הליכת ירח עד הפודיום: הברייקדאנס מגיע לאולימפיאדה
הליכת ירח עד הפודיום: הברייקדאנס מגיע לאולימפיאדה
אחרי מאבק עיקש הוכר הברייקדאנס כענף אולימפי שהופעת הבכורה שלו תהיה בפריז 2024. חלק מקהילת הרוקדים זועמת על כך וטוענת שתרבות ההיפ הופ נולדה ברחוב וצריכה להישאר שם
באחד הטיולים הראשונים שלי ברחובות ניו יורק, שבועות ספורים אחרי שעברתי להתגורר בסמוך לעיר, נתקלתי בהתקהלות עצומה בטיימס סקוור. עשרות תיירים מרחבי העולם עמדו שם לצד ניו־יורקרים ותיקים, ובהו מהופנטים בהופעת ברייקדאנס מחשמלת שהובילו חמישה רקדנים מיומנים בעלי יכולת אתלטית בלתי נתפסת. בכל כמה דקות, ניגש אחד הרקדנים לפנים ומיד החל להיכנס לסחרור תנועתי מורכב שהותיר את המתבוננים ללא מילים. לאחר מחיאות כפיים רמות, כל רקדן הושיט את כובעו וניגש אל הקהל המשולהב. מאות דולרים נשפכו באותו היום לכובעיהם של רקדני הרחוב.
מעט יותר מעשור לאחר אותו אירוע, המשתתפים והקהל במשחקי הנוער האולימפיים שנערכו ב־2018 בבואנוס איירס, עמדו גם הם משתאים לנוכח הופעתם של רקדני ברייקדאנס. בניגוד להופעת הרחוב המאולתרת והספונטנית, הפעם היו הרקדנים הצעירים מאורגנים ונחושים להתחרות אחד מול האחר — הכל תחת קריטריונים נוקשים וברורים — שיקבעו מי רקדן הברייקדאנס הטוב בעולם.
זו היתה בעצם הופעתו הממוסדת הראשונה של הענף בזירה האולימפית, חלק מניסוי נועז שנועד לקבוע אם הריקוד שצמח ברחובות הקשוחים של הברונקס בשנות ה־70, יוכל להיות חלק מהמשחקים האולימפיים בפריז 2024.
“אני זוכר שנכנסתי למתחם הריקוד בבואנוס איירס והיה שם קהל של אלפי אנשים”, שיחזר מוזס ריבאס, רקדן מוכר המלווה את התחום שנים רבות, “בתהחלה היה נראה כאילו פניהם משדרות רתיעה ותוהות — זה אמיתי?”. אולם ככל שהעניינים צברו תאוצה ותחרות הריקוד נמשכה, ההבעות השתנו והבוז התחלף בהערכה ובקריאות עידוד. מאות נוספות של אנשים הציפו את המתחם ותחרות הברייקדאנס המלהיבה הפכה לשיחת היום. על אף ההתלהבות שליוותה את הופעת הבכורה של המשתתפים על במה אולימפית, השאלה המתבקשת: “האם ברייקדאנס זה בכלל ספורט?” המשיכה להיות תלויה באוויר.
התשובה הניצחת של הברייקדאנס הגיעה זמן לא רב לאחר מכן. התברר כי נשיא הוועד האולימפי, תומאס באך, חזה בקדימון שנערך בארגנטינה והתרשם מאוד. קשה היה להמעיט בחשיבותם של סרטוני הריקוד הוויראליים, ועבודת לובינג מדויקת וחזקה, שיצאו מהבמות בבואנוס איירס וחרכו את הרשתות החברתיות שבועות לאחר מכן. “זה היה מדהים”, אמר ריבאס, “כבר אז ידעתי שאין מצב שהתחום שלנו לא יגיע למשחקים האולימפיים”.
אכן, בתחילת 2021, יצאה הבשורה הסופית שהכריזה כי הברייקדאנס יהיה החל מ־2024 ענף ספורט אולימפי לכל דבר ועניין. לא כולם אהבו את החדשות. עוד ב־2017, כשחלק מקהילת הברייקדאנס בירך על ניסיונות המיסוד והדחיפה לתחרותיות שיא, חלק אחר הכריז מלחמה. “תורידו את הידיים שלכם מאיתנו”, קראה עצומה שנשלחה ישירות לנשיא הוועד האולימפי ועליה היו חתומים 2,000 רקדני ברייקדאנס. לרבים היה קשה לתפוס כיצד התחום שלהם, שבעיניהם נחשב כאמנות מחתרתית חופשית, תרבות רחוב לכל דבר, הופך לענף ספורט ממוסד עם עשרות חוקים וקריטריונים. מבחינתם היה עדיף שיישאר על המדרכות או לכל היותר בתחומי הסטודיו הממוזג — כפי שהיה עד אותם ימים.
לדברי חן לאווי, מדריך ישראלי מוכר שמפעיל מכונים ייחודיים לברייקדאנס ביבנה ובראשון לציון, “ההפיכה של התחום לאולימפי מאוד מקדמת את המודעות ואת הביקוש אליו, ומגבירה את הספורטיביות שבו”. לאווי, שמעביר גם סדנאות ואימונים אישיים בתחום, מדריך בעיקר ילדים ונוער, חלקם הטובים ביותר בארץ כיום. עבור חניכיו, השתתפות במפעלים בינלאומיים מתחילה להיות דבר שבשגרה.
אבל למרות ההצלחות שהם נוחלים בארץ ובעולם, לאווי גם ער לטענות מהצד השני “זה שפוגע במהות של תרבות ההיפ הופ, בחשיבות של המעגל השיתופי שבו כל רקדן מפגין את היכולות שלו ומציג את הסגנון האישי והייחודי שלו”. לדבריו, כיום רקדן מחפש לעמוד בסטנדרט התחרותי, "מה שלעיתים עומד בניגוד לערכי האמנות והתרבות של התחום”.
בנוגע לסיכויים של ישראל בתחום מספר לאווי על רקדנים מקומיים שמתקדמים בצעדים בטוחים אל עבר הרמה האולימפית הנדרשת ועל חשיפה הולכת וגוברת לענף בקרב הדור הצעיר שמעז לחלום גם מחוץ לסטודיו. הוא בעצמו מאמן נער צעיר ששולט ללא עוררין בקטגוריות הנוער הצעירות ומכוון הכי גבוה שניתן. “יש כאן סצנת ברייקדאנס ייחודית”, הוא חושף, “הישראלים מביאים לתחום הזה את החוצפה הישראלית הידועה וסטייל ייחודי שהוא לגמרי שלנו. אנחנו מדינה קטנה שעושה הרבה רעש, אך בסופו של דבר אנחנו משאירים חותם ייחודי וחשוב”.
התקווה היא שמלבד רעש וסגנון, תצליח ישראל לייצר גם נבחרת איכותית מספיק, כזו שתוכל להיות חלק מהצגת הבכורה המרגשת של הענף במשחקים האולימפיים בפריז. “לישראל פוטנציאל רב בתחום”, אומרים בוועד האולימפי הישראלי, “הרקדנים הבוגרים מהארץ כבר מוכרים בזירה העולמית ולחלקם יש סיכוי להגיע בשנה הקרובה לטופ העולמי”.
נדיה גוטליב המדורגת במקום ה־9 באירופה ו־15 בעולם היא השם שאחריו צריך לעקוב בסצנה המקומית. יעקב קרבץ, אלוף ישראל הנוכחי לבוגרים נמצא גם הוא חזק בתמונת הקריטריון. בסופו של דבר, רק 32 הרקדנים הטובים בעולם (16 נשים ו־16 גברים) יזכו להתחרות על הבמה הנכספת בפריז.
העוסקים בתחום מקווים שאולי אחרי הצגת הבכורה במשחקים האולימפיים, אנשים יתחילו להפנים את המורכבות הפיזית ואת היכולות האתלטיות שנדרשות מהרקדנים. מי יודע, אולי המפקפקים אפילו יפסיקו לתהות אם ברייקדאנס יכול בכלל להיחשב כספורט?
