פרשנות
משק הגז הושבת במלחמה, ועוד לא ערוך לסבב הבא
ההשבתה היקרה של אסדות הגז למשך שישה שבועות בגלל המלחמה מול איראן חשפה את הקשיים בהגנה על משק האנרגיה תחת עימותים ממושכים – והיא גם מאיימת על השקעות עתידיות של חברות בינלאומיות בחיפושי גז בישראל
אחרי 40 ימי מלחמה ובחסות הפסקת אש שברירית שעלולה לקרוס בכל רגע, משק האנרגיה חוזר לנורמליות זמנית. ביום חמישי משרד האנרגיה התיר לאנרג'יאן לחדש את פעילות אסדת הגז הטבעי שלה כריש, הסמוכה לגבול הימי עם לבנון, לאחר שהושבתה בתחילת המלחמה מול איראן. שבוע קודם לכן הוא התיר לשותפות שברון ניו־מד ורציו להפעיל את לווייתן ולחדש את יצוא הגז ממנו למצרים ולירדן.
להשבתות הללו היתה משמעות כלכלית כבדה: השבתת כריש עלתה לאנרג'יאן 2.3 מיליון שקל ליום; השבתת לווייתן עלתה לשברון, ניו־מד ורציו 5.2 מיליון שקל ליום.
הפסקת פעילות האסדות היא צעד קיצוני שהוסבר בצורך לנהל סיכונים ובניסיון להפחית ככל הניתן את הסיכוי שהן יושמדו אם יותקפו. טיל שיפגע באסדה פעילה עלול להשמיד אותה, להסב נזק של מיליארדי דולרים ולהטיל ספק בדבר כדאיות שיקומה. לעומת זאת, פגיעה באסדה "קרה" אמנם תסב לה נזק של מיליוני דולרים, אך הנזק יהיה הפיך וניתן לשיקום.
דרושה חשיבה מחודשת
בעשור האחרון ישראל השקיעה כ־3 מיליארד שקל בהגנת האסדות והתשתיות האסטרטגיות בתחומי המים הכלכליים שלה. השקעה זו כוללת רכש של ארבע ספינות מגן מגרמניה שעל סיפונן מערכות הגנה אוויריות רב־תכליתיות, כלי טייס בלתי מאוישים ואמצעים אלקטרוניים מתקדמים ומסווגים פרי פיתוח של התעשיות הביטחוניות הישראליות. אלה אמורים לספק לאסדות הגנה היקפית ברדיוס של עשרות קילומטרים.
אלא שבמלחמה האחרונה התעורר ספק ממשי באשר ליכולתן של ספינות אלה להגן על האסדות במקרה של לחימה עצימה ומתמשכת הכוללת ניסיונות ממוקדים וקבועים לפגוע בהן.
התובנה הנגזרת מכך עשויה להתבטא בתוכניות ההצטיידות של צה"ל בשנים הקרובות, שיגובשו בצל לקחי המלחמות וסבבי הקרבות מהשנתיים וחצי האחרונות. במערכת הביטחון כבר מדברים על הצורך הדחוף להעצים את יכולות ההגנה וההתקפה של חיל הים אל מול האיומים הקיימים והעתידיים.
לפני שנה וחצי משרד הביטחון הזמין ממספנות ישראל חמש ספינות קרב חדשות מדגם "רשף" בעסקה שהיקפה 2.8 מיליארד שקל והן יימסרו לחיל הים בשנים הקרובות.
ריבוי האתגרים הביטחוניים בתווך הימי עשוי להוביל להגדלה נוספת במספר ספינות הקרב מדגם זה, ולא רק. על הפרק עומדת בחינת רכש נוסף של ספינות מגן מדגם סער 6 שיתווספו לארבע שכבר סופקו לישראל ונכנסו לפעילות מבצעית בסמוך לפרוץ מלחמת 7 באוקטובר.
האסדות הן תשתיות לאומיות קריטיות הפועלות בשטחה הריבוני של ישראל, וצה"ל אמור לספק להן מענה הגנתי ברמה שמקבלות שאר התשתיות הלאומיות הקריטיות, ובהן נמלי ים ואוויר, בתי זיקוק, תחנות כוח, מאגרי דלקים, תעשיות פטרוכימיות ומתקנים רגישים אחרים.
כשבבוקר 7 באוקטובר אלפי מחבלי חמאס פרצו, בקלות בלתי נתפסת, את מכשול הענק שהוקם מסביב לעזה בהשקעת עתק של יותר מ־3.5 מיליארד שקל, צה"ל ומשרד הביטחון תירצו את הכישלון בכך שהוא נבנה מול תרחישים של ניסיונות חדירה נקודתיים וצרי היקף.
תירוצים ברוח דומה נשמעו מצד קצינים בצה"ל ובכירים במערכת הביטחון גם בשבועות האחרונים, בעיצומה של אש המלחמה עם איראן, חזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן. כל אלה, כאמור, דורשים חשיבה מחודשת לגבי ההגנה על תשתיות הגז.
במערכת הביטחון כבר מדברים על הצורך הדחוף להעצים את יכולות ההגנה וההתקפה של חיל הים אל מול האיומים הקיימים והעתידיים. על הפרק עומדת בחינת רכש נוסף של ספינות מגן מדגם סער 6 שיתווספו לארבע שכבר סופקו לישראל
ברקע של כל אלה עומד גם ההליך התחרותי החמישי לחיפוש גז טבעי בשישה מקבצים חדשים בים התיכון שעליו הכריז משרד האנרגיה בשאיפה לשפר את מעמדה של ישראל כיצואנית, תוך גילוי מאגרים חדשים ובאופן שישפר את תמונת התחרות במשק הגז.
מלחמת איראן השנייה שפרצה ימים ספורים לאחר מכן גדעה את ההליך באיבו. "רוד־שואו" שמשרד האנרגיה רצה לעשות בארצות הברית כדי לחשוף את האטרקטיביות של ישראל לפני משקיעים וחברות אנרגיה בינלאומיות – בוטל.
הטלטלות הביטחוניות במזרח התיכון מטילות צל גדול על עתידו של הליך החיפושים החמישי, מה גם שהליכי חיפוש קודמים כשלו ועוד בזמנים שהתאפיינו ברגיעה ביטחונית, יחסית. אחרי הפסקת האש עם חזבאללה בנובמבר 2024 ישראל סיפרה לעצמה מעשיות על הישגיה הכבירים במלחמה. ביוני 2025 היא התפנתה להתבשם מהישגיה במערכה הראשונה עם איראן. במערכה השנייה, שנכון לסוף השבוע האחרון עוד עלולה להתחדש ביתר שאת בכל רגע, התברר שהיא הציגה לאזרחיה פסאדה.
אלא שהדירקטורים והמנהלים בחברות האנרגיה הגדולות בעולם אינם תמימים. כשהם מנהלים את סיכוני ההשקעה שלהם, וכשמיליארדים רבים של דולרים מונחים על הכף, הם שוקלים היטב את מהלכיהם במזרח התיכון. הם רואים שחזבאללה בלבנון עומד על רגליו, שהכטב"מים והטילים של איראן טסים הישר אל מתקני הנפט והגז בכווית, בסעודיה ובאיחוד האמירויות, שהמציאות שחורה ושהעתיד קודר.
הדבר האחרון שתרצה חברה בינלאומית שתבוא להשקיע במים הישראליים הון עצום על חיפושים, מחקרים, פיתוח והפקה, זה שמישהו יסגור לה יום אחד את העסק לחודש או חודשיים בלי התרעה ואפילו בלי הסבר. התוצאה עלולה להיות שאת הכסף הגדול החברות האלה ישקיעו במקומות אחרים.
