פרשנות
האוצר פרסם אומדן נמוך לעלות המלחמה - וחשף את המחלוקת עם מערכת הביטחון
במשרד האוצר מעריכים כי עלות המלחמה באיראן למערכת הביטחון מסתכמת ב-22 מיליארד שקל – 17 מיליארד שקל פחות מהתוספת התקציבית שאושרה; כמו כן מעריכים שם כי עלות הנזקים בעורף - כולל הפיצויים לעסקים - עומדת על 12 מיליארד שקל
משרד האוצר מעריך כי עלויות מערכת הביטחון במבצע "שאגת הארי" עמדו על 22 מיליארד שקל בלבד, זאת למרות שהממשלה והכנסת אישרו למערכת הביטחון תוספת תקציבית בסיסית של 32 מיליארד שקל, ועוד 7 מיליארד שקל שיינתנו רק בתנאים מסוימים שמוכיחים שיש צורך בכסף. על פני השטח, ההודעה של האוצר חיובית ומשמחת ומלמדת כי "באופן מפתיע" המלחמה היתה פחות יקרה ממה שהוערך בהתחלה. אלא שמי שקורא את ההודעה באופן זהיר ומודע למאבקים התקציביים שבין משרד האוצר לבין משרד הביטחון מבין שזו לא התמונה המלאה.
ראשית, האוצר בשום מקום בהודעה לא כותב כי הוא מעוניין "להחזיר את הכסף", כלומר, לתקן את תקציב המדינה, לצמצם את ההוצאה ב-17 מיליארד שקל (לוותר על הרזרבה, ולהקטין את תקציב הביטחון ב-10 מיליארד). ואכן בתשובה לשאלת "כלכליסט", גם הבהירו באוצר שאין כוונה לפתוח מחדש את תקציב המדינה ולהקטין אותו. שנית, האוצר מדגיש כי מדובר ב"חישוב מוערך וראשוני שכפוף לקבלת נתונים מעודכנים", כך שייתכן שמשרד הביטחון צפוי להפתיע ולתת חשבונית ארוכה ויקרה יותר למשרד האוצר.
אבל הבעיה העיקרית בהודעת האוצר היא שהיא עוסקת רק בעלויות הישירות של המבצע, בזמן שכולם יודעים שהתוספת שניתנה למערכת הביטחון ב"שאגת הארי", לא היתה רק בגין "שאגת הארי". כשמשרד הביטחון מדבר על התוספת התקציבית שקיבל בגין המבצע, הוא מחלק את התוספת בשפתו הפנימית ל"חזרה לבסיס" ול"תקצוב מלחמת שאגת הארי". כשבמערכת הביטחון אומרים "חזרה לבסיס" מתכוונים לזה שהם מעולם לא השלימו עם ה-112 מיליארד שקל שהאוצר הקצה להם בתקציב 2026 המקורי. הם חיכו להזדמנות - וההזדמנות אכן הגיעה. וכמו שבמבצע "עם כלביא" הצבא קיבל תוספות שאינן נובעות מהמבצע באופן ישיר, כך קרה גם הפעם. במערכת הביטחון ידעו להסביר כי בפועל כבר בתחילת 2026 היו יותר חיילי מילואים ממה שהעריכו באוצר. כמו כן, צריך להזכיר שראש הממשלה נתניהו כפה על האוצר תוספת של 4 מיליארד שקל לתקציב הביטחון שאיננה קשורה ל"שאגת הארי" באופן ישיר.
אם כך, מה המטרה של האוצר בהדגשה ש"ההוצאות הצבאיות הישירות של המבצע עומדות על 22 מיליארד שקל?". הרי בפועל בעקבות המבצע הוגדל תקציב הביטחון ב"לפחות 32 מיליארד שקל". אלא שיש לקרוא את ההודעה הזו דרך פריזמת "מאבקי התקציב בין משרד האוצר לבין משרד הביטחון". משרד הביטחון צפוי לטעון כי הוא אמור לקבל לתקציבו את כל ה-39 מיליארד שקל, כלומר גם את ה-7 מיליארד שקל רזרבה שהוקצו לתקציב במקרה של התמשכות המלחמה. הטענה של משרד הביטחון תהיה שהמלחמה התארכה מעבר למה שחזו גם לתוך אפריל ושהזירה הלבנונית התבררה כסבוכה יותר. באוצר מקדימים תרופה למכה ואומרים "המלחמה עצמה עלתה רק 22 מיליארד" - אין לכם יכולת לשים את היד על הרזרבה של ה-7 מיליארד, החוק קובע במפורש שבשביל להשתמש ברזרבה יש צורך להוכיח שעלויות המלחמה הישירות הן מעבר לסכומים שהוקצו.
באוצר נתנו גם הערכה ראשונית לכלל הנזקים האזרחיים בעורף. להערכת האוצר מדובר בכ-12 מיליארד שקל. סכום זה כולל גם את הפיצויים שניתנים לאנשים ועסקים שנפגעו באופן ישיר מטילים, גם את הפיצויים העקיפים שניתנים לעסקים באזור הצפון, גם את מענקי ההמשכיות העסקית שיינתנו לעסקים שחוו ירידה בפעילות בעקבות המלחמה, וגם את תשלומי החל"ת שיינתנו לעובדים שהמעסיקים שלהם הוציאו אותם לחופשה בתקופת המלחמה. חלק משמעותי מהכספים הללו ישולם מתוך כספי קרן הפיצויים. מעבר ל-34 מיליארדי השקלים הללו (22 מיליארד עלות ישירה ועוד 12 מיליארד נזקים אזרחיים), יש הוצאה נוספת של כמיליארד שקל שניתנה באופן מפוזר למשרדים ולרשויות שונות כדי להתמודד עם צרכים שהופיעו בגין המלחמה. לכן באוצר מעריכים כעת את עלות המלחמה הישירה בכ-35 מיליארד שקל. כמובן שעלות זו לא כוללת את העלות העקיפה של המלחמה שבאה לידי ביטוי באובדן תוצר והכנסות ממסים, בהגדלה עתידית (מעבר לתקציב 2026) של תקציבי הביטחון, הריבית, והשיקום.
