רוצים למצוא עבודה? אל תלמדו את המקצועות האלה באוניברסיטה
לא כל תואר שווה את ההשקעה: נתונים מארה"ב חושפים אילו תחומים מובילים את בוגריהם לעבודות שלא דורשות תואר בכלל ואת הפערים בשכר מול אלה שלומדים מקצועות המבוקשים בשוק העבודה
ארבע שנות לימודים, עשרות אלפי דולרים ולחץ אינסופי של מבחנים, הגשת עבודות וחובת נוכחות - כל אלה מובילים יותר ממחצית בוגרי האוניברסיטה בארה"ב לתואר שבסופו של דבר, בשוק התעסוקה, לא שווה הרבה יותר מתעודת בגרות.
יש תארים אקדמיים שברוב המקרים מובילים ל'תת תעסוקה' - מצב שבו עובדים בעבודה שאינה דורשת תואר אקדמי או שאינה תואמת את תחום הלימודים, כך עולה מנתונים חדשים של הפד בניו יורק.
התואר שמוביל לשיעור תת התעסוקה הגבוה ביותר הוא קרימינולוגיה (67%), אחריו אמנויות הבמה (62.3%), במקום השלישי טכנולוגיות רפואיות (57.9%), מדעי הרוח (56.5%) ואת החמישיה הראשונה סוגרת אנתרופולוגיה עם 55.6% תת תעסוקה.
המשמעות היא ששניים מתוך שלושה בוגרי קרימינולוגיה או אמנויות הבמה עובדים בעבודות שלא קשורות ללימודיהם או שאינן דורשות תואר בכלל. בסך הכל באופן כללי, שיעור התת-תעסוקה של אקדמאים בארה"ב בכל המקצועות הוא 38.3%. בכמעט עשרים מקצועות לימוד שיעור התת-תעסוקה עולה על 50%.
מקצועות כלליים כמו מנהל עסקים, תקשורת, מדע המדינה או לימודי שפות מובילים כמחצית מבוגריהן לתת-תעסוקה. סיכוייהם של בוגרי פילוסופיה (41.2%) , כימיה (40.6%) או יחסים בינלאומיים (38.5%) למצוא עבודה תואמת כישורים בתחום לימודיהם גבוהים משמעותית.
ויש גם את המקצועות ה'בטוחים'. אלה שלבוגריהם סיכוי כמעט וודאי למצוא עבודה ראויה בתחום הלימודים. כך, לימודי סיעוד מובילים כמעט את כל בוגריהם לעבודה בתחום כאשר שיעור תת-התעסוקה שלהם עומד על 9.7% - הנמוך ביותר לפי נתוני הפד של ניו יורק. אחריהם בוגרי תואר בחינוך (16%) שרובם הגדול מוצאים עבודה במקצוע. כמעט 85% מבוגרי מדעי המחשב מוצאים עבודה התואמת את השכלתם וכך גם בוגרי תואר בהנדסה כימית.
למה זה קורה? היצע הבוגרים במקצועות ה'רכים' כמו מדעי הרוח, אמנות או תקשורת רב יותר מהביקוש. בנוסף, יש פערים בין ההכשרות שמעניקים בלימודים לתארים אקדמיים לבין הכישורים הדרושים בתעשייה. מעסיקים מחפשים מיומנויות פרקטיות, טכנולוגיות, שלא בהכרח נרכשות בלימודים לתואר במקצועות 'הומניים'. ובכל המקצועות, גם המבוקשים, מעסיקים דורשים ניסיון. בעיית הג'וניורים חוצה תחומי ידע ומשותפת לכל הבוגרים שמגיעים לשוק העבודה ללא התנסות מעשית שיכולה להיות גם במסגרת סטאז', פרוייקטים עצמאיים או התנדבות.
הנתונים של הפד מתייחסים לשנה האחרונה שבה מתחילים לראות את השפעות ה-AI כך שמעניין יהיה לראות אם שיעור תת-התעסוקה בקרב בוגרי מדעי המחשב יעלה בשנים הקרובות.
ההשלכות של תת-תעסוקה נמשכות גם הרבה אחרי סיום הלימודים. שנה לאחר סיום הלימודים 52% מבוגרי התארים נמצאים בתת-תעסוקה. 10 שנים לאחר סיום התואר, 45% מהבוגרים נשארים באותו המצב. והמחירים של התופעה הם כבדים. קודם כל, בוגרי אוניברסיטה טריים שמועסקים בעבודות שדורשות השכלה מתאימה משתכרים 88% יותר מאשר בוגר תיכון ללא השכלה אקדמאית. לעומת זאת, בוגרי אוניברסיטאות שמועסקים בעבודה שאינה תואמת להשכלתם משתכרים רק 25% יותר מבוגרי תיכון. לאורך חייהם בוגרי תואר ראשון משתכרים 70% יותר מאשר אנשים עם השכלה תיכונית, כך לפי מחקר מ-2024 על בוגרי אוניברסיטאות שפורסם בפד של סנט לואיס.
מעבר לשכר, תחושת הפספוס וחוסר המיצוי עלולות להשפיע על מוטיבציה ולגרום לפגיעה מתמשכת ביכולת ההשתכרות ובתחושת הערך העצמי.
ההשקעה בלימודים אקדמיים היא לא זניחה. בארה"ב שכר הלימוד באוניברסיטאות פרטיות יכול להגיע למאות אלפי דולרים כאשר רוב הסטודנטים נוטלים הלוואות על מנת לממן את הלימודים. כאשר יכולת ההחזר שלהם נשחקת, נשאלת השאלה האם האקדמיה עדיין רלוונטית לעולם העבודה העכשווי. האם המחיר של תואר במדעי הרוח מצדיק את עצמו? והאם האדקמיה באמת מכינה את הסטודנטים לשוק העבודה המשתנה?
בישראל אמנם השיטה שונה מעט מארה"ב ואין נתונים עדכניים לגבי תת תעסוקה בפילוח לפי מקצועות הלימוד, אבל בשנים האחרונות הולך ומתחדד גם בארץ הפער בין מערכת ההשכלה הגבוהה לבין שוק העבודה. פער שמוביל לתופעה הדומה לתת-תעסוקה האמריקאית. מחקרים של גופים שונים מציירים תמונה דומה: רבים מבוגרי האקדמיה אינם מצליחים להתקבל למשרות התואמות את השכלתם.
לפי מחקר של מרכז טאוב, 17.5% מבעלי תואר ראשון בישראל מוגדרים כבעלי 'השכלה עודפת' - עובדים במשרות שאינן דורשות תואר או שדורשות השכלה נמוכה מזו שרכשו. לפי המחקר מאוקטובר 2021, שיעור זה גבוה במיוחד בקרב בוגרי מדעי החברה (24.7%), מדעי הרוח (23%) ואמנות (20%), ונמוך משמעותית בקרב בוגרי ביולוגיה (11.3%), מדעי המחשב (12.2%) ורפואה (3%). המשמעות של 'השכלה עודפת' היא ש"המשאבים הפרטיים והציבוריים המושקעים ברכישת ההשכלה אינם מנוצלים בצורה מיטבית בשוק העבודה, והדבר מקטין את ההחזר האישי והחברתי על ההשקעה", נכתב במחקר.
במקביל, מחקרים של בנק ישראל מצביעים על כך שהכדאיות הכלכלית של לימודים לתואר אקדמי הולכת ונשחקת. כך, לפי מחקר של הבנק משנת 2020 שיעור בוגרי תואר ראשון שנמצאים בהשכלה עודפת עומד על כ-14% ושיעור אי-ההתאמה בין מקצוע הלימוד למשלח היד עומד על כ-40%. במקרים של השכלה עודפת, אותו מחקר מצא שהשכר השנתי ברוטו נמוך ב-17% בהשוואה לבעלי השכלה מתאימה. הביקוש הגובר למיומנויות דיגיטליות, ידע ב-AI וניסיון מעשי גורם לכך שתחומי לימוד מסורתיים יותר - כמו משפטים, מדעי החברה או חינוך - מספקים לבוגריהם יתרון קטן בהרבה בשוק העבודה.
בדוח של ETF האירופי (European Training Foundation) לשנת 2024 ישראל מתוארת ככלכלה 'דו שכבתית': מגזר הייטק משגשג ומודרני לצד מגזרים מסורתיים בעלי פריון נמוך. אמנם שיעור התעסוקה בישראל גבוה יחסית אבל השוק מקוטב - מעטים עובדים בהייטק עם שכר גבוה ורבים אחרים במשרות בשכר נמוך וללא אופק קידום. הבחירה בתואר 'לא נכון' עלולה להפוך להחלטה כלכלית כבדה - לעתים עם השלכות לכל החיים.
אז איך מחליטים מה ללמוד?
לפני שמחליטים מה ללמוד כדאי לבדוק את השוק. לחפש נתוני תעסוקה בתחום, להבין מה עושים בוגרי התואר שאותו מעוניינים לבחור. בגלל שכעת לג'וניורים קשה למצוא עבודה גם במקצועות שבעבר נחשבו בטוחים - כדאי להשקיע בהתנסות מעשית כבר במהלך הלימודים בפרוייקטים, התמחויות או משרה סטודנטיאלית.
בנוסף חשוב לפתח מיומנויות רוחביות כמו שימוש בכלי AI, כישורים 'רכים' ולימודי שפות. לבסוף, כשהכל משתנה כל כך מהר המיומנות אולי החשובה ביותר בשוק העבודה היא גמישות, היכולת להתאים את עצמנו לשינויים התכופים.
