47 מיליארד שקל, בינתיים: עלות שאגת הארי מרקיעה שחקים
המלחמה מתארכת והרזרבות בתקציב כבר על הקצה; גוברת הסבירות שהמלחמה מול איראן תגדיל את תקציב הביטחון לטווח ארוך במקום להקטין אותו; רק עלות מתווה הפיצויים לעסקים ולעובדים מוערכת בכ־7 מיליארד שקל
היום נכנסה מלחמת שאגת הארי, שהחלה עם שאיפה למיטוט המשטר האיראני והולכת ומתבררת כסבב לחימה, לשבוע השישי שלה. לעובדה שמדובר בסבב ולא במלחמה האחרונה יש שתי השלכות כלכליות משמעותיות: ההשלכה הראשונה היא על תקציב הביטחון. אם בתחילת הלחימה הייתה מחשבה כי מלחמה זו עשויה להקטין את הוצאות הביטחון, הרי שכעת מתגברת הסבירות כי המלחמה הזו רק תגדיל אותן, שכן ישראל תצטרך להיות מוכנה לסבבים נוספים כאלו כל העת.
ההשלכה השנייה היא שנקבע כעת רף ארוך מאוד לסבב לחימה. הנוכחי נמשך כבר 37 ימים, פי שלושה מעם כלביא, וכ־10% מהשנה. הסבבים הללו יקרים מאוד, בראש ובראשונה למערכת הביטחון, שעד כה דרשה כ־39 מיליארד שקל בגין המלחמה. סכום זה אמור לממן גם את התמשכות המלחמה, אבל הניסיון שנצבר מלמד כי מערכת הביטחון תמיד מצליחה להפתיע את האוצר בדרישות תקציביות נוספות, כך שכל הערכה זהירה צריכה לקחת בחשבון שהוא יגדל שוב במהלך 2026.
26 אלף תביעות על נזק
לצד הוצאות הביטחון, ההוצאות האזרחיות תופחות להן באיטיות לרמות מטרידות. ההוצאה האזרחית המוכרת ביותר היא הפיצוי הישיר לעסקים ובתי מגורים שנפגעו מטילים. עד כה נרשמו ברשות המסים כ־26 אלף תביעות שמוערכות בכ־1.5-1 מיליארד שקל. מדובר בכסף רב, אבל בסופו של דבר, אלו סכומים שלא משנים את תמונת התקציב באופן דרמטי. הכספים הללו אמורים להגיע מקרן מס רכוש, שבה יש נכון לסוף ינואר 2026 כ־10 מיליארד שקל ויש תביעות פתוחות של כ־9 מיליארד שקל. כך שבקרן יש כמיליארד שקל, אך מדי חודש נכנסים לקרן עוד מאות מיליוני שקלים ממסי הרכישה על הנדל"ן. כך שדווקא הנזקים הישירים שתופסים את העין ואת הלב אינם אלו שמהווים משקולת פיסקאלית משמעותית. גם אם נוסיף לכך את עלות המפונים, לא נגיע לסכומים שהם מהותיים לתקציב המדינה.
העלות המשמעותית לתקציב המדינה מגיעה דווקא ממה שמכונה מתווה הפיצויים. מדובר על מענקים שהמדינה מעניקה לעסקים שחוו ירידה בעסקיהם בגין המלחמה. המתווה לא מתיימר לפצות על כל אובדן ההכנסות בגין המלחמה, אלא מכונה "המשכיות עסקית", כלומר אמור לוודא שהעסקים בישראל לא יקרסו, אך לא להבטיח להם את רמת ההכנסות של ערב המלחמה. אבל למרות זאת, מדובר במתווה יקר מאוד. בעם כלביא שנמשך כ־12 יום הוא עלה כ־3 מיליארד שקל, וכעת מעריכים כי יתקרב לכ־6.5 מיליארד שקל. מעבר למתווה זה, יש עסקים שבחרו להוציא את העובדים לחל"ת, ואז המשמעות היא שהמדינה (דרך ביטוח לאומי) משלמת את שכרם. מתווה החל"ת יעלה כחצי מיליארד שקל.
העלות של מתווה הפיצויים יכולה להפתיע מעט, שכן על פניו, מרבית העסקים חזרו לפעילות, למעט אולמות אירועים ואירועי תרבות גדולים. ואכן, החזרה המהירה לפעילות היא הסיבה שהפיצויים נמוכים מעם כלביא (אם היינו מכפילים ביחס להתמשכות הסבב, היינו כעת בכ־9 מיליארד שקל רק על מתווה הפיצויים — ש"ט). עם זאת, יש עסקים רבים שלא חזרו לפעילות מלאה, ולא מעט בעלי עסקים שבחרו לא לחזור לעבודה בשל קיום המתווה. בעלי עסקים אמרו לכלכליסט כי אף על פי שיפסידו על הימים שהעסק סגור, הם מעדיפים לא לפותח אותו בימים שלפני פסח, כשהילדים בבית ויש עומס. כך הם מוודאים שיש להם ירידה של יותר מ־25% במחזור, ומבטיחים את מענקי ההוצאות הקבועות והשכר.
האם כדאי לפתוח את העסק
מעבר לכך, כדאי לציין כי עוד לפני המלחמה נרשמה התמתנות מסוימת בהוצאות בכרטיסי האשראי, כלומר האטה בצריכה הפרטית, כך שגם ללא המלחמה, ייתכן שהפדיונות השנה היו נמוכים מאלו של 2025. ולכן, אחרי שהממשלה הכריזה על מתווה פיצוי, מה שנותר לבעלי העסקים הוא להתאמץ ולהראות ירידה של 25% במחזור. והם כמובן יכולים לעשות זאת במגוון דרכים, החל בסגירת העסק לכמה ימים, דרך דחייה של קבלת תשלומים, וכלה בפעולות בעייתיות מבחינת החוק, כמו קבלת תמורה במזומן ללא דיווח. מה שבטוח הוא שהממשלה תימנע כעת מהכרזה על הרחבת המתווה, לא רק בשל הרצון לשמור על קופת המדינה, אלא גם בשביל לא לתמרץ אנשים שלא להפעיל את עסקיהם.
מכל מקום, כשסוכמים את ההוצאות האזרחיות מגיעים ליותר מ־8 מיליארד שקל, שאמורים להיות מוכלים בתקציב המדינה הנוכחי, שכולל רזרבה של 5.8 מיליארד שקל לצרכים אזרחיים שנובעים מהמלחמה. אבל אפשר לראות שאנחנו על הקצה. התארכות של המלחמה בכמה שבועות עשויה כבר להעמיד סימני שאלה על התאמת תקציב 2026 לצורכי המשק. בכירים באוצר אמרו לכלכליסט: "כרגע יש לנו מעין רצועת ביטחון, אבל כדאי שהמלחמה תסתיים מהר". התמשכות של המלחמה עשויה להצריך את פתיחת התקציב מחדש – וזה ייתפס בשווקים כסימן נוסף לאובדן שליטה עליו. תרחיש נוסף הוא שהאוצר יגביר את הלחצים על פיקוד העורף לשנות את מדיניות ההתגוננות. פיקוד העורף מבחין כעת רק בין שני אזורים, ואלה שבהם רוב הפעילות הכלכלית בישראל מוגבלים ל־50 איש, ואיסור גורף על פעילות חינוכית. אם פיקוד העורף יסכים להגמיש מעט את ההנחיות ייתכן שהנזק יקטן, וההשלכות של התארכות המלחמה על העלות יתמתנו. ימים יגידו.
