חוסן תחת אש: ב-2026, האתגר האמיתי של ה-DDoS הוא כבר לא גודל המתקפה
שנת 2026 מסמנת את קץ עידן ה-DDoS כפי שהכרנו אותו: המתקפה היא כבר לא רק מפגן כוח של רוחב פס, אלא כלי כירורגי לשיבוש כלכלי ואסטרטגי. בעוד ששיאי התעבורה ממשיכים להישבר, כפי שעולה מנתוני הרבעון הראשון של Cloudflare ו-MazeBolt, האתגר האמיתי שעומד לפתחו של המנכ"ל המודרני הוא היכולת להוכיח חוסן תפעולי בסביבה שמשתנה ללא הרף. בזמן שבוטנטים (Botnet) כבר מגיעים לשיאים של עד 7.29 טרה־ביט לשנייה ויותר ממיליארד חבילות נתונים בשנייה. אך המספרים האלה מספרים רק חלק מהסיפור. האתגר האמיתי כבר אינו עוצמת המתקפה - אלא היכולת לשמור על רציפות שירות.
מתקפות DDoS כבר אינן רק הצפות מסיביות וחסרות הבחנה. יותר ויותר מתקפות הופכות לפעולות מדויקות ומהירות, לעיתים מתוזמנות לרגעים רגישים. לצד האיום החיצוני, הנתונים העולים מניתוח מאות אלפי סימולציות של מתקפות DDoS, חושפים כשל ארגוני עמוק: גם ארגונים עם מערכות הגנה מתקדמות חווים השבתות. הסיבה המרכזית אינה בהכרח חולשה של ההגנה, אלא פער בין ההגדרות של מערכות ההגנה לבין המציאות המשתנה של תשתיות מתפתחות, ארכיטקטורות ענן משתנות ומערכי שירות מתרחבים.
ברוב המקרים, מתקפת DDoS מצליחה לא בגלל אירוע אחד, אלא בגלל שורה של פערים: הגנות שלא עודכנו בהתאם לשינויים בארגון, שירותים חדשים שלא נבדקו, או נקודות עיוורון בנתיבי התעבורה. לפי נתוני MazeBolt, כ-86% מהארגונים מבצעים בדיקות DDoS פעם בשנה או פחות. תרגילי בדיקה אלו מכסים פחות מאחוז אחד משטח התקיפה בפועל. המשמעות: רוב הארגונים מגלים את הפערים רק ברגע הכואב ביותר - בזמן השבתה אמיתית.
גם אופי המתקפות משתנה. לפי נתוני Cloudflare, כ-71% מנפח התעבורה הזדונית מגיע משכבת הרשת, אך כ-29% מהמתקפות מתבצעות בשכבת האפליקציה. מתקפות אלה אינן מציפות את הרשת בכמויות עצומות של תעבורה, אלא מכוונות לפעולות קריטיות כמו התחברות משתמשים, תשלומים או קריאות לממשקי API. כך ניתן לשבש שירותים מרכזיים גם בלי ליצור עומס חריג שקל לזהות.
גם כללי המשחק עצמם משתנים בהשפעת ה-AI. תוקפים משתמשים ב-AI כדי לשנות דפוסי תקיפה, להתאים את עצמם להגנות ולזהות נקודות חולשה. במקביל, ארגונים משנים את המערכות שלהם באמצעות אוטומציה ושירותי ענן. התוצאה היא סביבה דינמית במיוחד, שבה תגובה ידנית לאחר שהתקיפה כבר החלה הופכת לפחות אפקטיבית. מתקפות רבות כיום נמשכות פחות מעשר דקות בלבד - פרק זמן קצר מדי כדי להגיב אליו באמצעים מסורתיים.
המציאות הזו מאלצת שינוי, במקום לבצע בדיקות עומס נקודתיות פעם או פעמיים בשנה, ארגונים מבינים את הצורך בבדיקות רציפות של מערכי ההגנה. בדיקות כאלה בוחנות את כל סוגי התעבורה והשירותים ומאפשרות לזהות שינויים, לסגור פערים ולהבטיח שההגנות עדיין רלוונטיות. הערך המרכזי שלהן הוא ביצירת ויזיביליות אמיתית לתוך מערכי ההגנה. ארגונים רבים מפעילים שכבות רבות של פתרונות אך בפועל חסרה להם תמונה ברורה של האופן שבו כל הרכיבים הללו מתפקדים יחד בזמן תקיפה. בדיקות רצופות מדמות מתקפה אמיתית ומאפשרות לראות כיצד התעבורה מטופלת בכל שלב ואילו מנגנונים אינם מוגדרים בצורה אופטימלית. הידע הזה קריטי בעידן שבו תצורות משתנות לעיתים קרובות, והוא מהווה בסיס להגדרה מדויקת יותר של כלל מוצרי ההגנה בארגון.
נושא נוסף שהופך מרכזי הוא היכולת להוכיח חוסן. דירקטוריונים, רגולטורים ומשקיעים כבר לא מסתפקים בהצהרות כלליות על אבטחה. הם מצפים לראות נתונים שמוכיחים שהשירותים באמת זמינים, שהחשיפה למתקפות יורדת, ושיש בדיקות רציפות שמוודאות זאת. דרישות כאלה הופכות לסטנדרט, במיוחד תחת רגולציות חדשות בתחומי הפיננסים והתשתיות הקריטיות.
בסופו של דבר, השאלה הגדולה של 2026 כבר אינה מי יכול לעמוד בגל התקיפה הגדול ביותר. השאלה האמיתית היא מי יכול להבטיח שלקוחות ימשיכו לקבל שירות רציף, גם כשהתוקפים והסביבה משתנים ללא הרף. יכולת להוכיח חוסן אינה עוד יתרון תדמיתי - אלא תנאי בסיסי לפעילות עסקית.
עליזה ישראל היא מומחית להנגשת ידע בתחום הסייבר, MazeBolt
