הימור ענק על עתיד ה-AI: ברוקפילד וקטאר משקיעות 20 מיליארד דולר במרכזי מחשוב
השותפות בין ברוקפילד לקרן הריבונית של קטאר מציבה את המפרץ בשורה הראשונה של המרוץ האזורי והעולמי לתשתיות AI, אך תלות בשבבים אמריקאיים, פערי רגולציה וחשש מהיצע יתר עלולים לעכב את המיזם השאפתני
ענקית ההשקעות הקנדית ברוקפילד ורשות ההשקעות של קטאר משיקות מהלך דרמטי שמתיימר לעצב מחדש את מפת תשתיות הבינה המלאכותית העולמית.
במסגרת שותפות חדשה יקימו השתיים מרכזי נתונים ותשתיות אנרגיה למערכות AI בהיקף של כ־20 מיליארד דולר. במקביל, ברוקפילד פועלת להקמת קרן ייעודית שתכוון ליעד שאפתני בהרבה - עד 100 מיליארד דולר להשקעות בתשתיות מחשוב ברחבי העולם. מנכ"ל החברה, ברוס פלאט, תיאר בכנס של גולדמן זקס את הפרויקט כ"מסילות הברזל של המאה ה־21", והבהיר כי תשתיות מחשוב עומדות להפוך למשאב אסטרטגי שאינו נופל בחשיבותו מכבישים, צינורות או מוצרי אנרגיה.
לפי פלאט, מדינות שלא ישכילו להקים "עמוד שדרה" של AI לא רק שיוותרו מאחור, אלא יעמדו בפני מצב שבו תאגידים בינלאומיים פשוט יעזבו אותן לטובת שווקים מתקדמים יותר. עבור קטאר, המהלך משתלב היטב באסטרטגיית "חזון 2030", שמטרתה לגוון את הכלכלה ולנתק תלות ממאגרי הגז. השילוב בין ההון הפיננסי העצום של קטאר לבין יכולות ההקמה וההפעלה של ברוקפילד יוצר מודל שמנסה להפוך את המפרץ למוקד חישוב עולמי שאינו רק ספק אנרגיה, אלא ספק עיבוד.
אך מאחורי החזון האופטימי מסתתרים לא מעט מוקשים, והם אינם טכנולוגיים בלבד. האתגר הראשון נוגע למגבלות ייצוא השבבים של ארה"ב. תשתיות AI מתקדמות תלויות בשבבים שמיוצרים על ידי חברות אמריקאיות, והממשל בוושינגטון כבר הוכיח שהוא מוכן להגביל את הפצתם כאשר עולה חשש לזליגה טכנולוגית לסין. קטאר עלולה למצוא את עצמה תחת מגבלות, במיוחד אם תעמיק שיתופי פעולה טכנולוגיים עם בייג'ינג.
גם בצד הכלכלי-עסקי המצב מורכב. אף שהביקוש ליכולות AI אכן מזנק, קיים חשש שהקמת תשתיות בקצב הנוכחי תיצור היצע עודף, בעיקר בשל העובדה שחלק מענקיות הענן מעדיפות לבנות דאטה סנטרים בעצמן. כאשר עלויות ההקמה מזנקות, בעוד מודלי ההכנסות של ה-AI עדיין אינם מגובשים, המשקיעים עלולים לגלות שהתחזיות היו אופטימיות מדי. תשתיות שתוכננו ל-20 שנה קדימה עשויות שלא לייצר את התשואה שחזה פלאט.
לכך מצטרפת הדילמה האנרגטית. דאטה סנטרים צורכים כמויות עצומות של חשמל ומים לקירור, ובמדינה מדברית כמו קטאר מדובר באתגר קבוע. למרות ההבטחות לשילוב אנרגיה מתחדשת, המציאות מחייבת גיבוי בגז טבעי, משאב זמין אך מזהם, שעלול להתנגש עם מדיניות ESG של משקיעים מערביים. מעבר לכך, שימוש מאסיבי במי קירור במדינה עם משאבי מים מוגבלים מעלה שאלות סביבתיות וחברתיות שלא זוכות לפתרון ברור.
וגם זה עדיין לא סוף הסיפור. תשתיות מחשוב הן לא רק עניין של ברזל, אנרגיה ושבבים, הן גם עניין של משפט ואמון. אחסון מידע רגיש בקטאר מציב אתגר רגולטורי לא פשוט, בעיקר לחברות אירופיות ואמריקאיות המחויבות ל־GDPR ולתקני פרטיות מתקדמים. היעדר שקיפות רגולטורית ושונות בסטנדרטים של הגנת מידע עלולים להרתיע חברות בתחומים כמו בריאות, פיננסים, סייבר ותעשיות ביטחוניות. ללא מסגרת משפטית שתבטיח הגנת מידע ברמה מערבית, מרכזי המחשוב החדשים עשויים להתקשות למשוך את הלקוחות הרווחיים ביותר.
