מסטארט-אפ ניישן ל"Quant ניישן" – כך ישראל תשמור על יתרונה בעידן ה-AI
כבר מעל לשני עשורים, ישראל מחזיקה בתואר "אומת הסטארט-אפ" (Start-up nation) ומהווה מרכז חדשנות הנשען על הון איכותי, אנשים חכמים ויצירתיות פורצת גבולות, לצד גישה נועזת ליטול סיכונים ולנצל הזדמנויות.
יחד עם זאת, המפה העולמית משתנה. ככל שהבינה המלאכותית מעצבת מחדש את הכלכלה, התחרותיות והחדשנות הטכנולוגית, ישראל מסתכנת באובדן יתרונה- תרחיש שהמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה, במיוחד בתקופה שבה הובלה טכנולוגית מהווה מרכיב מרכזי בחוסנה הלאומי ובמעמדה הגלובלי.
ישראל במקום הרביעי במספר הסטארט-אפים וההשקעות בתחום גדלות, וכן היא נהנית ממעמד מוביל בפרסומים אקדמיים ביחס לגודלה, אך לפי דו"ח משרד המדע קצב הצמיחה בהון אנושי מוכשר פחת בשנים האחרונות, היא סובלת מחולשה בתשתיות ורגולציה תומכת וכן סובלת מזמינות נתונים נמוכה, ובמגמה זו עלולה ישראל לאבד את ההובלה תוך שנים ספורות.
כדי לשמר את יתרונה הטכנולוגי, על ישראל לעבור מהגדרה של "סטארט-אפ ניישן" ל"Quant ניישן", חברה הרואה בנתונים וביג דאטה נכס לאומי, מיישמת מודלים מתקדמים לחיזוי סיכונים, וממנפת מידע כבסיס לקבלת החלטות אסטרטגית ואיתנה. אם יש שלמדנו שנים האחרונות, זה שאי-הודאות כאן כדי להישאר. מדינות, תעשיות וארגונים חייבים להסתגל.
תגובה מהירה לסיכונים היא דבר חיובי. אך היכולת לזהות איום לפני שהוא מתפרץ ולפעול מבעוד מועד כדי להתכונן אליו, הם דבר עוד יותר טוב. שילוב שתי היכולות הללו היא ההגדרה המדויקת של חוסן.
כעת זה הרגע המתאים לבצע את קפיצת המדרגה. אנו נכנסים לעידן שבו הנתונים זמינים יותר מאי פעם. פריצות הדרך שאנו רואים היום ב-AI, מאפשרות לנתח ולהפיק תובנות מהנתונים תוך זמן קצר. במקביל, אלגוריתמים מתקדמים הופכים את יכולת החיזוי לרחבה, זולה יותר ושימושית כמעט לכל תחום – מפיננסים ובריאות ועד לתחומי ביטחון וממשל.
כדי להפוך ל"Quant ניישן", על ישראל להתמקד בשלושה היבטים מרכזיים. ראשית, יצירת תשתית נתונים אחידה ומתואמת. הכל מתחיל בנתונים. יש לשאוף להקמה של מערכת המחברת בין מקורות מידע שונים ויוצרת בסיס לניתוח מקיף. גודלה הקטן של ישראל מהווה כאן יתרון: חיבור בין מידע רפואי לבין נתונים כלכליים, דפוסי מזג אוויר ומודיעין ביטחוני יכולים לאפשר חשיפת דפוסים ותובנות שאף גוף אינו מסוגל לזהות לבדו.
שנית, יצירת כלים שיתופיים לחיזוי. במקום שכל משרד ממשלתי יבנה "כדור בדולח" משלו, ישראל יכולה ליצור פלטפורמות אחידות לבחינת תרחישי "מה יקרה אם". פלטפורמות אלה יהיו מסוגלות למפות במקביל שכבות שונות של תרחישים בהם יש אי ודאות גבוהה.
השלישי הוא בחינת מקרי קיצון לאומיים. בנקים בודקים האם ישרדו משבר פיננסי, גופי בריאות נערכים למגפה הבאה וכיו"ב. אך, ישראל יכולה וצריכה לבדוק הכל באופן שוטף ודינאמי, כגון: תפקוד מערכות מים בבצורת, מצב הכבישים, בתי חולים בזמן עומס קיצוני. עדיף לאתגר את המודלים, מאשר את המציאות.
כמובן, גישה מבוססת נתונים מצליחה מחייבת זהירות מביטחון מוגזם בנתונים ובמודלים. טעות אחת יכולה להשתכפל ולהתעצם. החיזוי הופך לתשתית וכמו כל תשתית, הוא דורש סטנדרטים הנדסיים, בקרות בטיחות ופיקוח מוסדי, כדי להפיק תועלת ולא להגביר נזק.
אי-הודאות מתדפקת על דלתנו. היכולת לצלוח אותה עשויה להיות תלויה במאמץ להבין אותה ולא להתעלם ממנה.
איגור טולצ'ינסקי הוא מייסד ומנכ"ל WorldQuant הגלובלית
