גלגל חמישיהאם מכוניות חשמליות קטנות יכולות "לתפוס" בישראל?
גלגל חמישי
האם מכוניות חשמליות קטנות יכולות "לתפוס" בישראל?
אפשר לרכוש אצלנו חשמליות בפחות מ-120 אלף שקל, כאלו שאין להן הרבה מתחרים בשוק, שחוסכות מקום חניה, שגורמות להסתפק במועט. אבל הצרכנים ממש לא מסתערים עליהן, אך ורק בגלל שהן חשמליות קטנות. מה גורם לקהל הישראלי להירתע מהן והאם המצב עשוי להשתנות בקרוב?
לפני מספר ימים קיבלו חברי מועדון הצרכנות "הוט" הודעה לפיה המכונית העירונית של ליפמוטור, "שמשגעת את המדינה", מוצעת להם בהנחה של כ-4,000 שקל. ההנחה אינה מפתיעה. במבחן "כלכליסט" התגלה שהליפמוטור אינה מכונית שמצדיקה את המחיר שהיבואן דורש עליה, אבל זו לא העובדה המעניינת. מה שיותר מעניין, היא העובדה שהליפמוטור החשמלית היא מכונית שמיובאת ארצה בהיקף מוגבל - של 400 יחידות מכל גרסה בשנה - מכיוון שאין לה עדיין תקינה אירופית. כלומר, כנראה שהיבואנית אינה מחזיקה אפילו במלאי של אלף מכוניות ועדיין, בשיא ההתנפלות על רכב חשמלי בישראל, המכוניות אינן נמכרות וממש אינן משגעות את המדינה.
המכונית החשמלית של ליפמוטור לא לבד: אם נסתכל במודעות המכירה של גופי הריטייל הגדולים בישראל, נגלה מלאי נאה של מכוניות דאצ'יה ספרינג חשמליות שעומדות במגרשים. הספרינג מוצעות למכירה חדשות מהניילון ואחרי יבוא מקביל במחירים של כ-120 אלף שקל - מחיר שמאפשר להתחרות במכונית חשמלית קטנה אחרת: פיאט 500.
מדוע ליפמוטור לא מצליחה להיפטר מהמכוניות וכיצד מכוניות דאצ'יה הגיעו לרשתות הסחר? ככל הנראה, בניגוד ללא מעט חשמליות אחרות, הציבור בישראל פשוט מסרב להתנפל. אגב, קבוצת קרסו יבואנית דאצ'יה כן ייבאה ארצה ספרינג לצורך בדיקה, אבל זו אינה משווקת על ידי היבואנית הסדירה.
במקביל, התפרסמו השבוע נתוני מכירות של שוק הרכב האירופי שמנתחים את היקף המסירות. המכונית החשמלית הנמכרת ביותר באירופה ברבעון היא טסלה מודל Y עם 66,551 יחידות, ובאופן מעניין את המקום החמישי תופסת דאצ'יה ספרינג, אי שם אחרי פולקסווגן ID3 שאינה מיובאת לישראל - במקום הרביעי.
קשה שלא לשים לב לעובדה בעייתית, בלשון המעטה: בישראל אפשר לרכוש מכוניות חשמליות זולות - בפחות מ-120 אלף שקל, אבל הצרכנים ממש לא מסתערים עליהן. על פי כללי ההיגיון הציבור אמור ליהנות מיתרונות החשמליות הקטנות: אין הרבה מתחרים בשוק והמחיר לא יקר ביחס למשפחתיות, אבל בכל הקשור במכוניות בעלות מנועי בעירה פנימית, המצב שונה: מכוניות קטנות נהנות מביקוש בגלל שהן פשוט זולות. הן מוצעות במחיר זול במעל 30% ממכוניות משפחתיות בגודל מלא, חוסכות מקום חניה, גורמות לצרכנים להסתפק במועט, לעשות חשבון פשוט של מה לא צריך שהמכונית תעשה ולרכוש מכונית שמתאימה לצרכים. אז מדוע ההיגיון הזה אינו פועל ברכבים חשמליים קטנים?
בכל הקשור לרכב חשמלי, יבואני הרכב לא באמת מספקים לצרכנים בישראל מכוניות קטנות. פרט לפיאט 500 קשה לומר שהישראלים נחשפים להיצע הדגמים המרשים שמקבלים הצרכנים בסין או באירופה. יבואני הרכב כנראה יודעים מדוע לא לייבא ארצה חשמליות קטנות. עובדתית הן מתקשות למכור. רנו זואי לדוגמה מזמן לא משווקת בארץ, גם לא הדגמים הקטנים של קונצרן פולקסווגן. מדוע?
ראשית, המכוניות החשמליות מדגמי המיינסטרים המשפחתיים - פרט לטסלה שהוזלה לאחרונה, הלכו והתייקרו, החשמליות העירוניות לעומת זאת דווקא הוזלו: דאצ'יה ספרינג למשל הוצעה לצרכנים לפני כחצי שנה במחירים של מעל 130 אלף שקל, וכעת הוזלה. הסיבה היא לא מעט אופורטוניזם מצד המייבאים שסברו שהצרכנים יתנפלו על כל חשמלית פנויה והתאכזבו לגלות שזה לא המצב ובדרך "שרפו" את השוק.
מעבר לכך, מכוניות מיני וסופר מיני חשמליות פשוט מציעות את מה שהרוכשים בישראל לא בהכרח מחפשים: פרקטיות. למשל, הליפמוטור והספרינג אינן מציעות מסכי ענק או טווחי נסיעה של מעל 300 קילומטר, הן מציעות "רק" אמצעי תחבורה במחיר הגיוני וזול יותר מהמחיר של מכונית משפחתית.
עוד נקודה בעייתית: הטווח. כיום חשמלית עירונית קטנה בעלת מנוע בנזין מסוגלת לנסוע לטווח של 400 קילומטר בלי בעיות מיוחדות - למרות שהיא כנראה לא צריכה לנסוע לטווחים הללו, ולמרות זאת נושא הטווח עדיין נחשב בעייתי. יצרני הרכב נוהגים לתרץ ולהסביר שחשמליות עירוניות הן מכוניות שמיועדות לנסוע רק בעיר, שמבנה העלויות של הרכב בעייתי ושהמבנה החיצוני שלו אינו מאפשר התקנת סוללה גדולה, אבל השורה התחתונה היא שמדובר במכוניות שיכולות ברוב המקרים לנסוע 250 קילומטר ביום טוב. בהתחשב באופי הקהל שמורכב לעתים מצעירים שרוצים לנסוע מחוץ לעיר, מדובר בבעיה.
בנוסף, חשמליות עירוניות אולי זולות ביחס למשפחתיות חשמליות, אבל הן לא זולות בהשוואה למכוניות בנזין, מה ששם אותן בנקודה בעייתית. אם ניקח לדוגמה מכונית עירונית קטנה בעלת מנוע בנזין כמו יונדאי I10 נגלה שבסכום של כ-80 אלף שקל אין לה הרבה מתחרים, לעומת זאת אם ניקח את דאצ'יה ספרינג שעולה כ-120 אלף שקל נגלה שמדובר במחיר גבוה ממחיר יונדאי ווניו חדשה - יותר מרווחת ו"נחשבת". כלומר, "נוסחת הערך" של החשמליות לא ממש תקפה כאן. מבחינת ההיגיון של הישראלים שמסוגלים להשוות ג'ילי ג'יאומטרי C לטויוטה קורולה החיסכון בעלויות דלק אינו משתווה לירידה ברמת החיים.
האם המצב הזה עומד להשתנות? יתכן שהפתרון יגיע בדמות חשמליות עירוניות בכ-70 אלף שקל מתוצרת סין, אבל גם כאן יתכן שמדובר במחיר שרירותי שמיועד רק ליצור בידול מול מכוניות בנזין. בבואנו לבחון את מחיריהן של לא מעט מכוניות כאלה בסין גילינו לדוגמה שהמכונית העירונית של BAW - שהושקה בישראל לאחרונה ב-70 אלף שקל - עולה בסין 20 אלף שקל. כלומר, יתכן בהחלט שעל מכוניות כאלה היבואנים גוזרים קופון נאה מאוד וממצבים אותן בישראל מול מכוניות בנזין מאוד זולות, כמו ה-I10 הבסיסית.
האם מחיר כזה - בו הצרכן משיג מכונית סינית קטנה שאינה מורשה לנסוע בכביש בין עירוני הוא מחיר מספיק כדי לייצר בידול ממכוניות הבנזין? קשה לומר. מה שבטוח: יבואני הרכב צריכים להפנים שרוכשי מכוניות חשמליות עירוניות מחפשים פרקטיות ולא גימיקים - ומחיר שישקף זאת. כל עוד המחירים יישארו במבנה הנוכחי, הצרכנים יעדיפו כנראה מכוניות בנזין או מכוניות חשמליות גדולות על פני החשמליות הקטנות.
