל הפכו לרועץ בגיוסי ההמשך ולעיתים גם בצמיחה עצמה.
2026, אם כך, הולכת להיות שנה של קצוות. מצד אחד - סבבי עומק: חומרה, תשתיות, סייבר, מודלים גדולים של AI ומערכות שדורשות קפיצה הנדסית אמיתית. מצד שני - סבבי טרקשן: חברות שמציגות אות של שוק חד, הכנסות ראשוניות ויכולת להאיץ את המוצר לשוק בזמן קצר. והאמצע? הולך ומצטמצם, אולי אפילו נעלם. יזמים שידעו לבנות בשקט - ולאמת בקול - יגלו שהדרך הכי מהירה לצמיחה מתחילה בכלל במשמעת: קודם אמת, אחר כך תאוצה. וכשהאמת תדבר, ההון כבר ידע להגיע בדיוק בזמן.
יניב פלדמן הוא מייסד-שותף ומנהל-שותף ב-Flag Capital
